נא להגיב בצורה מכובדת
מגילת ה"עצמאות"[1]
(עם פירוש "פתשגן הכתב")
בארץ ישראל קם[2] העם היהודי, בה עוצבה[3] דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר[4] נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים, והוריש[5] לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי.
לאחר שהוגלה העם מארצו בכח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקוה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית[6].
מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה[7], ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים[8].
וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות החיו שפתם העברית[9], בנו כפרים וערים, והקימו ישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו[10], שוחר שלום[11] ומגן על עצמו, מביא ברכת הקידמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית[12].
בשנת תרנ"ז נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית תאודור הרצל[13] והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו[14].
זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור[15] מיום ב' בנובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר-הלאומים[16] אשר נתן במיוחד תוקף בין-לאומי לקשר ההסטורי[17] שבין העם היהודי לבין ארץ ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי.
השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון בה הוכרעו לטבח מליונים יהודים בארופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על ידי חידוש המדינה היהודית בארץ ישראל[18] אשר תפתח לרוחה את שערי המולדת לכל יהודי,ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות זכויות בתוך משפחת העמים[19].
שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום בארופה ויהודי ארצות אחרות לא חדלו להעפיל לארץ ישראל על אף כל קושי, מניעה[20] וסכנה. ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד חירות ועמל ישרים במולדת עמם.
במלחמת העולם השניה תרם הישוב העברי בארץ את מלוא חלקו למאבק האומות השוחרות חירות ושלום נגד כוחות הרשע הנאצי. ובדם חייליו ובמאמצו המלחמתי קנה לו את הזכות להמנות עם העמים מייסדי ברית האומות המאוחדות[21].
ב-29 בנובמבר 1947 קבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל[22], העצרת תבעה מאת תושבי ארץ ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצדם הם לביצוע ההחלטה. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה.
זוהי זכותו הטבעית[23] של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית.
לפיכך נתכנסנו אנו חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי[24] והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית[25] בארץ ישראל היא מדינת ישראל[26].
אנו קובעים שמרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו' אייר תש"ח, 15 במאי 1948 ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע[27] על ידי האסיפה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948 - תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תקרא בשם "ישראל".
מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות, תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה[28], ותהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל[29] תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין, תבטיח חופש דת[30], מצפון, לשון, חינוך ותרבות, תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות[31] ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות[32].
מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה[33] עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום ה-29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ ישראל בשלמותה.
אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם היהודי בבנין מדינתו ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים[34].
אנו קוראים - גם בתוך התקפת הדמים הנערכת עלינו זה חדשים - לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על השלום וליטול חלקם בבנין המדינה[35] על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה[36] הזמניים והקבועים.
אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקידמת המזרח התיכון כולו[37].
אנו קוראים אל כל העם היהודי בכל התפוצות[38] להתלכד סביב הישוב בעליה ובבנין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל[39].
מתוך בטחון בצור ישראל[40] הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית על אדמת המולדת, בעיר תל-אביב היום הזה, ערב שבת ה' אייר תש"ח 14 במאי 1948.
1) יש לתקן ולגרוס: (מגילת) אשליית העצמאות, כי בכל שנות הגלות, אעפ"י שהיתה לעם ישראל מדת עצמאות גדולה פי כמה מ"עצמאות" מדינת ישראל עתה:
א. טריטוריה יהודית.
ב. אטונומיה מלאה הכוללת זכות שיפוט עצמי ללא התערבות שום גורם.
ג. (והוא העיקר) עצמאות תרבותית יהודית מושלמת. ואעפ"כ היתה זו גלות.
כל שכן במדינת ישראל שאנו כפופים למעצמות העולם, הן מבחינה מדינית, הן מבחינה בטחונית, הן מבחינה כלכלית, ובעיקר, מבחינה תרבותית - רצף חיקויים של תרבות אנשים חטאים, תרבות זולה של הגרועים שבאומות, בוודאי שזו גלות קשה בתוך ארץ ישראל, ואין זו עצמאות.
2) עם ישראל נולד קם והיה ביציאת מצרים (יחזקאל ט"ז ד'), ובמתן תורה הושלם תהליך הקמתו של העם.
השקפה מוטעית זו, כי עם ישראל היה לעם בארץ ישראל דוקא, היא נחלת הציונות המודרנית, הרואה בריבונות טריטוריאלית גרידא - בסיס להווצרות אומה.
