אמנם בנתיים אני עוד בישיבה ויש לי פה עוד כמה שנים בע"ה אבל התכנון מעבר הוא ללכת ללימודים גבוהים ולהמשיך ללמוד בקביעות יומית את הדברים הבסיסיים..

התכוונתי שזאת ההשקפה.

שכן מאמינים בזה שצריך לצאת ללמוד ולעבוד.

אבל עד אז-צריך להיטען רוחנית, לא?

עכשיו אני בטוחה שזה קיים.

תודה על התגובה

השאיפה הזאת קיימת ברוב מוחלט של הציבור שלנו ובכל זאת בחיי המעשה זה לא תמיד מצליח לכולם.

אני מאחל לך למצוא אחד שבאמת מצליח לעשות את זה.

בהחלט עניין של דרך חיים

מסכים עם עקיבא שבהרבה מקרים יש שחיקה של השאיפה הזאת בתקופת המעברים  

כלומר בלי מסגרת של ישיבה ונישואין וכו.

עצה טובה : חכמת נשים בנתה ביתה

אשה יכולה לעזור בשימור הגחלת כך שהרצון יבוא לידי מימוש

בהצלחה

הביטוי "אח"כ צריך לצאת ללמוד ולעבוד" כלל אינו מדויק. סתם "ללמוד" - זה ללמוד תורה. אפשר לבטא את מה שרצית לומר: "אח"כ צריך ללמוד גם מקצוע"... למשל. מתוך הנחה שזו דעתך.

אני ראיתי כאלו ששואלים בטבעיות מישהו שלומד לימודים אקדמיים, אם יש לו זמן ללמוד..  כשלשניהם ברור שכוונת השאלה - אם יש לו זמן ללמוד תורה.

תודה על התיקון

כמובן, בקירוב לגילך - אז בדרך כלל צריך שאדם עוד ילמד תורה כהוגן כדי שהוא באמת יהיה כזה גם אח"כ.

בהצלחה.

ואיתה...

מי שהתורה חשובה לו מאוד בחיים, יש לכך השפעה משמעותית על כל המשך החיים - דווקא בגלל ה"שחיקה" שיכולה להיות בהמשך.  אדם שהתורה מרכזית אצלו, זה נותן ערך אחר לבית - נשמה יתרה - מעבר לסתם מידות טובות.

כעת, לביא, אני יודע שיש כאלו שנכוו מהכרת מציאות אחרת-לדעתם..  ואני באמת כואב את כאבם. אבל בכל זאת - זו אמת. אולי כדי להקל לתופסה - הכי נכון זה לומר שאם תיקח את אותו אדם עם מידות טובות, כשהוא גם מישהו שהתורה תופסת מקום מרכזי בחייו - זה יהיה בעל מעלה נוספת, מעבר לאדם עם אותן מידות התחליות, אך בלי תורה-מרכזית. אולי כך יהיה יותר קל להסכים על הענין..

וכמובן, שלא צריך לחזור שוב על מה שכבר נאמר בשירשורים בעבר שחשוב לנישואין נתונים מידותיים וכו' וכו'. היא דיברה כעת על משהו שמעבר לכך.

ללא ספק את צודקת.. כל אחת ומה שמתאים לה. אשרייך שאת זה את מחפשת. לא פשוט - אבל אפשרי.! 

במיוחד אם הדברים בוערים בך.

אך לדעתי את צריכה להגדיר לעצמך מה הכוונה בבחור שלומד תורה באמת, שתורתו לכתחילה וכו'..

כי השאלה האם זה "קיים" או לא- זה תלוי הגדרתך בלבד..

אחרי שתגדירי תראי האם אפשר למצוא לזה פשרות במסגרת המציאות, או שאת דורשת דברים שאו שיש אותם, או שאין..

ברור שבסוף מתחתנים עם בן אדם, עם אישיות, מכלול של מידות.

נראה לי שאחד הדברים שמחזיקים בית זה התורה, לכן התייחסתי רק לעניין הזה (בלי לשכוח שיש עוד דברים חשובים, כמובן.)

כשכתבתי "ללמוד" הכוונה היתה ללימודים אקדמיים.

לימוד אמיתי הוא לימוד תורה.

תודה על התיקון.

לעולם חסדו-תודה

ובכלל, תודה רבה על התגובות!

בעז"ה אצל כולם, בית על יסודות התורה.

