אכן, רע לך, רע לך מאוד! באמת.

את על סף יאוש, את מרגישה שאין לך טעם לחיים...

אבל- -

יש המשך לחיים!!!!

גם בעולם הזה , וגם בעולם הבא!!!

אז נכון שעכשיו רע לך, עצוב, כואב, העולם כ"כ אכזר,

אבל החיים שלך לא מסתיימים בגיל שלך, (שאני לא יודעת מהו),

ונניח שיקח לך גם 10 שנים עד שסוף סוף תגיעי אל המנוחה ואל הנחלה,

זה שווה את זה! חכי! בעז"ה עוד תהיי מאושרת!!

ו---- הכי חשוב, החיים לא מסתיימים גם במאה ועשרים,

רוב החיים הם אח"כ, בעולם האמת, ואני מבטיחה לך,

ואני כמעט אף פעם לא מבטיחה- את עוד תתחרטי על זה מאוד!!

תנסי לחשוב כמה היתה האוכלוסיה בעולם אם כל אחד

שהיה נקלע ליאוש היה חלילה מתאבד!

אחרי שתפנימי את זה, תוכלי לעזור לעצמך, לנסות להתקדם,

ואנחנו גם כן כאן בשבילך..

יש משברים בחיים וצריך להתמודד!

אז קודם תפנימי, זה הכי חשוב!

בהצלחה=)

תנשמי עמוק..

ותדעי שאוהבים אותך.

והרבה אנשים היו רוצים לעזור לך, אבל לא כ"כ שמים לב...

ונכון, זה לא בסדר שהם ככה, אבל.. בואי לא נאשים אותם, כי בסופו של דבר..

כולנו רצים ולא שמים לב יותר מדי למי שסביבנו...

אולי תנסי לעבור אולפנה? אולי תשני משהו?

את יודעת, אם כ"כ קשה לך עם הלימודים את באמת לא חייבת תעודת בגרות כדי להצליח בחיים.. ממש ממש לא.. יש היום כ"כ הרבה קורסים במליון דברים מעניינים שאת אח"כ יכולה לעבוד בזה כל חייך...

וגם אם את עושה בגרויות, אז ככה: אם את ממרכז הארץ (יענו תל אביב..) בכיף בשיחה אישית, ומצידי שנלמד ביחד. באמת. מצידי אם את רוצה נלמד ביחד גם אם את לא ממרכז הארץ ובא לך ליסוע..

בכל מקרה...

תמצאי דברים שאת אוהבת ותתמקדי בהם! זה יוציא אותך מהדיכאון..

תעשי ספורט!!

ומשהו חשוב מאוד!---

כתבת שאת רוצה להתאבד כדי שכולם ילמדו ויבינו..

אבל את לא צריכה לחנך אף אחד בעולם הזה. את לא אחראית על אף אחד...

חוץ מעל עצמך!!!

את יודעת כמה אנשים היו במצב כמו שלך, (וגם הרבה יותר גרוע) ויצאו ממנו כמו ענקיים?!!!!

את יכולה באמת לעשות עם זה משהו.

תקראי ספרים כאלה..

ושמעי, אני בטוחה שאת יודעת שבגלל תקופה לא קלה שתעברי אותה בעז"ה לא כדאי לעשות צעדים מרחיקי לכת..

את רוצה לשמח את עצמך, לחיות באושר, סיפוק ושמחה, נכון?

זה כרגע לא הולך.

אבל למה לעשות את הדבר ההפוך לחלוטין? זה פשוט פיתרון לא נכון.

אני באמת ממליצה לך אולי לדבר עם בנות  מהאולפנה למשל שאפילו גדולות ממך בשנה-שנתיים (לא החברות הרגילות שלך) כי הן יבינו אותך, ויהיו משענת, גם לימודית, גם אוזן קשבת, גם הן יותר בוגרות ופחות צבועות..

בקיצור, להרגע, לעשות לעצמך חוויות של הצלחה, ולעלות.. ועוד כמה שנים תמצאי את עצמך במקום שלא חלמת אפילו שתהיי שם!

ב"הצלחה, תדברי איתי,

לילה טוב, וחלומות חסידיים!

