ב"ה

ממעשה הגמרה עם רמי בר תמרי "ייהרג" ויהרג" שלומדים ממנו שאלת תינוק, הבית יוסף שאל שאלה ומה אם עקף גויל?

ונתן לזה שני תירוצים:

1. הפסול של חסרון היקף גויל הוא בדיבוק ולא בנקב.
2. בתירוץ השני הוא מבדיל בין נקב בשעת כתיבה (תמיד פסול, לא הייתה לאות שעת כושר) לניקב לאחר כתיבה (תמיד כשר גם ללא תיקון כי הייתה שעת כושר לאות שהייתה מוקפת גביל בשעת כתיבה).

ואם כן אז דיבוק בין האותיות שקרא לאחר כתיבה בלי לשנות את צורת האות גם אינו צריך תיקון וכשר כמו שהוא.

ואם כשר כמו שהוא איך ניתן להפריד אותיות בשם השם? הרי זה כשר גם ללא תיקון ! והיה צריך להיות הלשון בשו"ע אם אותיות של שם שנדבקו בשעת כתיבה (או משהוא בסגנון)  יכול להפרידם. ובזה שנקט בלשון סתמי בלי להבדיל בן בשעת כתיבה לאחר הכתיבה, יש כאן איזה סתירה. והמשנה ברורה והביאור הלכה הכן מסבירים שמדובר בנגיע בשעת כתיבה, אבל מלשון מרן לא משמע כך, לכן שאלתי הראשונה, האם מרן חזר בו מהתירוצים שהוא כתב בבית יוסף?

שמה שכתבת כתירוץ ראשון (שזה תירוץ שני בב"י) לא מבדיל בין בשעת הכתיבה לבין שלא בשעת הכתיבה ובכל מקרה פסול. ובכל זאת אני צריך לעיין.

וכן אני צריך לעיין במשנ"ב לגבי הפרדת השם אחרי הכתיבה, אני זוכר שהוא אומר שלא להפריד אבל לא זוכר את הפרטים.

ב"ה

המשנה ברורה מתיר להפריד רק כשהדיבוק קרא בשעת כתיבה.

אבל השאלה היא על לשון מרן איך בשו"ע לא הבדיל כמו בבית יוסף?

והתירוץ הראשון הוא הראשון והשני הוא שני (טור אוה"ח סימן ט"ז ב"י ד"ה וא"ת הכי מכשרינן וכו').

לא שאני ת"ח גדול אבל הספר לפני כדי להימנע מבושות !!!

הסתכלתי בסיכומים שלי וכנראה אני זה שסיכמתי הפוך...

בלי"נ אעיין בב"י

ואתה כן ת"ח גדול! (בבח' תלמיד חכמים)

פשוט להלכה הוא נקט כמו התירוץ השני.

סע' טז שם (לא זוכר בע"פ)

גם המ"ב מביא את זה .

ב"ה

יש לפני מזוזה כתובה לאחר הגהה כשרה למהדרין ללא חורים וללא דיבוקים.

מאיזה שאי סיבה (עבר זבוב, טבל את רגליו בקסת,) ונחת בדיוק על שם השם וחיבר בין שתי אותיות.

לפי התירוץ השני הייתה שעת כושר לאות ועכשיו שהיא לא מוקפת גוויל לא מפריע וזה כשר למהדרין כמו שהוא, ולכן אסור לנגוע בשם, אז איך בשו"ע מרן לא מבדיל בין אם זה קרא בשעת כתיבה או לאחר כתיבה !!!!

ואם נקט להלכה כתירוץ הראשון שהפסול הוא בדיבוק ולא בנקב, אז לכאורה חזר בו מהתירוץ השני כי אם היה חושש לו היה אסור להפריד כי זה קרא לאחר כתיבה (כמו שמביא המ"ב) אבל מרן לא מבדיל !!!

למנוע ספק- לכו"ע מדובר כאן בחיבור בשם ה' באותיות, באופן "שכל אות ניכרת". כי אם לא זה פסול גם למ"ב.

כלל: מרן לא מבדיל בדיבוק בין בשעת כתיבה או לאחר כתיבה, (סע' יח- ואם נדבקה אות לאות בין קודם שתגמר בין אחר שנגמרה פסול)(אותיות של שם דבוקות יכול להפרידם) ולא משנה אם זה שם ה' או לא.

המ"ב מחמיר גם בשעת כתיבה וגם לאחר כתיבה : אם נדבק קודם שגמר האות, וזה קרה בשאר הכתב- לא יועיל להפריד כיוון שגמר האות בפיסול. חוץ מת"ומ, כדיעבד דמי

ואם נדבק אחר שגמר האות  וזה קרה בשם ה' - לא יפריד כיוון שאולי הלכה כתירוץ הב' של הב"י "דלא בעי מוקף גויל רק בעת הכתיבה" ויהיה כשר גם ככה. (מ"ב)

מרן לא סובר כירושלמי / גם המאירי (אני חושב) בזה שבעינן רק אשעת כתיבה, ולאחר מכן לא אכפת לן.

אלא כל הזמן האות צריכה לעמוד בכשרותה.

ולגביי התרוץ הב' : רק "בנקב" אנו מבדילים אם נעשה בשעת כתיבה או לאחר כתיבה. הרי מרן הביא תירוץ זה לעניין נקב, ולא בדיבוק. ולכן אין לך בו אלא חידושו.

חוזר על שאלתך: ולפי התירוץ השני הייתה שעת כושר לאות ועכשיו שהיא לא מוקפת גוויל לא מפריע וזה כשר למהדרין כמו שהוא. תשובה: זה נכון בתנאי שהיא לא מוקפת גויל מחמת נקב, ולא מחמת דיבוק אות לאות. 

הרב פרידלנדר שאל אותי על דיבוק בשם ה' אחרי הכתיבה

אמרתי לו שאסור להפריד

התקיל אותי ושאל "אז מה עושים לפי מ"ב?"

אמרתי לו שלהשאיר את זה ככה? לא נראה לי כי זה לא מוקף גויל....

ולהפריד, הוא אוסר בגלל ספק.

אז כנראה לגנוז את היריעה!

הוא התלהב מהתשובה ובמקום חתם לי לשלוש שנים.

כמובן אוסיף, שלמעשה לא עושים כמ"ב וחלילה לגנוז יריעה בשביל זה.

(גם מובא בקו"י ברע"ו כך לא זוכר באיזה ס"ק)

שלום 

אני חדש בפורום ורציתי קודם כל להודות לרב גם על זה שמקדיש מזמנו החשוב לענות פה ולשתף את כולנו וגם לענות בטלפון כי אני היתקשרתי כבר הרבה פעמים והצלת אותי ממכשולים וכו''

רציתי רק לדעת אני זוכר שלמדתי נ''ל בקסת הסופר שמותר להפריד באותיות ה' שנגעו זו בזו אך ורק במקרה שבטוח עכשיו זה פסול מטעם נגיד היקף גביל אבל נשאר הצורה כתיקונה כי אם לא זה כמוחק את השם ? זה נכון או לא ? אני לא בנושה קצת זמן אני לומד הלכות אחרות אבל אני יחזור לזה בע''ה .? 

וגם עוד שאלה בנוגע לספרים ישנים שהאנשים מתקנים היה זמן שהייתי מתעסק בזה ועד היום קצת, אני יודע שיש הרבה סופרים ששמים ספריי ביריעות שהדיו הלך ונ''ל שיש בזה בעיה במקרה שהיה פסןל לפני ובזכות זה חזר הצבע השחור מטעם שזה לא דרך כתיבה ?? אז אני שואל האים זה נכון קודם כל ? וגם איך לנהוג כי אני עולה הרבה פעמים בב''ח שהס''ת נראה שהוסיפו ספריי אמרתי להם לראות את מקור הספ''ת וגילו שכן השתמשו בכזה ספריי אז אני שואל מה לעשות ומה דינו כי ניסיתי לדון לכף זכות שהם תקנו  הפסולים לפני הספריי והיה דרך כתיבה והשאר הספריי רק עוזר אבל קשה קצת כי גם עכשיו יש מקומות שזה אדום (שזה עוד בעיה !) תודה מראש (ולידעתך התחברתי לפורום לאחרי שפגשתי את אחיך בבריסל וגילה לי על זה ) תודה רבה רבה 

אכן מותר להפריד במקרה של דיבוק, בשם ה', כ"כ קה"ס וכן קול יעקב ועוד הרבה אחרונים.

וכן יש מקרים שאפשר לתקן ע"י מחיקה אחרי שהתברר לנו שאותיות מהשם השתבשו לגמרי ואיבדו את צורתן. כמובן כמו שכתב בעל קו"י שאסור להחליט בזה לבד אלא ע"י חכם מומחה, אם אפשר לתקן או לקלוף וכו.

בקשר לס"ת ישנים, אני לא יודע על איזה ספריי אתה מתכוון אבל אסביר לך באופן כללי איך עושים.

