השורות הבאות לא מיועדות אליך - כי ממש קטונתי להביע אותן אחרי הכאב שהבאת לנו פה.

אבל אם תחליטי לקרוא - אני חושבת שזה יכול להועיל.

אולי כדאי גם לנו להפתח, ולא לפסול מיד כל יועצת או מחנכת.

גם עליהם יש סטיגמה. סטיגמה מצד החברים לבית הספר.

מי שהולך אליהם הוא "בעייתי" ו"לא נורמלי", ואולי גם "חולה נפש" אם ח"ו שלחו אותו לפסיכולוג...

כשבסה"כ אלה אנשים שעובדים קשה,

מתוך אידיאלים,

כדי שלנו יהיה טוב.

לא תמיד זורקים אותנו סתם לפסיכולוגים. תפתחו!

רוב הפעמים - כנראה שצריך. וזה לא דבר רע.

ואם נפתח באמת - כנראה שזה יעשה לנו רק טוב.

אם זה בסדר מבחינתך?

ובבקשה תענו עוד תשובות,

ו-אני מעביה לה את כל התגובות, זה בסדר?

אבל סתם כדי להאיר משהו.

תחשבי על הצד שלהם- דרך שונה מאוד (בהנחה שאת מדברת על מה שאני חושבת.), דעות שונות, מעשים שונים.

לפעמים הורים מפחדים מזה שילדיהם לא יצאו בדרכם.

והם נלחצים.

נסי גם לראות זאת מנקודת מבטם- הורים  לילדה בגיל ההתבגרות, שדעותיה מאוד שונות, שרוצה לעשות דברים שהם בכלל לא חלמו עליהם.

זה מלחיץ הורים.

לפחות חלק הורים.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....