כ"כ דורגת לאחיך הקטן כשבעצם זה לא תפקידך, ואת עושה את זה בהתנדבות מלאה וממש בשמחה (ככה זה נשמע מההודעה שלך).
משהו שיכול להועיל, אך צריך המון סבלנות, אורך רוח, זמן אסרטיביות ולא להתייאש.
ליצור סדר קבע בערב (השעות והפעילויות שאני כותבת הם לדוגמא, תתאימי לפי הצרכים, ואם יש משהו שהוא לא קריטי ורק גורם להוספת מאבקים אז תוותרי)
6:00- לאסוף משחקים
6:15- ארוחת ערב
6:45- מקלחת, צחצוח שינים, לבישת פיג'מה וכו'
7:15- להכנס למיטה, לספר סיפור קצר, קריאת שמע וכו'
וכאן מגיעה העבודה, את אומרת לו: "יוסי, עכשיו השעה ללכת לישון לילה טוב" (או כל משפט אחר שמתאים), נותנת נשיקה מכסה בשמיכה- מה שטוב ומתאים לסגור את היום מכבה את האור יוצאת מהחדר.
הוא קם, את לוקחת אותו למיטה, חוזרת על המשפט הנ"ל, בצורה רגועה, משכיבה במיטה, יוצאת מהחדר
והוא שוב קם....
את- לוקחת אותו למיטה, אומרת את המשפט וכו'.
הכי חשוב כאן זה לשמור על טון רגוע ועינייני, שיבין שאין כאן משחקים ומאבקים.
בימים הראשונים זה יהיה מאוד קשה, הוא יקום הרבה, יסתובב,לא יבין מה רוצים ממנו ומה פתאום "נפלו" עליו, לכן כתבתי שצרין המון סבלנות, כי זה בהחלט יכול לשגע לחזור על אותו משפט עשרות פעמים בערב אחד ולהישאר רגועה ועיניינית, כשהשיתוף פעולה ממנו יכול להיות אפסי.
אחרי מס' ימים, שחוזרים על אותם דברים בלי לשנות את הסדר ולסיים את היום באמירה שעכשיו זמן לישון, הפעמים שהוא יקום יפחתו, עד שהוא כבר לא יתנגד.
חזרה על משפט, בלי לשנות את התוכן, יעילה בהרבה מצבים שבהם ילד לא מקשיב/ נראה מתעלם.
לא מתאים לשנתו את הכל, את כתבת על השינה, קחי את זה כרגע כפרויקט, ואחרי שהוא יפנים את המסר, אפשר להשמתש בשיטה הזאת במצב אחר.
כשקוראים את זה, זה נראה פשוט מאוד, בפועל צריך עבודה עצמית, פנימית שלא לאבד את הסבלנות.
ואם זה גדול עליך מידי, תזכירי לעצמך שאת בסה"כ אחותו. את עושה את המקסימום מבחינתך, וזה לא תפקידך לחנך אותו, גם אם המציאות היא שמאילוצים שונים את איתו,
ועוד עיצה קטנה- אל תתני לזה לשאוב אותך עד כדי כך שזה פוגע בחיים הפרטיים שלך. עוד יגיעו ימים שזה יהיה תפקידך וחובתך לדאוג לחינוך ילדים, לא כרגע, כדאי שתשמרי על הכוחות שלך לזמן שבאמת תצטרכי אותם.
(כותבת מניסיון אישי, יש לי שני אחים שנולדו כשהייתי בתיכון...)
בהצלחה
