אני בטוחה שמה שכתבת פה חלקי מאוד, ויש סיפור מורכב ואישי מאחורי הדברים.

ואני גם בטוחה שאת בחורה חכמה ועמוקה, שעצות מהשרוול לא יספיקו לה.

לכן אני חושבת שכדאי שתמצאי לך דמות בוגרת שתוכל ללוות אותך במקום הלא-פשוט שבו את נמצאת.

דמות שאת סומכת עליה, מעריכה ויש לך חיבור איתה,

שתבין איפה את נמצאת ואיך להוביל אותך להתמודדות טובה ושמחה יותר.

אפשר גם, ואולי כדאי, פסיכולוג/ית.

(יכול להיות שכבר כתבתי לך את הנ"ל פעם...)

בהצלחה רבה.

רוצה באמת לתת לך חיבוק.

יודעת שזה לא פשוט.

אבל גם מאוד רוצה לעודד אותך שאלו כאבי גדילה - ובעז"ה תזכי לגדול.

אני לגמרי מבינה את המקום שלך.

אני עוברת את הקשיים האלו כל הזמן ובאמת באמת יודעת כמה זה קשה.

אם את רוצה לפתוח באישי,אשמח!

לילה טוב!

קורה הרבה אבל מסתדרים בהצלחה!!!!!!!

תעשי משהו שאת אוהבת.....

בד"כ זה עוזר.....

לפעצמים זה גם קורא לי.....

ומישהוא לימד אותי......

שתחשתבי על כל הדברים הטובים שקרו לך......

תנסי...

אולי זה עעובד....

זה קרה לי לא מעט פעמים בשנה וחצי האחרונות...

אפחד לא ידע למה-וגם אני לא

עד שפשוט היה נמאס לי כבר והלכתי למנהלת שלי באולפנא והתחלתי לבכות לה ואמרתי להנ שאני כל הזמן בדיכאון ואין לי מושג למה.....

בקיצור היא הרגיעה אותי דיברה איתי והצליחה להגיע איתי לנקודה שקשה לי....

אם את רוצה עוד פרטים

אשמח בכיף באישי....

אוהבתותך ומחזיקה לך אצבעות נשמה!

נ.ב.

מאז לא הגעתי למצב זה שוב....

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....