מציאת חן היא עניין אינטואטיבי, שמתעורר בצורה שהיא לא צפויה בהכרח.

לכן הוא "מוצא" את החן בעיניים, בהסתכלות של המתבונן.

יצא לי (בזכות חברה) להתבונן במשפט ה'באמת מוזר הזה'..

סברתי:

ברגע שאני מחבבת/מעריכה/אוהבת מישהו-

אני מצליחה לשדר לו את את ההערכה והאהבה בעיניים שלי,

והוא בעצם מוצא את זה בעיניי.

כמובן שלמצוא דבר כזה- זה אור גדול, זה חן.

לדעתי, המשפט הזה מדרגה הרבה יותר גבוהה מאשר להגיד- "אני אוהבת אותך",

כי המשפט הזה מבטא את עומק האהבה, שמצליחה להתבטא בעיניים, במבט, ברגש-

עד כדי כך שגם האדם השני חש בכך.

משום מה זה השתרש בשפה המדוברת כ "אני מחבב אותך "

וחוץ מזה עדיין לא הבנתי איך אתה יכול להחליט מה אני מוצא ?

לדברייך נכון להגיד "אני רואה שמצאת חן בעיניי " ( במידה וראית )

ואם מישו יודע מה המקור אני אשמח .

מעניין לפתוח שם בפרשני הפשט...

בעזהי"ת.

(ד) וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם:
(ה) וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה:
(ו) וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ:
(ז) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ:
(ח) וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת:
(ט) וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה:

בראשית פרק לב

למצא חן בעיניך - שאני שלם עמך ומבקש אהבתך:

רש"י בראשית פרק לב

שתי הדוגמאות שהבאתם לא מדברות על מצאת   הם מדברות על מצא או למצוא.

ולרון - לפי מה שאתה אומר נכון להגיד "אתה ממציא חן, בעיניי" .

בעזהי"ת.

ולעניינו: תוכל לחדד את החילוק?

לא לגמרי ירדתי לסוף דעתך...

בפסוק (ו) וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ:

 מדובר שיעקב מקווה שעשיו ימצא חן בפניו של יעקב 

ולכן יעקוב לא אומר מצאתי חן בעינך כי זה עוד לא קרה . 

מקווה שהובנתי ..

גם בלי שיתיז על עצמו..

מי מוצא את החן של מי ?

איזה עיניים ?

אתה -מוצא את החן- שלך! --בתוך העיניים שלי

מבט העיניים שלי- גורם לכל החן, כל הטוב- להיראות ולהתגלות- ממך

אתה- מחפש- ומוצא- את חן העיניים -שלי

עיניים ראי הנשמה

החן עמוק והפנימי ביותר

מעבר לכל יופי

כשאתה מסתכל עלי- אני מרגישה שהמבט שלך- מציף את כל החן- שלי- לקראתך

אתה- מוצא חן- בעיני

בעיניים שלי- המושג הזה- אתה- מצא חן

מתאים לי, יפה בעיני

לא הבנתי למה לשיטתך לא אומרים אני מוצא חן בעינייך ?

אולי פשוט לא הצלחתי להבין ..

"אתה מוצא חן בעיניי"
אתה- מושא חפצי

מוצא- לשון הווה, ליתר דיוק הווה מתמשך, פעולת המציאה מתרחשת בכל רגע ורגע מחדש!!

חן- ר"ת של חוכמה נסתר או חן במובן הפשוט של יופי...

בעיני- כידוע העיניים חוקרות את העולם ומשקפות את העולם הפנימי של האדם וגם "היופי נמצא העיני המתבונן"

אז מה היה לנו?

הבחורה (במקרה שלנו) אומרת למר בחור שנחמד-טוב לה בחברתו והוא יקר לה בהווה מתמשך!!

לא אומרים "אתה מוצא חן בעיניי" בלשון ציווי אולי בלשון שיתוף ברגשותי

(ידוע שיש זמנים- עבר הווה עתיד... אבל מסתבר שלנשים יש גם זמן "מאשימה" וזמן "משתפת ברגשות"...)

[אררר לא יצא מובן כ"כ...

 אבל לי זה הסתדר בראש ]

זה אומר שכולם הבינו

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל