זה נכון שבסופו של דבר - צריך גם לחוש קרבת אלוקים.

אבל האמונה היא לא רגש.

נקודה.

אם לומדים אמונה - אם מבררים אותה בשכל - גם מרגישים אח"כ.

ואם לא מרגישים - כנראה שלא ביררת מספיק.

והדברים ארוכים, ובשמחה אשתדל לענות כמה שאוכל,

להביא מקורות ולעשות דיונים שלמים -

כי הנושא באמת מאוד חשוב ומהותי.

(רק על קצה המזלג:

"יש אנשים הסוברים שאמונה היא מן רגש, מן המית הלב, מן צביטה בלב... את השיבוש הזה שאמונה היא רגש, יש לעקור מן השורש. יש להשתחרר מהבנה שטחית זו.

אין התנגדות לשיר בבוקר "אני מאמין", לזמר ולרקד. גם זה טוב, אך זו עדיין לא אמונה.

אפשר לומר שזה ביטוי רגשי של האמונה. אבל אמונה מהי?

"אמונה היא דבר שבשכל, היא השכל היותר גדול, האמיתי ביותר, שכל אלוהי, דעת אלוהים"...

(שיחות הרצי"ה, עמ' 19)

לא אמרתי שכל האמונה היא רגש, הבסיס הוא צריך וחייב להיות שכלי. לדעת שה' קיים.

אח"כ בהמשך צריך גם להרגיש את ה'...

ככה אני שמעתי ולמדתי מגדולים ממני....

מה שאמרת עכשיו, קצת שונה ממה שכתבת:

"אנחנו צריכים בעצם לקחת ת'צמינו ופשוט להאמין בעיניים עצומות (לא  כן?  ) להאמין בכל סיפורי המעשה והמופת שהיו לאבותינו, להאמין בלב! ברגש! זאת חלק מהעבודה שלנו! חלק חשוב!"

לכן אני רוצה לשאול, למה את מתכוונת כשאת אומרת "הבסיס הוא צריך וחייב להיות שכלי. לדעת שה' קיים."

ובכל מקרה -

ללמוד אמונה לא מסתיים בכך שאני יודעת שה' קיים.

תמיד יש שאלות נוספות, עמוקות יותר, שגורמות לאמונה מדויקת יותר.

ולרגש גדול יותר שמופיע עם כל בירור ובירור.

רגש שהוא לא "ריגוש" - וואו, ה', איזה תותח אתה, אני ממש מרגישה אותך פה לידי (מן תחושת "היי" כזאת).

אלא הזדהות אמיתית ועמוקה עם רצון ה'.

שמחה עמוקה גם כשהמציאות מורכבת וכואבת.

אני מאמינה שכך למדת, ורואים שאת לא סתם זורקת מילים - 

אלא השקעת המון מחשבה, אולי אפילו שעות, בכתיבה של שרשור אחד... (ואיזה באסה שאנשים עוד מבקשים תקציר!!!)

ולכן אני מגיבה לך - כי אני מאמינה שאת בחורה בוגרת ורצינית, ואני אשמח מאוד לברר איתך את הנושא.

עדיין לא קראתי את דבריה של יונה קטנה (|מתביישת בעצמה|) אבל אני רוצה להעיר על משהו.

יש מי שסובר שאמונה זה רגש ויש מי שסובר שאמונה זה שכל.

שניהם רבנים גדולים.

אז אל תשללו כל כך מהר.

אמונה היא לא רק רגש. היא מבוססת על השכל. אני לא פסיכית ש"מאמינה" לכל שטות שאומרים לי.

אני אשמח אם תביאי לי מקורות.

זה הפך היהדות.

תסבירי מאיפה הוא אמר את זה... זה מרגיש לי נוצרי מאווווודד...

יש אמונה עם רגש שמבוססת על שכל

ויש אמונה שהיא כולה שכל.

יש סיכוי שזה כך אבל אני צריכה לבדוק.

אבדוק ואגיד.

ואין כזה דבר שאמונה היא רק רגש.

אמונה זה משהו אחר. זה חיים. 

ואני לא במקום של להסביר את זה.

(לענייננו - גם שכל וגם רגש)

אבל איך מגיעים לאמונה?

עם כל כוחות החיים.

ומי מוביל את כוחות החיים? השכל.

אחריו נמשכים ובאים גם הרגש, הרצון והדמיון.

אך כדי שהם יהיו טהורים ומבוררים ואמיתיים - שכל. שכל. שכל.

אלא גילוי עצמי היותר יסודי של מהות הנשמה"

הרב קוק אומר שהאמונה היא לא שכל ולא רגש. היא כוח חיים נפרד.
כמו שיש רגש, שכל, רצון.. יש גם אמונה. שנפרדת מהם.
ברור שנשעת עליהם, אבל בבסיס היא לא זה ולא זה..

ללמוד אמונה עוד ועוד - עד שאבין את עומק הכוונה של הרב.

תגידו אמן!

אמונה היא לא רגש אבל היא גם לא שכל, היא שילוב של שתיהם!

ברור שצריך רגש, אבל הוא לא הבסיס שיגרום לי ללכת אחרי משהו/מישהו בעיניים עצומות.

הבסיס של האמונה צריך להאמין בשכל לדעת שה' קיים בכל המובנים האפשריים, ואינלי כח להרחיב...