3) אין ישראל אומה אלא בתורתה" (רס"ג). לפיכך,עוצבה דמותו בהר סיני, ולא בארץ ישראל. ארץ ישראל משרתת את צרכי האומה והמקום המתאים לישום ערכיה.
4) יצירת נכסי התרבות היהודיים, היתה - לא רק בא"י, אלא גם בבבל, פרס, ספרד, אשכנז ובכל מקום שהיו יהודים. וכולם מתורת ישראל שניתנה בסיני.
נכסי תרבות כלל-אנושיים" שהנחיל עם ישראל לאנושות הם רק שבע מצוות בני נח, שגם עליהם נצטווינו בסיני - לכוף אותם על כל באי עולם.
5) "תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב" - לישראל בלבד, ולא לעולם כולו.
אלא, "ציוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי עולם לקבל (שבע) מצוות שנצטוו בני נח" - כנ"ל (רמב"ם).
6) התפילה והתקוה העיקרית היא להתחדשות החירות הדתית ולא המדינית. החירות המדינית חשובה, אך רק כמשרתת את החירות הדתית הרוחנית.
7) חתירת היהודים,מאז ומתמיד - לשוב לא"י נבעה מרצונם לשוב בתשובה ולעבוד את ה' בארץ הקודש, אשר בה בחר ה' לשום שמו שם, ולא בגלל איזה קשר היסטורי בלבד.
8) עליות לארץ היו בכל הדורות, כל אימת שהדבר התאפשר. כגון; עלית בעלי התוס', עלית ר"י החסיד ותלמידיו, עלית החסידים, עלית הפרושים, עלית בני תימן, ועוד. אלו הצטרפו לישוב היהודי הישן באה"ק שעבדו את ה' באמונה, ולא עזבו את הארץ אפילו בתנאים קשים ובחירוף נפש.
עליית החלוצים הציונים בדור האחרון, באה מאוחר יותר ונשאה אופי של כיבוש ההגמוניה על הישוב בארץ, במטרה לשנות את פני הישוב ולהופכו לחולין.
לשון הקודש היתה, מאז ומקדם, מיוחדת לדברי תורה וקדושה, ואילו לעיניני חולין השתמשו בכל הדורות בארמית וכדו'.
השימוש בלשון הקודש לעיניני חולין - מהוה חילול הקודש.
11) "שלום שלום ואין שלום", כי מגמת ה"שלום" הזה - התערות טמיעה והתבוללות במרחב השמי ע"י ביטול הזהות היהודית, והסרת הגדרת לאומיותנו עד כדי התגבשות לעם אחד - רח"ל - עם הערבים, הדרוזים וכו'.
ושלום כזה לעולם לא יוכל להיות, כנבואת יחזקאל: "והעלה על רוכחם היו לא תהיה אשר אתם אמרים נהיה כגוים וגו'" (כ. לב')
12) "עצמאות ממלכתית" המנוגדת ומורדת במלך ישראל ובמלכותו, שהיא מלכות ה' בעולם - המבוססת על כריתת ברית ה' לבחירו - שבועתו לדוד עבדו.
13) "רוח החזון" שרתה על הרצל דרך האחורים של דריפוס המסכן, אשר חטף "בעיטה" אנטישמית, וזו "פגעה" בפניו של הרצל.
14) "זכות התקומה הלאומית" שטען לה הרצל, נבעה מהשאיפה לאמנסיפציה ושוויון בין יהודים לאומות בתחום המדיני, אבל התעלמה ואף שללה את זכותו הא-לקית של העם הנבחר בארץ הבחירה.
15) הבו גודל וסגידה לבלפור הבריטי, אשר "הסכים" כי היהודים "זכאים" להקים לעצמם בית לאומי בחלק מארץ ישראל.
16) על זה נאמר:"חסד לאומים חטאת". וכל מה דעבדין (שעושים) - לגרמייהו (לטובת עצמם) עבדין. כאשר כל אחת מהמעצמות שואפת לעמדת השפעה והשתלטות בארץ ישראל, בתמורה להכרתה במדינה.
17) קשר העם היהודי לארץ ישראל נובע אך ורק מהבטחת ה' לאברהם: "לך אתננה ולזרעך עד עולם" ולא בגלל הקשר ההיסטורי.
הבטחת הארץ לעם היהודי חזרה ונשנתה ליצחק וליעקב.
הצהרת בלפור שוללת קשר זה, וזה מתבטא בעיקר בשלילת זכות העם היהודי לשוב ולבנות את בית המקדש בהר הבית. ולעומת זה מכירה בזכות הגויים לקיים שם "תיפלה" - בית עבודה זרה.