אם יש בעיה של אותיות נשברות או מתפרקות, משפשפים את הספר ע"י סמרטוט קצת קשה כמו מגבת משומשת או משהו כזה. בשלב הזה מה שמפורק יורד ומה שנשאר הוא דבוק על הקלף. ורק אחר השלב הזה יש חומרים מחומרים שונים כמובן שקופים רובם על בסיס לקה (אבל צריך לדעת איזה ואיך) שמושחים את הספר כדי לשמרה.

כלומר החומר לא אמור לסתום נקודות לבנות או להשלים אותיות שבורות אלא לשמור על מה שקיים. בד"כ גם נותן קצת ברק ושחרות על האותיות אבל אין בזה שום בעיה. אם יש איזה שהוא חומר שבדרך כל שהוא משלים או מתקן את האותיות הדהויות או ששבורות, ברור תהיה בעיה גדולה מאוד להעביר את החומר הזה על האתיות (אני לא יודע להגיד אם זה יהיה פסול אבל סביר להניח שכן)

בשירשור שפתח.

אכן יש חומר שמשלים השברים בדיו כמו שהוא מתאר, וברור שפוסל, זה לא כתיבה, ואפילו גרוע מדפוס.

עכשיו אני מבין שגורמים הונאה לציבור ע"י חומר זה ב'תיקון' ספרים ישנים, פשוט וקל, לזה התכוונת מנחם?

ב"ה

השאלה היא האם מותר לאחר שהכתב חדש ונכתב כהלכתו יהיה מותר לשים ספריי סיליקון שישמור על הכתב שלא יתקלקל? מן שכבת מגן.

הוא מביא שם התייחסות של הרב קאפח לזה, הרב קאפח רצה לפסול, והוא מכשיר.

ולדעתי אם תראה שם, יתכן שלא פליגי, רק מדברים במציאות שונה. הרב קאפח מדבר באותיות שממש מנותקות והצ"א בחיזוק.

בספריי שלא מחדש את האותיות אלא שקוף כדי לשמר?

שטענת הרב קאפח היא שהאותיות כבר מנותקות והספריי הוא שמחזיק אותם,

צריך לעיין שם , אין לי את השו"ת, ואיני בטוח שיש בביהמ"ד ליד ביתי, אם יזדמן לי אעיין.

מ"מ אשמח אם יש למישהו נגישות לעיין שם ולהודיענו.(אפשר לחפש בשו"ת ב"א וכדומה).

לכן ציינתי שאם זה לא מחזיק האותיות, רק מונע ניתוק עתידי, שלכאורה גם הרב קאפח יודה, וכל זה מזיכרוני הדל, יש לבדוק בפנים.

כן בדיוק ואני אישית כמו שאמרתי שהתעסקתי קצת עם כאלה ס''ת ואני מכיר א' (כמו שאמר הרב על מה שהבאתי על הס''ת ישנים ) שהיה מוכן ליקנות ממני כל סוגי ס''ת והיתי שואל אותו לפעמים הרי הס''ת פשוט גרוע ביותר כולו מחוק והיה פעם שזה היה גם משוח מעוד חלק מביפנים ואמרתי לו אתה לא תוכל לתקן זה ישר נוגע באות שליד ..... והוא לא רצה לענות ומאז התענינתי על זה עד שניגלה לי על זה !

וסתם עכשיו זכור לי שזה מובא בא' מסיפרי יריעות שלמה (נ''ל על בדיקות ולא אוכל להגיד עכשיו יותר פרטים איפא כי אין לי הספרים מולי אני בשליחות עוד כמה  אולי זמן או שתמצאו לפני) על אותו הספריי 

ולא רק מחזיק אלא משחיר !! תסתכלו ! 

אני לא רב ולא חושב שיש לי אח בברזיל, ולא נראה לי שאני זה שאתה חושב. 

אולי כדאי לשאול רב בקשר למכירת ספרים,

לא אמרתי בברזיל אלא בבריסל מתי שהוא חזר מכינוס השלוחים ! ואם גם זה לא אז לא !

ובכל זאת תודה לך

ב"ה

יש לך קשר אם הרב מנחם חדד לשעבר ממילנו, אם כן תמסור לו ד"ש חם מחיים שהיה איתו בישיבה בברינוא לפני המון המון שנים, אבל מי יכול לשכוח אותו?

אני ינסה למסור אבל סתם אתה חיים ממו?

 נראה לי שגוי לחלוטין.