הוא אחרי שתפגשי מישהו שבאמת מוצא חן בעינייך.

למה להיכנס לקשר עם מישהו שמלכתחילה לא שואף לזה?

(לא קראתי את כל התגובות, סליחה אם אני חוזרת על דברים שנאמרו..)

ואכן, נכון לברר אותו לפני תחילת קשר,

אבל לענ"ד חשוב לבדוק, איך הרצון הזה יורד למעשים, כי אכן כולנו בני אדם, ולעיתים אנחנו מצפים מהבחורים להיות ספרי תורה מהלכים, ואין זה דבר נכון..
אבל חוצמזה- זה תמיד טוב ונכון לרצות בעל שחי את התורה באמת.. דווקא בחיי היומיום הגשמיים שלו..

אני חושבת שהיא התכוונה למישהו שחי את התורה במובן הפשוט של המילה.

שזה המרכז בחיים שלו.

הוא לא צריך לשלוף פסוקים

הוא לא צריך להיות אפילו למדן גדול

מספיק שיהיה עם אמונה תמימה, עם מחשבה על דברים שהוא עושה.

עד לא מזמן חשבתי - איך אפשר לבדוק את זה אצל הצד השני?

אז הגעתי למסקנה (אפשר לחלוק עליה אם בא לכם) שהדברים שהשני עושה בשעות הפנאי, קצת מראים על מיהו ואיזה מקום התורה תופסת אצלו מקום..

לא שהוא צריך כל היום ללמוד תורה ולנצל כל רגע לפתוח ספר..

אבל מישהו שיוצא לסרט עם חברים נגיד, או לקניון... כבר מראה משהו על חיי התורה שלו.

ולכל אלה שאומרים שיש כאלה בחורים- איפה הם הבחורים ההם?

ממש איפה הם... הם קיימים בכלל??

|מיואש|

ואם תחפשי בני אדם, אולי תמצאי גם מלאכים

זה גם בזבוז זמן - מלאכי השרת לא ירצו אותך כי יש לך פגמים כמו כל בן אדם עלי אדמות.

בנוסף למגיבים מעליי, הייתי מוסיף שלתכונה הרלוונטית עלולות להיות גם תופעות נלוות (חיים בצניעות - אם הוא אברך שנים ארוכות, דרישות ונורמות של בית שהוא חולם ורוצה לקבל). אם כל זה מתאים לך - בהצלחה.

ב"ה

שירה יקירתינו,

החלטנו לכתוב לך תגובה משותפת אחרי שחשבנו רבות אם כדאי להעלות את מחשבותינו על הכתב מאחר, שלעומת רבים אחרים שכתבו לך תגובות יחסית תומכות, דעתנו קצת מנוגדת לאחרים ותגובתנו באה לאחר דיון ארוך שהיה לנו בשיחה האישית.

כמובן שאיננו יודעים את התמונה בכללותה אך אנו עונים לפי הרושם שהתקבל מהודעותיך, כך שאם הוצאנו דברים מהקשרם אנחנו מתנצלים מראש.

כפי שהבנו את עוד לא בת 20 ונשמע מדברייך שעדיין לא יצאת לעולם "האמיתי".
האידאלים מהאולפנא (ואולי מהמדרשה) עדיין טריים בתוכך, אולי אפילו שמעת לאחרונה שיחה אשר עוררה בך את הניצוץ הזה.

לדעתנו, את מתארת כאן מצב מלאכי כלשהו. את מחפשת משהו מושלם, דבר שבמציאות לא קיים, הרי שאם היינו מושלמים לא היינו חלק מהעוה"ז.

לכן לדעתנו, גישתך איננה נכונה ביסודה.

היא אולי נכונה כלפי הציבור החרדי, זה שמסתגר עם הגמרא בבית מדרש ולא יוצא החוצה.
מה ששונה אצל רוב הציבור שלנו.

אדם שחי חיי תורה אינו נמדד בכמות השעות או דפי הגמרא שהוא הספיק, וזוהי לפחות דעתנו.
אלא, הוא נמדד במעשים (גמילות חסדים, מצוות בשמחה וכו') , לאו דווקא בכמות לימוד התורה.
איך הוא מביא את כל התורה שהוא למד לחיים עצמם להתמודדויות היום יומיות שלנו.