אחרי השכל צריך לבוא גם הרגש, חייב! אם אני יאמין בה' רק בשכל זה לא יהיה אמונה בשבילי! האמונה שלי מתבססת על השכל, אבל בנויה גם עם הרבה מאד רגש, ב"ה היום אני במצב שגם שזה לא נשמע אני יודעת שאני מאמינה בה' בכל שנייה בה-כ-ל! ולא תמיד זה נשמע עם דברים שאני אומרת, אבל אני יודעת שגם במצבים הכי קשים שלי, מתוך הרגש דווקא אני אתגבר על עצמי ולא מתוך השכל. הידיעה אצלי נמצאת אבל זה הבסיס מעבר אליה יש תרגש שמאד חזק ובלעדיו לא הייתה לי אמונה בכלל.  וכבר ממזמן לא הייתי פה...

יש הבדל בין השאלות שעליהם צריך לענות בשכל, לבין המצב היומיומי שאני לפחות צריכה גם תרגש, חייבת!!

שמעתי על זה פעם סיפור...

היה חסיד אחד שלפני שהוא נהיה חסיד, הוא היה כאילו ממתנגדי החסידות מה שנקרא, (לפני המון שנים כאילו) ואז יום אחד הוא בקש מחמיו ללכת ללמוד אצל המגיד ממזריטש (חסידות) חמיו אמר לו לא וזה מה אתה צריך את זה? אחרי כמה זמן הוא בקש שוב, חמיו אשר לו, היה אצל המגיד במשך שבועיים אני חושבת, חזר חמיו אומר לו נו מה למדת אצל המגיד ממזריטש? אז הוא אומר לו "למדתי שה' נמצא בכל מקום" אומר לו חמיו מה אתה עושה ממני בדיחה? קרא למשרתת ושאל: "איפה ה' נמצא?" אמרה לו: "בכל מקום" אומר החם לחתנו, הלכת שבועיים ללמוד אצל המגיד כדי לדעת שה' נמצא בכל מקום? אומר החתן, היא אומרת את זה, אני מרגיש את זה.

הבסיס של האמונה הוא לדעת, להאמין, אבל אם את לא מרגישה את זה בלב! זה יכול פתאום להתפורר... הלב כמה שהוא נשבר, הוא הכי שלם, כמו החתיהמ שלך "אין דבר שלם יותר מלב שבור" הלב השבור גם יותר שלם מהשכל הישר. השכל הוא דבר חשוב, עליו מתבסס הכל, אבל ההמשך אמור להיות חלק ממנו ברגש... וחלק לא מבוטל, זה לא סותר!

רגש זה לא הרגש הפשוט שוואי איך אני מתרגשת לפגוש עכשיו את חברה שלי, אלא הרגש היותר עמוק!

זה ביחד, שילוב!

לכל דבר יש את התפקיד שלו, השכל יש לו מקום מאד חשוב! הוא הבסיס, היתד, עליו נבנה הרגש, שעוזר לאמונה להתבסס, א"א להאמין רק עם אחד מהם...

לא מבאס אותי שמבקשים תקציר (במיוחד שזה רבבה בנשמה ) 

בוודאי שאמונה מורכבת גם מרגש, ובוודאי שלרגש יש מקום וחייבים אותו.

אבל מי מוביל?

הרגש או השכל? (מתוך הרגש דווקא אני אתגבר על עצמי ולא מתוך השכל)

אני מבינה שאת לא יכולה לקבל את זה.

כי מה שמחזיק אותך - זה הרגש.

אני מרשה לעצמי לומר בעדינות... שזה רק בגלל שאת לא יודעת באמת מהו "שכל".

יש לי תחושה... חזקה ככל שהדיון מתגלגל - שבתוך תוכך את מבינה שהתשובה לשאלה "האם ה' קיים" - לא מספקת אותך. 

זה מפחיד להמשיך ולשאול. אולי אין תשובה.

לכן עושים מן מחסום בשכל: "ה' קיים. וזהו. לא יכול להיות שלא. וגם הרבה אנשים אומרים את זה, ואני גם מבינה קצת. אבל לא עד הסוף, ואני מרגישה אותו - ואמונה היא גם רגש". 

ומה קורה שיש מה שנקרא "משבר באמונה" בעקבות מציאות מסובכת?

לוחצים חזק חזק על הרגש. סוחטים אותו כמה שאפשר.

כדי להרגיש אמונה. וודאות.

במקום לקחת את השאלה שגרמה למשבר, ולברר אותה.

בירור שיוביל להבנה עמוקה וגדולה יותר,

ולכן גם לרגש חדש ואמיתי, ולרצון גדול להוסיף אמת.

"שילוב" זה לא לקחת קצת מזה וקצת מזה.

אלא למצות את כוחות החיים במילואם, ולתת לכל אחד את המקום הראוי לו.

הסיפור שהבאת - מקסים, אבל גם אותו צריך ללמוד (=להבין את העומק).

לילה טוב!

אמרו לנו שאמונה זה לא רגש ולא שכל זה שילב של שנהם יחד אבל זה יותר מזה זה כמו בניין  בפני עצמו יש עוד פוול להרכיב אם את רוצה דברי אתי בשחה אישית!!

אוךך.. אני רעה.. כי בטוח השקעת בזה והכל.. אבל זה ארוך מידי בשבילי..

ישמצב את אומרת במשפא אחד-שניים-שלושה מה כתוב שם?

יש הרבה בלאגנים לעם ישראל עם פרוץ הגאולה...

אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....