(למדתי סופרות-סת"ם)

כך השיבוני. ועדיין אין הדברים מתיישבים היטב בלשון המחבר:
 

אסביר את הענין ומקווה שלזה התכוון בספר שציינת,

אכן כל אות צריכה להיות ע"י מעשה כתיבה כצורתה ולא ע"י חקיקה או אמצעי אחר שאינו מעשה כתיבה (כמו נפלה טיפת דיו ונעשה אות או חצי אות,

חק תוכות הגדרתו חוקק תוך האות או סביבתה וע"י זה נוצר האות, אמנם נחלקו האחרונים (ב"י ורמ"א באה"ע עם הרד"ך) אם חקק חצי אות והשלימה ע"י כתיבה או שנפלה טיפת דיו ונעשה חצי אות כגון גג וא"ו או יו"ד והשלים את האות (עשה לה ירך) ע"י כתיבה אם אזלינן בתר הסוף, שסיים האות ע"י מעשה כתיבה או שכיון שחלק נעשה בפסול ולא כל האות נוצרה ע"י כתיבה הכל פסול (ע משנ"ב סי ל"ב סע י"ז ס"ק ס"ז).

אבל ישנו עוד דין שמובא באחרונים שנקרא ח"ת ע"י כתיבה כלומר שגרם לאות לעמוד בצורתה והכשירה ע"י כתיבה אע"פ שבאמת זה לא ע"י חקיקה מ"מ קרי ליה חק תוכות ע"י כתיבה, כיון שגם היא לא נוצרה ע"י מעשה בגוף האות עצמה, אחת הדוגמאות לזה היא: כתב כ"ף כפופה מתחת לכ"ף פשוטה וצד ימין של הגג נגע בירך הכ"ף שלמעלה באותו רגע הכ"ף פשוטה נעשתה לכ"ף כפופה גדולה ופסולה, אלא שאם ממשיך בכתיבה אחת את צורת הכ"ף כפופה כבר ניכר שלמעלה זו כ"ף פשוטה ולמטה זו כ"ף כפופה רק שנוגעת קצת והרי להלכה אפשר להפריד אותיות שנדבקו אם ניכרת צורתן, רק כאן נעשה שינוי צורה לרגע אחד והסכימו רוב ככל האחרונים (מלבד היריעות שלמה) שהסת"ם פסול כיון שנעשה ח"ת ע"י כתיבה ואסור להפריד ובתו"מ אין תקנה ובס"ת צריך לגרור הכ"ף שלמעלה ולכותבה מחדש. (מיהו גם הרב מועלם מסכים לעצם הדין של השינוי צורה רק שאם זה היה ע"י מעשה כתיבה אחד בלי שהגביה ידו כיון שהיה שינוי צורה לרגע אחד ובאותו מעשה נכשר שרי לתקן). וישנם הרבה דוגמאות לזה ולכן צריך זהירות.

אבל לשון הרב הנזכר שצטטת לכאורה מורה שכל שעשה אות שאינה שלימה ואחר"כ הוסיף עליה הוי ח"ת ובפשטות זה אינו נכון מדין חק תוכות אלא מדין כסדרן בתו"מ אם המשיך לכתוב.

אלא אם כן כוונתו שהאות הראשונה היתה לא לשמה או לא ע"י מעשה כתיבה שאז באנו למחלוקת שהזכרתי למעלה בין הרד"ך לב"י והרמ"א.

בעל החנות זאב גפני יהודי מיוחד שמבין בקלף, מוכר דברים טובים. 

נראה לי שבהכשר של הרב מועלם

אפילו לא כתבת איזה כתב אתה כותב

אבל בכל מקרה אני לא מבין גדול בעולם הסוחרים

יש את הדברים החשובים בכל תפילין, שזה כתב הלכתי, ללא דיבוקים עם תגים שחורים וברורים וכו וכו

תוספות חשובות לפצפונים:

1. קלף של תפילין של ראש, צריך להיות דק מאוד (במיוחד קדש ו והיה אם)

2. כדאי שהפרשיות הנל שיהיו גם קצרות כמה שאפשר.

3. לגבי גודל הבתים רש"י ורת ביחד לא יהיו יותר מ 8ס"מ ביחד עם תיתורא ומעברתא. כדאי שרשי יהיה מעט גדול יותר מר"ת

באתר יש רשימה מפורטת של 60 או 70 הידורים וזה רק בפרשיות התפילין. אולי יש שם גם רשימת הידורים בבתי תפילין צריך לחפש..

אני ממליץ ללמוד באופן פרטי או בקבוצה קטנטנה

אם תרצה תפנה אלי בפרטי ואוכל לתת לך מספרים של מלמדים בכתב אשכנזי.