אדם אשר בכל פועלו שם את התורה לנגדו,

גם אם יצא ללמוד מקצועות חופשיים, זה יהיה עם אמונה שלמה שזוהי עבודת ה' שלו.
הרי ה' נתן לו בינה ויכולת כדי להצליח בזה, אם לא ישתמש בכלים אלו, כאילו כופר בה'.
רופא שעובד ומציל אנשים ומאמין שכך מקיים את רצון ה', זהו המשלב האמיתי.

לעומת זאת,
האדם שאת מחפשת, יצא לעבוד, אך רק בגלל שצריך להביא פרנסה הביתה.
מבחינתו, העבודה, זה דבר לא רצוני.

לא כך האמת, יוצאים לעבוד כי יש מצווה להקים חברה מתוקנת ועצמאית.
גם מי שעובד במפעל או סולל כבישים, עובד ה' כמו זה שכל היום יושב בבית המדרש ולומד.

צריך לדעת שבאמת קיימים רק יחידי סגולה שבאמת תורתם אומנותם.

איננו רבי שמעון בר יוחאי (מסכת ברכות ל"ה ע"ב "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך.....").

ולכן באמת כדאי לחשוב האם את באמת מוכנה לאדם שכל כולו תורה?
האם את מוכנה לחיות בצמצום, משום שבעלך משקיע את כל מרצו בתורה?

בנוסף,
איננו אומרים שאינך עובדת ה' באמת, אבל נשמע מדברייך שיש לך עוד הרבה לאן להתקדם, כמו לכולנו.
לכן גם אם מצאת אדם אחד שהתאים לך מהבחינה הזו זה רק אומר שקיימים אנשים כאלה וצריך רק לחפש

ושיש לדון לכף זכות את אותם האחרים.

ותמיד צריך להסתכל על התמונה המלאה כי לכל אחד מאיתנו יש עליות וירידות ואסור להסתכל רק על נק' זמן אחת כשבודקים את הדברים, לפחות שוב זו דעתינו..

והדבר החשוב ביותר,
במספר מצומצם של דייטים לא ניתן לקבוע האם האדם שלפנייך הוא כזה או לא.
צריך היכרות ארוכה בכדי לקבוע זאת, וגם אז זה לא באופן חד משמעי.

הרבה הצלחה וזיווג הגון בעזרתו יתברך

אנחנו

(אם יהיה חשוב לדעת מי הוא האדם הנוסף שדנתי איתו על הנושא הוא כבר יחליט אם לשתף.. התגובה הזו נכתבה יחד, כך ששנינו עומדים מאחוריה)

אני חושבת שלא כ"כ הובנתי נכון.

אני ממש לא מחפשת מישהו שישב ללמוד תורה כל היום.

אני חושבת שאחרי כמה שנים בישיבה יש עניין לצאת ללמוד ולעבוד. מעבר לעניין הפרנסה,  אני רואה חשיבות לצאת לעבוד בדברים משמעותיים, עשייה אמיתית. (הנתינה לא נגמרת בצבא ובשנת שירות, לא?)

אז נכון, לא יושבים בישיבה כל היום, ואולי השיגרה שוחקת ופתאום אין כ"כ זמן לקבוע עיתים לתורה, אבל זה חשוב. לי לפחות.

ומעבר ללימוד תורה עצמו, נראה לי חשוב יותר לחיות את התורה. להבין שהיא הבסיס לבית ולמשפחה. לחיות אותה, כבר אמרתי?

אני אמנם רק בשנה שנייה של שירות, האולפנא והמדרשה עוד מהדהדות אצלי, אבל זה ממש לא משהו של רגע, רצון ושאיפה שיעברו לי עוד כמה ימים..

אני באמת מאמינה בזה, תמיד האמנתי בזה. למרות שאני אולי עדיין קטנה

ושוב, תודה על ההערות וההארות.

אבל,

בלי להתייחס לעצם השאלה כמה יש ששייכים ללימוד תורה כל היום - כפי שכבר ציינה שירה, ברור מהודעתה שהיא דווקא לא שאלה על מישהו כזה. אלא על מישהו בעל בסיס תורני חזק, שימשיך להקדיש זמן לתורה, לא "כבדרך אגב" מבחינת החשיבות, וגם "יחיה" את זה. גם כשהוא עובד (לאו דווקא רק בגלל ה"פרנסה").

