אבל אני נמצאת במצב דומה,

של מלחמה ביצר הזה, של העצלות,

ולדחוק ת'לימודים הצידה...

ואין לי מושג מה לעשות.

אז אני פשוט מצטרפת לשאלה.

ומזדהה..

סתכלי שניה על השם משתמש שבחרת לעצמך.

לרגע.

'אוהבים את ה' ' איך אפשר לאהוב מישהו,אם הוא לא אוהב אותך ?! זאת ניראה לי אהבה דו צדדית.

אז תבקשי מימנו,תתפללי אליו. "חוננו מאיתך חכמה,בינה ודעת".

אוקי,ובמישור המעשי .

דבר ראשון,לא מצפים מימני סתם גורם לייאוש.
אם אחרים לא מאמינים,אולי כדי שאת תאמיני ?!  להתחיל מקטן. היום ניכנסים למ"מ,ומחר אולי רק לחצי שיעור אנגלית.

פשוט לנסות .. כי עצלנות זה הצרה של כולנו. להתגבר עליה,זה כבר הרבה יותר קשה.

הייתי ממליצה לך לנסות לילמוד עם חברה. ככה שלא תוכלי להתחמק ולהגיד:"עוד מעט","אחרי זה".

לעשות את ההשתדלות שלך,ובעזרת ה' עוד תצלחי.

(אני נישמעת לא משכנעת בעליל. מחילה הלוואי ויבואו טובים ויסבירו טוב יותר.

אז אני רק אנחם כמו שביקשת.)

זה מגיע למצב שאני כבר לא מאמינה בעצמי

כמה בכיתי? לילות שלמים!

וקמתי בבוקר בתחושה ששומדבר עכשיו לא יצליח להסיח אותי

ואני כל כולי קודש ללימודים

איזה לימודים 

איזה נעליים

על השיעור הראשון עפתי

לא מכינה שיעורים..

היה מבחן שכחתי ממנוווו

טעטטטאטאטאאאאאאאא

שוווב גם אני שוכח ממבחנים ועף מכל השיעורים ד"א אם את עוד צעירה יש לך עוד זמן להשתנות זה רלוונטי לילה טוב

אל תדאגי גם אני ככה אני עם המורים אני ככה וההורים בכל מיואשים אבל זה הכל עניין של החלטה ואל תדאגי גם אני לא הצלחתי לקבל את ההחלטה אבל זה יבא לך מתי שהוא ואת תצלחי היה בסדר צרת רבים חצי נחמה לילה טוב

נ.ב 

גם אני ישמח לקבל עצות תודה רבה

בס"ד...

לך יש דברים שאת יותר טובה בהם ואנשים מקנאים בך בזה!

לא סתאם הוא צודק זה לא הכל

זה קשה. לכולם.

זה דבר ראשון.

את לא לבד.

האדם נברא לעמל. מה זאת אומרת? שהוא צריך לעבוד. זה לא בא לו בקלות.

ועם זה "יצר לב האדם רע מנעוריו". לאדם יש יצר, בהרבה תחומים. מהם בעצלות.

[וכן, גם מי שב5 יח"ל גם באנגלית וגם במת' וגם עושה פסיכו' ומגמה קשה, וכל דבר שנחשב "וואו",

יש לו את העצלות הזו והוא צריך להתמודד. פשוט הרף שלו יותר גבוה, אבל העבודה שלו נגד העצלות לא פחות קשה.]

ואפשר לצאת מזה, אבל זה דורש עבודה, ממושכת, כל החיים.

ועכשיו לעצות הפרקטיות:

א. לעולם אל תגידי לעצמך (מצטטת אותך): "ילדה דפווקה שתיכשל בבגרויות", "אני עצלנית ולא מצליחה בכלווום", "אני כבר לא מאמינה בעצמי".

את לא דפוקה, ולא חסרת תקנה, וחייבים להיות דברים שאת מצליחה בהם, רק תחפשי. תאמיני בעצמך ובכוחותייך!

עכשיו, תעצרי דקה, אל תמשיכי, ותחשבי על 3 דברים שאת טובה בהם, ושמחה בהם. חייב להיות!!

ב. אין "ואני כל כולי קודש ללימודים". לא.

כמו שאמרו פה - למודים זה לא הכל בחיים, ואת לא צריכה להקדיש את כל חייך ללימודים.

לימוד בא בעיקר מהחיים, מהניסיון. בכל התחומים.

נכון, גם אל תזלזלי, עכשיו זה שנים שמיועדות ללימודים "רשמיים", ולכן צריך להשקיע, אבל בלי להגזים, בלי "לבכות לילות שלמים".