כי אים תיתאבדי חס ושלום אזאת תישארי תקועה פה למטה בלי חלק לעולם הבא.. וההורים שלך לא יוכלו לשבת עלייך שיבעה ותהיי בודדדה לכלללללללללללללללללללל החיים שלאחר המוות בלי סיכוי לשנות את המצב.  עכשיו את יכולה ותאמיני לי שזה הרבה פחות גרוע אני אישית דיסלקת ועים קשב וריכוז אז הלכתי לכיתה שיותר מתאימה לי.. יש בטוח גם אולפנות כאלה לא? תאמיני לי יהיה לך הרבה יותר טוב. ולא לאיתיחס לרכילות.. בהצלחה!!!!!!!!!!!

זה באמת קשה מאוד מאוד להיות לבד,

להרגיש רע - ושאף אחד לא ישים לב ויעזור לך לצאת מפה.

ועוד יותר מרגיז, שכולם אומרים לך ליזום בעצמך את הקשר.

מפה את יכולה להפסיק לקרוא, כי אני הולכת לומר את אותו דבר - רק כי דיברת על התאבדות.

לא, לא הלחצת אותי.

את רחוקה משם מאוד (גם אם מבאס לשמוע את זה...).

אבל זאת דוגמא טובה לכך שאנחנו צריכים לקחת אחריות על החיים שלנו.

אם אף אחד לא שם לב אלינו כמו שהיינו רוצים (הרי זה נדיר מאוד שמישהו הוא "אוויר"...),

אנחנו יכולים לשבת בחושך לבד כמו פולניה - אבל אנחנו דופקים רק את עצמנו.

זה לא יעזור לנו לצאת מהמקום הקשה בו אנחנו נמצאים.

אנחנו גם יכולים להתאבד.

אבל אף אחד לא אשם במעשה הזה שלנו. רק אנחנו.

כי היינו יכולים להפסיק להאשים את כל העולם בחוסר יחס, להפסיק להתחמק ולקוות שירדפו אחרינו -

ופושט לפנות לאדם קרוב, ולפתוח את הלב פעם אחת.

אני בטוחה שהוא יקשיב באהבה רבה, וגם ישתדל ללוות אותך ולהתעניין בך אח"כ מרצונו.

ובעז"ה, ביחד, תשנו גם את הקשרים החברתיים עם חברות בכיתה.

(תתעודדי, לפעמים צריך לשלם לפסיכולוג הרבה כסף כדי שלמישהו יהיה כוחות נפש ויכולות להקשיב לך...

אז תנצלי את האמא/אבא /אח /אחות /יועצת/מורה/מחנכת/מנהלת/חברה...)

אני שמחה שהמציאו את הרעיון של האבחון והכל אבל חלק מהבעיות של בלימודים ובריכוז וכל זה זה בגלל שא-י-ן- להורים שלי כסף.. אם זה לשיעורים פרטיים או כסף נורמלי לאולפנה.. מבקשים מהמנהלת הנחה...

וזה לא שאבא שלי לא מקבל הרבה כסף בחודש הוא מקבל כמעט 14 אלף שקל בחודש(!) זה פשוט שהם לא יודעים לנהל את הכסף שמגיע אליהם.. ונכנסים לחובות לא מהעולם הזה!

למה אין גם מישהו שיכול לממן את כל האיבחונים האלה לאנשים נזקקים כמוני??!! ואני בטוחה שיש עוד כאלה!!

וד"א למה את לא חושבת שאני רוצה להתאבד??

שאנשים לא יודעים לחלק את הכסף שלהם תחפשי באינטרנט ותמצאי, (אולי פעמונים?) 

אם היית רוצה להתאבד אז היית עושה את זה בשקט.. את סה"כ רוצה את התשומת לב שיתנו לך מעצם ההתאבדות!

אני לא בא לשפוט אותך.. אבל- אני חושבת שהתאבדות לא תועיל לך במצב כזה..

אני רוצה מישהו ימממן לי רק את האיבחון הזה!

לעצמי אני בשאר הדברים דואגת אם זה בגדים/רשיון/טיולים חולצות וסוודרים של בני עקביא..