וכן שלילת זכות הריבונות של עם ישראל על כל ארץ ישראל, וההיתר לבנות "בית לאומי" רק בחלק מארץ ישראל.
18) השואה הוכיחה כי קיימת בעיה לעם היהודי. אבל לא "הוכיחה" כלל כי פתרון הבעיה יבוא ע"י עצם הקמת מדינה.
אדרבה, המדינה רק החריפה את הבעיה והרחיקה את פתרונה. לא פתרה את בעית האנטישמיות - לא בארץ ולא בעולם, אלא השרישה אותה בעומק.
פתרון כל בעיה נעוצה בסילוק גורמיה. ושנאת ישראל שגרמה לשואה לא באה בגלל חוסר מדינה ליהודים (חורבן הבית והגלות חלו בתקופה שהיתה לעם ישראל - מדינה), אלא על רקע - ובגלל - ההתבוללות היהודית ההמונית, והרצון להתערות בגלות בגויי הארץ.
רק ההבדלות מהגויים ואורחות חייהם (עם לבדד ישכון), העמידה בגאון יהודי ודבקות בעקרונות היהדות, יכולה לפתור את הבעיה היהודית. כך היה בעבר - לפני השואה, וכך בהווה.
עם ישראל אמנם זקוק וראוי למלכות ומדינה כפי שנצטווינו בתורה, אבל המדינה אינה אלא מכשיר ואמצעי לישום מלכות ה' בעולם.
19) "כבוד" מפוקפק מאד להמנות עם משפחת העמים - 70 הזאבים.
אנו משבחים לאדון הכל: "שלא עשנו כגויי הארצות ולא שמנו כמשפחות האדמה". עם ישראל זכאי לזכויות על, וזקוק למעמד מועדף על-פני הגויים, עפ"י צרכיו ובהתאם לתפקידו הא-לקי בעולם.
20) מניעה - גם מצד מארגני הישוב בארץ, אשר עשו סילקציה בין המבקשים לעלות, מתוך חישובים שונים ומשונים.
21) "ברית האומות המאוחדות" היא קנוניא בין-לאומית בניסוח מתחסד, על בסיס "שמור לי ואשמור לך", תוך הקרבת הלאומים הקטנים והחלשים למען האינטרסים של העמים החזקים.
לפיכך תרומת הישוב למאמץ המלחמתי במלחמת העולם לא היתה בשביל ה"זכות להמנות עם העמים" וכו', אלא כדי להשתתף במלחמת מצוה שמטרתה להציל יהודים מצפרני הנאצים ימ"ש, ולמגר את הרשע בעולם. באותם מקומות ומקרים (והיו מקרים) שהחיילים היהודים לא הופנו למלחמה במטרות אלו, שם היתה השתתפותם מיותרת.
22) החלטת האו"ם - כמוה כקליפת השום - היתה ההסכמה שהיהודים יקימו (אם יוכלו) מדינונת בחלק קטן של ארץ -ישראל, וגם זאת - ללא סיוע והגנה מפני אויביה. ואילו ברוב שטחה של א"י תקום מדינה ערבית. ואמנם כאשר קמו שבעת עמי ערב להשמידנו, עמד העולם מנגד.
23) זכותו הטבעית של העם היהודי לחרות והגדרה עצמית, עומדת מעל זכויות כל עם ועם, להיותה נובעת ומבוססת על מעמד הר-סיני, שבו בחר וקנה אותנו ה' להיות לו לעם סגולה, ו"שטרו קודם".
לכן קבלנו בסיני תורת חרות - "חרות על הלוחות", שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה.
25) אין זו "מדינה יהודית" ואף לא "מדינת יהודים".
למרבה הצער - היהדות היא רק אחת הדתות המקבלת שרותים מהמשרד לעניני דתות. ואוכלוסיתה - תושביה בוניה ומחוקקיה - מורכבת מכמה לאומים, יהודים ערבים דרוזים וכו', כאשר המטרה המוצהרת היא קיום מעמדי שוויוני - בארץ ישראל, בין יהודים ושאר הלאומים, "מדינת כל אזרחיה".
26) אין זו "מדינת ישראל", כי "מדינה" מלשון "דין", והדין (החוק) השורר בה נקבע בבית המחוקקים, המחוקק חוקים שאינם על-פי חוקת התורה שעם ישראל קיבל על עצמו בסיני. ולא עוד אלא שגם בני ישמעאל שותפים לחקיקה במדינה זו, ודעתם קובעת אפילו בענינים הלכתיים-יהודיים.
27) החוקה הנקבעת ע"י האסיפה המכוננת הנבחרת אינה החוקה למדינה יהודית.
החוקה היהודית נקבעה לפני כ-3300 שנה בסיני ע"י הקב"ה - "זאת חוקת התורה", ולא במעשי ידי אדם - פרי מחשבת אנוש.
28) "כל תושביה" - גם ערביים - אוייבי יהודים, תוך התעלמות מוחלטת מהצו הא-לקי המפורש; "לא ישבו בארצך".
29) היכן מצינו בדברי חזונם של נביאי ישראל שאיפה לשלום והשלמה עם רשעים אויבי ישראל..?!
והיכן מצינו בדבריהם, מגמת שוויון זכויות מעמדי חברתי ומדיני לגוים אשר בא"י...?!
30) אסור להניח ולקיים שום דת בעולם מלבד הדת שנתן ה' בורא העולם בסיני ע"י משה רבנו, והיא כוללת תרי"ג מצוות לישראל, וז' מצוות לאומות העולם.
להלן ציטוט פסקי-דין מהרמב"ם:
.."ציוה משה רבנו מפי הגבורה לכוף כל באי עולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח" (הל' מלכים פ"ח ה"י)
"כללו של דבר אין מניחין אותם לחדש דת ולעשות מצוות מדעתם, ואם…חידש דבר - מכין אותו ועונשין אותו וכו', (שם פ"י ה"ט)
..."מצות-עשה לאבד עכו"ם ומשמשיה וכו' ובארץ ישראל מצוה לרדוף אחריה עד שנאבד אותה מכל ארצנו" (הל' עכו"ם פ"ז ה"א)
..."אדומים (נוצרים) עובדי עבודה זרה הם, ויום ראשון הוא יום אידם וכו'" (שם פ"ט ה"ד)
לאור כל זה, האיך נבטיח להם חופש דת...?! ובמיוחד בארץ-ישראל...?!
31) מצות עשה מן התורה לרדוף ולאבד את כל המקומות הקדושים לדתות המנוגדות לתורת ה' מסיני, והנצרות והאיסלם בכללם.
אוי לנו כי הושברנו, בשמירת קיום מסגד לערבים - "מבטלי דתנו" - הבנוי על הר הבית מקום מקדשנו, מקום שנצטוינו - "כל זר לא יקרב", הנה עתה שועלים (על שתים) הילכו בו. וזאת בחסות ובתמיכתה של מדינת היהודים, המנציחה את החורבן מתוך כניעה הסכמה ורצון, ועוד מכנה זאת בשם: "ראשית צמיחת גאולה" ר"ל.
33) פירוש הדבר - שיתוף פעולה בדבר ה"חלוקה", אשר משמעותה, שארץ ישראל אינה שייכת רק לעם ישראל, אלא שייכת גם לערבים, וזכויותיהם המדיניות בארץ שוות לזכויות העם היהודי.
34) עם ישראל - העם הנבחר, עומד מעל כל העמים - גויי הארץ. מובדלים בנשמתם ובגופם, ברמתם הרוחנית ובתפקידם הא-לקי - להיות אור לגויים..! ולא ככל הגויים בית ישראל... כי הוא "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב".
- וכיצד זה מבקשים מיסדי המדינה לכלול אותם במשפחת העמים...?!
מלבד זאת, הנה גם אחרי 50 שנות קיום המדינה נשארנו מבודדים ושנואים על כל העמים, למעט אלו שעדיין מצפים לקבל מאתנו טובת הנאה.
35) האם גם זה לאור חזונם של נביאי ישראל שאמרו לסנבלט החורני ולגשם הערבי: "לא לכם ולנו לבנות את בית אלקינו"...?!
36) גם בבית המחוקקים הישראלי שבו נקבעים "חוקי ישראל", לרבות חוקים בעניני הדת היהודית, "מיהו יהודי", כשרות, שבת וכו', קיים שוויון בין יהודים וערבים לענין זכות הדעה וההחלטה.
אכן, אין זו מדינת היהודים, אלא מדינת כל אזרחיה…!
38) אם אכן קיימת זיקה בין יהדות התפוצות לישוב היהודי בארץ, ומתבקשים לסייע,
יש לראותם כשותפים שווי זכויות בכל הנעשה בארץ, ולהתחשב בדעתם ובצרכיהם היהודיים, המבוססים על תורת ה' מסיני.
ואכן, ארץ ישראל שייכת לכל אחד ואחת מבני ישראל, מכח ההבטחה הא-לקית: "כי את כל הארץ וגו' לך אתננה ולזרעך עד עולם (בראשית יג. טו') גם אלו הנמצאים לעת עתה בחו"ל. ואין זכותם מתמעטת בגין מקום מגוריהם.
