קדימה להתחיל ..

אני מחנכת כיתה א'- ובשפה העבודה היא בקבוצות.

הודעתי לכל קבוצה מה המשימה שלה וניגשתי לקבוצה- מידי פעם מרימה ת'ראש לבדוק שכולם עובדים.

בסוף היום בפרטני ביקשתי מילד להוציא את הדף מהשיעור, וגיליתי לתדהמתי:

שכחתי לתת להם משימה

הם ישבו וכשראו שמשעם ניגשו למרכזון-פחחחחח......

מההיריון הקודם-

פעם אחת הכנתי לבעלי תה. כשבאתי להוסיף את החלב, עמדתי ליד המקרר, החזקתי את קנקן החלב ביד, ושאלתי את בעלי "אתה רוצה סוכר בתה?"

בעלי: "מה?"

אני (לא מבינה מה לא ברור): "אתה רוצה סוכר בתה?"

בעלי: "מה??"

אני (ממש לא מבינה מה לא ברור): "אתה רוצה שאני אמזוג לך סוכר לתה??" ואז הבנתי...

ופעם אחת רציתי לצחוק עם בעלי על הסיפור הזה, ובטעות שאלתי את בעלי אם הוא זוכר שהצעתי למזוג לו סבון לתה...

ומההיריון הזה (מי שמכירה אותי, נא לא לקרוא)-

פעם אחת נסעתי עם בעלי באוטו, והוא ישב מאחורה עם המחשב הנייד ועסק בלימודיו. לא כ"כ דיברנו בנסיעה הזו. טוב, נוסעים, נוסעים... פתאום הסתכלתי במראה שבתוך האוטו, ואני קולטת שיש גבר בספסל מאחורה! אבל מתי העליתי טרמפיסט?? מה הוא עושה שם?? ואז קלטתי מי הגבר הזה...

יש גם טמטמת בזמן הנקה נכון? (חוסר שינה..הורמונים וכדו')

ההורים שלי בקיץ התקינו מזגן בביתם על הקיר ליד הדלת

כבר יצא לי לראות כמה פעמים את המזגן שלהם ,להדליק לכבות וכו'

ובפעם האחרונה שבאתי אליהם שבת , הסתכלתי על הקיר וראיתי שהמזגן איננו..

שאלתי בפליאה רבה(ויותר מידי סביבי שמעו את שאלתי) "למה הורדתם את המזגן??"

אמרו לי "את רצינית?"

אני:"כן!, היה לכם אחלה מזגן"

אמרו לי: "תסתובבי שניה לקיר האחר!"

אני :"אוי אופס שכחתי שהוא היה בקיר ההוא.."

פעורה..שחסרים לה כמה שעות שינה שכמותי...

לטובת כל החדשות - שיהנו!

יום אחד אני יושבת בגן השעשועים ומקשקשת עם השכנה.

רחלי הקטנה מדדה לכאן ולכאן.

פתאום היה נדמה לי שהרבה זמן לא ראיתי אותה.

התרוממתי מהספספל ואמרתי לשכנה: "רגע - איפה רחלי?!"

אז היא עונה לי: "אויש נו טלי! בידיים שלך, יונקת!"

(באמת היה לי קשה להתרומם מהספספל )

.

אחר צהרים בהיר, ירדתי עם הבייבי התורן לסידורים, וגיליתי שהעגלה שלנו לא נמצאת בחדר המדרגות,

זה היה לאחר כמה מקרים של גניבת עגלות באזורנו.

בקיצור, התבכיינתי לכל מי שרק היה מוכן לשמוע שגנבו לנו את העגלה,

ואחרי כמה שעות טובות נזכרתי שבאותו יום, באופן חד פעמי באתי לקחת אותו מהמעון עם האוטו, והעגלה פשוט נשארה עזובה במעון....

ביום גשום כשהשארתי את הקטנה בבית שברתי כל היום את הראש, איך בגשם הזה אני אלך עם "פיצי"להביא את "פיצי" מהגן.....ורק כשבאנו לצאת הבנתי שאין לי את מי להביא והרגשתי...מטומטמת!!!!

ישבתי עם הילדים לאור נרות שעתיים...הפסקת חשמל...