אני רק צריכה שמישהו ישלם את ה3000 הארורים האלה!

א.להתאבד לא יפתור כלום אלא יעשה את ההפך הגמור,זה התעלמות  גרידא מכך שצריכים לתת על כך את הדין הקשה מאוד כמה רגעים אחרי זה כשנמצאים בבית דין של מעלה (ואפילו לדבר במושגים אנושיים על "רגעים" זה שגוי).

מעבר לכך שזהו מבחינה פרקטית ביותר דבר שלא יכול להיות משתלם בשום אופן שהוא אלא עושה רק רע ופשע נוראי.

http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=81808

http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=20316

ב.יש הרבה מה להגיד בנושא הזה,מבחינה פרקטית אנא דברי עם היועצת שלך ותסבירי לה,אני חושב שיש הנחות לעניין הזה באם להורים אין כסף לממן.ויכול להיות שיש שעושים זאת במחירים יותר זולים ממה שציינת.

ג.מבחינת החברות,צריך להכיר את המציאות שאת נמצאת בה כדי לענות טוב יותר,נסי למצוא חברות יראות שמים,שיאהבו אותך ושיבינו שאת באמת ובתמים אחות שלהם.

בהערה כללית המציאות שאת מתארת (אם הדברים מדוייקים) היא מציאות רעה,כולנו כאן משפחה ואנחנו צריכים לנהוג אחד בשני באהבה גדולה מאין כמוה,ואם יש בעם ישראל שחורגים מכך עלינו להבין שזו חריגה מן התורה,חריגה מהלך הרוח הכללי של שומרי מצוות ולהבין שהן אלו שצריכות תיקון בעניין הזה,לא את.להתפלל עליהן שתתקן את דרכיהן,שיסתכלו על המעשים שהן עושות שאולי כבר הפך להיות כשגרה רעה (מסילת ישרים מדבר על העניין הזה).אולם עלייך לדעת שאולי לא הצגת את המציאות במדיוק ומאוסף של התמודדויות קצת החמרת עם ההתמודדות הזאת,אבל גם אם לא עליך להבין ולקבל זאת שהן צריכות לתקן את דרכן ועלינו להתפלל שיעשו זאת.

בהצלחה רבה !!.

קחי נשימה ארוכה....ותכניסי לעצמך שלהתאבד זה ממש לא הפתרון...עם המציאות צריך להתמודד! ולא לברוח...!!

את כותבת שאף אחד לא מבין את המצב שלך..אבל את בעצמך כותבת שאת לא רוצה להתייעץ עם אף אחד..

לדעתי(אפילו שכתבת שאת לא רוצה..)להתייעץ עם היועצת זה הדבר הכי נכון-אדם מבוגר בעל ניסיון!

אם תדברי עם היועצת היא יכולה להנחות אותך יותר טוב פי אלף ממה שאנשים פה יגידו לך(בלי לזלזל באף אחד-כמובן) אני בטוחה שממנה תצא הכי הרבה תועלת! (לפעמים ליועצות יש פרוטקציות בכל הקטע של אבחונים ויכולות להשיג את האבחון בהרבה פחות...)

עד שתעשי את האבחון..חבל לך על בזבוז זמן! תנסי-תשקיעי יותר..אולי אפילו תדברי עם המורה שתעזור לך במה שאת צריכה..תאמיני לי..אין דבר כזה לא יכולה..לא מצליחה! את תצליחי אם טיפה תשקיעי ותרצי-את לא שונה מאף אחת!

בדרך נס את ממש לא תחזר מהתאבדות..ממש לא..(רק בסרטים חומד..)-אז אל תחשבי על זה אפילו..

יש בזה משו מעצבן שאין חברות..אבל חברות זה לא הכל בחיים(חלק נכבד-אבל ממש לא הכל..)מה שאת לא תציעי לחברה ללכת איתה?לצאת לאיזה סרט?או כל דבר שיתחשק לך??למה שלא תבקשי מחברה שתלמדו ביחד למבחן?

ניסית פעם??

ודבר אחרון-יגעת ומצאת תאמין! (ואת בטוח מבינה לבד למה המשפט הזה קשור..)

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....