ג. תתחילי בקטן, לא "או הכל או כלום".

קחי 10 דק' בשיעור 1. 10 דק' ולא יותר! על השעון.

10 דק' שבהן את שותקת, מעתיקה/מסכמת/עוקבת בספר הלימוד.

וכמו שאומר הרמב"ם - לכי לקיצוניות השנייה כדי להגיע לדרך האמצע.

ב10 דק' האלו אל תדברי, גם אם ידברו איתך. את בתענית דיבור. ואת משתתפת בשיעור.

אחרי שבוע תעשי את זה במשך שיעור שלם. אבל שיעור אחד ביום.

את עושה את השיעורים הניתנים בו, ולומדת למבחנים בנושא.

כך אחרי חודש כבר חצי יום תקשיבי ותשתתפי, ואז תוכלי להרפות. להשתתף ועם זה גם לדבר מדי פעם עם החברה/ לצייר/לכתוב/ כל דבר אחר שלא קשור להשתתפות בשיעור - בלי שיעיפו אותך. כי את גם משתתפת.

ואז, יהיו לזה השלכות. את תביני יותר, ואוטומטית תצליחי יותר.

ד. 2 עיצות שלא בטוח שאת צריכה בכלל:

1) אם את בפער רציני - קחי מורה פרטית במקצוע שאת צריכה. ושוב - לא כל המקצועות בבת אחת, זה לא יחזיק מעמד.

אני בטוחה שאם תדברי עם אמא שלך רציני, תציגי לפניה "תוכנית עבודה", היא תתן לך לנסות עם מורה פרטית.

2) אני ממש נזהרת, אבל יכול להיות שזה נובע מהפרעות קשב וריכוז (ADD או ADHD), ואז תצטרכי ריטלין/ קונצרטה או משהו.. בדקת את זה פעם? אבל כמובן, זו רק השערה, אני לא מספיק יודעת..

והעיקר - המון ביטחון בה', תפילות, בקשות. הוא יכול לעזור יותר מכולם!!!

אם משהו לא הובן או שצריך להרחיב, בשמחה

ב"הצלחה!!

את באמת מחפשת פה ניחומים?

או נוסחת מלחמה מוכחת ביצר הזה?

באמת חבל שכולם כ"כ עצובים, אבל את באעצמך אמרת שהם צודקים, ושזה בסה"כ בידיים שלך...

אלא מה? עבודת המידות זה דבר קשה.

עבודה סיזיפית וקשה ומעצבנת.

השאלה היא מה החלום שלך. בסופו של דבר- לאן את רוצה להגיע. (אני רוצה להיות אשת ת"ח/ אמא להמון ילדים מתוקים עובדי ה'/ וכו')

אם המטרה הזאת נמצאת כל היום מול העיניים-

הרבה יותר יוצא להגיד לעצמך- 'אני לא מוותרת! אני אצליח'!

ולקום ולצאת ללמוד. (וגם שאר הדברים... עצלות היא לא רק בלימודים)

ועכשיו לעניין הלימודים ספיציפית- הרבה יותר קל להתגבר כשמתעניינים בחומר.

יש היום המון אפשרויות ללמוד בצורה שמעניינת.

יש לי עוד מלא דברים להגיד ולהציע, אבל התגובה כבר התארכה מאד... אז אם תרצי- באישי, בשמחה..

ובהצלחה יקירתי!

אין לי הרבה זמן להאריך, אבל אפשר בהזדמנות אחרת.

תחשבי על שתי נקודות:

א. מה התחביבים שלי.

ב. מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה.

אני די בטוחה שהתשובות לא קשורות ללימודים.

אפשר גם לנחש שאת לא מאוד אוהבת ללמוד (או לא אוהבת שמכריחים אותך).

אז באמת, לא כולם צריכים להיות איינשטיין הבא.

אפשר להיות עובד ה' גם בתור בעל מכולת.

וברגע שתעשי את מה שמתאים לך, את מה שבשבילו נועדת - תגלי שאת לא כ"כ עצלנית ובזבזנית זמן כמו שחשבת על עצמך.

פתאום יש לך הרבה מרץ וכח לעשות.

(לא אמרתי להפסיק את הלימודים - למרות שגם זו אפשרות - אלא לקחת בפורפורציה.

המטרה היא, נניח: להיות מורה למוזיקה. 

בשביל זה אני משקיעה במוזיקה המון כעת, ובשביל זה אני גם צריכה תעודת בגרות.

אבל תעודת בגרות היא לא המטרה... היא רק הדרך למה שאני באמת רוצה)

שמצפים ממך זה ממש סיוט אני הייתי מעדיף שלא יצפו ממני

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....