זו שאיפה יפה מאד, וגם קרובה לרוח העולה מחלק מדברייך (דבריכם...).

בנוסף - אני חייב לומר, שמצד האמת, באמת מי שעוסק בתורה, גם כשהוא עובד וכד', והיא מאד משמעותית לו - זה ממש "משהו אחר". זה נותן "מצפן" קבוע של התחדשות באורה של תורה, לכל החיים.

וזה כמובן לא סותר, שיש עובד את ה' ע"י כך שהוא רופא וכד' - כפי שיָפה כתבת.

אבל גם אדם כזה, אם אֶת מעט הזמן יחסית, שיש לו ללמוד, יקדיש לכך, ומתוך יחס שזה המרכז המכוון את הכל - הכל יצליח לו יותר טוב. ובעיני ראיתי אנשים כאלה. בעיקר רופאים...

ואין להקצין: חיי תורה נמדדים גם לפי המעשים וקיום המצוות בשמחה, והבאַת הלימוד אל המעשה - כפי שכתבת; וגם לפי הזמן (כן, "השעות" - הלוואי שה' יזכה אותנו להשתפר בזה..) שאדם מקדיש לתורה.

זו לשונו של הרב צבי יהודה זצ"ל - ה"מומחה" הגדול גם ללימוד תורה, גם לקיום מצוות בשמחה, גם לבנין הארץ.. - "הקב"ה לא סופר את הדפים. הקב"ה סופר את השעות של השקידה וההתמדה" (אכן, הוא אמר את זה למישהו בישיבה. יש להניח שה"שעות" משתנה יחסית לפי מקצועו ויכולתו של אדם. אך בלימוד תורה, הכמות האפשרית- בהחלט יכולה להיות גם איכות, והיא כזו).

גם יש להעיר, שכדי להגיע למעלה כזו, גם אצל מי שמתעתד ללמד מקצוע ולעבוד בו, חשוב בדרך כלל להקדיש כמה שנים טובות בבסיס, ללימוד התורה.

ומתוך כל זה - ברור ששאיפתה אינה "מלאכית", אלא מאד מצויה. כפי שכתבת, אם ראתה אחד, תפגוש עוד.. בעז"ה.

והערה לסיום - גם אני כבר אחרי "גיל אולפנה ומדרשה".. ואעפ"י כן, ואולי דווקא בגלל זה, אני מציע לכולנו - גם כל אחד ביחס לעצמו - מאד לא "לזלזל" ב"אידיאלים הטריים" משם.  את חושבת ש"החיים האמיתיים" עדיין לפניה, והם לאו דווקא לפי האידיאלים האלה..

אבל עניות דעתי היא, שדווקא שם הבסיס לכל החיים האמיתיים.. ואם החיים המעשיים ימשיכו בכיוון זה, והרבה יותר - זה תלוי בבחירתה כמה לנווט אותם לשם ולהעצים את האידיאליזם הזה גם בהמשך. וזה, כמובן, תלוי גם באדם שאיתו היא תתחתן.  לפי הכיוון שהיא מחפשת - יש לכך סיכוי טוב...

אפשר ואף רצוי לחפש מישהו ברמה התורנית המתאימה 

וכן יש בחורים ברמה שאת מתארת ואפשרי למצוא אותם את רק צריכה לזכור שאף אחד אינו מושלם ולכל אחד יש את החסרונות שלו 

בהצלחה

לק"י

קראתי את מה שחלק כתבו לך וגם את מה ש"לרגע1" כתבו..

אני לא מסכימה איתם! ואני מסכימה איתך.. גם לי מאוד היה חשוב לחפש את זה אצל מי שיצאתי איתו..

לא רציתי אחד שכל היום ילמד תורה עד גיל 30 ואולי אז יחפש לעשות משהו..

הבנתי מאוד את החשיבות של לימוד תורה, אבל ידעתי שמה שאני מחפשת הוא סגנון מסויים של לימוד תורה,

כמו שאת מגדירה שהתורה היא הבסיס בעצם להכל..

ורואים את זה על בחורים, אם התורה היא הבסיס, או בסה"כ איזה חובה שמוטלת עליהם.

עצתי- אל תתייאשי, אם זה מה שאת מאמינה ורוצה, המשיכי לחפש את זה. ובע"ה תמצאי בדיוק את זה שמדוייק לך. 

ושכוייח על זה שזה באמת מה שחשוב לך!!

בע"ה שהוא ימצא אותך בקרוב.

איך  זה קרה?  בחורה שרוצה להתחתן עם בחור שחי חיי יצירה בעולם המעשה - עובד, בונה קריירה  ועדיין מגדיר את התורה כמרכז חייו, נתפסת כאחת שמבקשת את המושלם והבלתי מושג?

מילא להתחתן עם אברך --- יש משוגעות כאלה <צ>

אבל אחד שמשלב???? 

לדעתי קצת מוגזם להגיד שהיא לא מציאותית ועדיין באורות מהאולפנא

אמנם צריך לחפש את האחד שחשוב לו גם עבודה וגם תורה אבל יש כאלה ובשפע. בשביל זה בדיוק קמו ישיבות ההסדר והמכינות, כדי להצמיח אנשים שחיים בעולם ומחוברים לתורה .

מצידך זה דורש גמישות מסויימת כגון - זמן מוגדר בסדר יום שילמד

.או בבחירת מקום מגורים לוודא שיש מרכז תורני  שאפשר להתחבר אליו באיזור. וכדומה

נ.ב.

לרגע1 ושות. קראתי מה שכתבתם ורואים שזה מתוך מחשבה "לכתחילית" ומתוך בירור כן ואמיתי

ולכן לא רציתי לעשות  "העתק הדבק" לתשובה הסטנדרטית בשאלות האלה ...

.בינתיים עניתי רק מה ששיך פה לדיון  אבל בכל אופן שכוייח על הבירור.

ואולי המשך יבוא...

ואם זה מה שחשוב לך אז שזה יישאר חשוב לך ואל תתפשרי עליו.

אשרייך!

נכנסתי הפעם באמת לרגע 1 (אפרופו הניק ומה שחשבתי כשפתחתי את המשתמש אבל זה אתם שגרמתם לי להישאר יותר) ואני חוזרת ללמוד..

אז ככה, אנסה להסביר את הדברים שנאמרו ומדוע באמת באה התגובה הזו.

עם פותחת השרשור ועם אדם נוסף הספקתי להחליף מסרים בשיחה אישית ואני חושבת שהם הבינו את המסר של דברי..

המטרה של התגובה הזו באה מבחינתי לגרום לבחורה לחשוב דקה נוספת אם לא יותר מה בדיוק היא מחפשת. ואני מאמינה שהתגובה שהייתה קצת חריגה בנוף הפורום עשתה את שלה.

כמוני כמוכם, גם אני מחפשת בחור שחיי חיים של תורה, ואין שום פסול לשאוף לבית תורני.

אני לא באה לנפץ חלומות או אידיאלים של אולפנא מדרשה ושות'.

אני רק חושבת שפשוט צריך לחשוב טוב טוב מה זה אומר בשבילנו חיים של תורה.

האם התורה מתבטאת בכל צעד ושעל שלנו בחיים או שמא היא ב-4 אמות של בית המדרש.

ומה שאנחנו דורשים מעצמנו רק אז לבוא בדרישות לאחרים.

וזה הבירור שלנו, שכל אחד צריך לעשות לעצמו באיזה נקודה הוא עומד למה הוא שואף ומה הוא מחפש.

האם מתאים לה בחור אברך? האם היא מחפשת בחור שלומד תורה ועובד? האם היא מחפשת בחור שעובד וקובע עיתים??

ומהודעת פתיחה (ותסלחי לי שירה שככה לי הובנו הדברים) היה נראה שהבירור הזה לא נעשה לעומק.

ממה שאני יודעת וממה שאותי לימדו מי שמתחתן הוא עסוק במצוות נישואין וגם בכתובה הוא חותם שעליו לדאוג לכל צרכיה של אשתו ולאחר מכן ילדיו גם אם זה יגרום לו להמעיט בלימוד התורה שלו. מה לעשות אנחנו לא רחל בת כלבא שבוע ואני בספק אם הבחורים בימינו הם רבי עקיבא.

מה שניסיתי להראותו לפחות מבחינתי (כי ההודעה הזו היא בשם עצמי) בהודעה הקודמת זה שצריך לחפש בן אדם, בדיוק כמו שאדמין אמר ולא מלאך.

צריך לדעת שלכל אדם יש עליות וירידות רוחניות, זה טבענו כבני אדם. ולדעתי כשבאים לבדוק מי האדם והאם הוא מתאים לנו מבחינת רוחנית / תורנית צריך לדעת שמה שקובע את ערכו של האדם זה לא רק הרגעים הטובים והמרוממים או רגעי השפל.. צריך לבדוק את עומק הרצון של האדם וזה לדעתי קשה לבדוק אחרי פגישה אחת, אלא אם כן ממש הדברים הם שמיים וארץ ממה שהגדרנו לעצמנו לכתחילה.

או כמו שכבר נאמר "חפצים ליראה את שמך" ככה אנחנו צריכים לבדוק את הדברים, מעומק הרצון.

צריך לבדוק את הדברים מהאיכות שלהם ולא את ה"כותרות". לדוגמה: היה בישיבה גדולה סבבה היה בהסדר סבבה אבל פחות.. (הלוואי ואתם מבינים את כוונתי)..

או אם ניתן דוגמה אחרת ותסלחו לי על ההשוואה, אם אבא מחליף לבן שלו טיטול (ויש אבות שלא עושים את זה) הוא עושה עם הבן שלו חסד וזה באמת חסד!! והוא שומר עליו כי אשתו אחרי לידה ומאוד קשה לה וככה הוא עושה גם איתה חסד.. וכל זה כי "שיוויתי ד' לנגדי תמיד" בכל דבר ודבר וכן הוא הפסיד עכשיו את השיעור של הדף היומי או כל דבר אחר. מבחינתי זה אדם שהוא תורני ללא ספק למה כי הוא יודע מה המשמעות של חסד קודם לבני ביתו.

וזה לא שאני אומרת שצריך להזניח את הלימוד ח"ו, יש סיבה למה הגבר מחויב ולא האישה (ואת זה בטח כולכם יודעים)..

בכל אופן צריך להסתכל על המכלול..  

והכי חשוב צריך לברר את כל הדברים האלה לעומק ולהיות עם רגליים על הקרקע, ולבדוק מה הכי טוב לי ולא מה הכי טוב כי זה מה שלימדו אותנו שהכי טוב לחפש. והרגשתי שזה לא היה ככה ב100% בהודעה הראשונה של שירה לכן היה חשוב לי להראות לה שצריך להסתכל על דברים אולי גם במבט נוסף.

בכל אופן, יכלתי להאריך עוד אבל אני לא רואה בזה טעם.

קולי תקווה שבערתו יתברך כולנו נבשר ונתבשר בבשורות טובות

אפרופו, אלירז יקירתי ושמוליק (: שיהיה לכם המון המון מזל טוב שמחתם ממש

נדע להגדיר לעצמנו באמת מה אנחנו מחפשים ואיך אנחנו באמת מדמיינים את הבית שלנו

ושהמציאות תהיה טובה יותר מכל דמיון.

בשורות טובות

לרגע 1

כשאתה אברך, זה מאוד קל לשמור על הקדושה שלך.

החוכמה היא כשאתה בצבא, באוניברסיטה ובחיים בכלל. ואת זה החכמה לבדוק.

רואים את זה שהולכים בקניון, שמדברים ביחד ונזהרים לא להגיע ללשון הרע, מה עושים שעות הפנאי..

רק במילים אחרות

ומכיוון שלא חסרות ב"ה ישיבות בארץ,את יכולה נראלי לא להתפשר על זה..

"התפשרות" בעניין זה עלולה להביא ל"ע הרבה תקלות מאוחר יותר.

סתאאם בצחוק . טוב אני באמת נשוי כ 20 שנים אבל כמובן שיש כאלה בחורים.

הרעיון הוא שצריך להבין כי התורה אינה המסגרת של החיים אלא החיים עצמם. כל דבר צריך להיבחן באמות מידה תורנית.

כתוב שאסור שיעבור יום ללא לימוד תורה , פעם הבנתי שתלמיד חכם אינו צריך לחשוש מכך כי גם כשאינו לומד כל דיבורו הוא תורה.

זה הוא מי שבאמת תלמיד חכמים כשאתה לידו אתה מבין כבר שהוא והתורה הם אחד.

רק זיכרי שלחפש שהשני יהיה כך זה לא חוכמה צצריך להיות ראוי לכך , אם הבסיס של השאיפות שלך הוא כזה אז זו התחלה טובה ומה ההמשך?

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."