אחרי שעתיים נזכרתי לבדוק להרים את הפיוז....ויהי אור  (הבן שלי נחנק מצחוק)

בנות אתן מעולות!!!! 

התקשרתי לשכנה שלי שתבוא לשמור על הבנות בזמן שאני רצה לכמה סידורים.

כשדיברתי איתה הנחתי את הפלאפון בין האוזן לכתף כי הידיים שלי היו תפוסות..

נגמרה השיחה והמשכתי להחזיק את הטלפון ככה בין הכתף לאוזן.

כשראיתי שהשכנה מתעכבת, התחלתי להסתובב בלחץ כשאני ממלמלת: "אוווף, איפה הפלאפון??"

ואני ממשיכה לחפש ונכנסת לסרטים, ולבסוף החלטתי להתקשר לפלאפון מהבית..

אין לכן כמה כואב היה הצלצול שלי בתוך האוזן

הלכתי לעבודה עם 2 נעליים שונות (זה היה נעלי אצבע וגיליתי כשהלכתי לשירותים בעבודה שלבשתי אחד כחול ואחד צבעוני) .... ואף אחד בעבודה לא אמר לי כלום...

לא משנה שבהריון האחרון כל יום בדקתי מה אני לובשת מכף רגל עד ראש כדי שלא יקרו דברים כאלה יותר 

שהגדולה שלי היתה בת כמה שבועות תיכננו לנסוע לאנשהו.

העמסנו הכל לאוטו, ואז אני אומרת לבעלי: עכשיו רק צריך להכניס את חרות וזהו.

אני נכנסת הביתה ומחפשת אותה במיטה והיא לא שם.

בהיסטריה אני שואלת את בעלי: איפה היא? לקחת אותה?

והוא בתדהמה: מה? היא עלייך במנשא!

היא נרדמה עם התינוק, התעוררה וגילתה שהוא לא לידה, ופנתה לבעלה בצעקה מבועתת: איפה הילדים? בעלה, מנומנם, הצביע על העריסה, שלשם הוא העביר את התינוק אחרי שהיא נרדמה, והיא לא נרגעת: אבל איפה השני?

מיותר לציין שמדובר בתינוק בכור, יחיד, נכון?

מההריון של הבת (היא בת 3, כלומר זה קרה לפני יותר מ-3 שנים)

הכנסתי בגדים למכונה, כשהמכונה גמרה בהוצאתי את הבגדים וכרגיל הסנפתי אותם, כי אני ממש אוהבת את הריח של הבגדים איך שהם יוצאים מהמכונה ועדיין יש בהם את הריח של האבקה והמרכך (מה שבד"כ מתנדף אחרי כמה שעות, במיוחד אם יש שמש על הכביסה).

לא היה שום ריח נעים ולא הבנתי איך זה קרה, חשבתי אולי ה בגלל שלא הוצאתי את הכביסה מיד, אבל אף פעם לא קרה שאם השארתי קצת זמן את הכביסה במכונה הריח התנדף, לא היה מדובר בכמה שעות טובות.

טוב החלטתי להכניס שוב את הבגדים למכונה, עם מרכך, רק כדי שיהיה להם ריח, אני באה למכונה ומה מגלה?

מילאתי את הכף באבקת כביסה, אבל לא שמתי בתא, מה שאומר שגם מרכך לא שמתי. מסתבר שאחרי ששמתי את הכביסה במכונה הפעלתי כי זכרתי שנגעתי באבקה, רק לא זכרתי שמדדתי את הכמות בלי לשפוך אח"כ לתא והכביסה התכבסה רק עם מים.

ערב אחד עמתדי וניקיתי את הגז במרץ רב, הוא ממש נצץ,

אחרי שעה בערך אני אומרת לבעלי, איזה חמוד אתה ניקת כ"כ יפה את הגז

כשבעלי יחזור אני אכתוב עוד... הוא בכלל צוחק מהמושג טמטמת הריון, מתאים לי בול!

לקראת הלידה (חשוב לציין, לידה ראשונה) עברתי על אלפי רישמות של מה שצריך לארגן ולהתכונן ולקנות ולארוז וכו' וכו' ובאחת הרשימות כתוב-

למצוא סידור לילדים שבבית כשאת תצאי ללדת ותקחי איתך את בעלך ואמא שלך,

ואני ברוב טמטומי אומרת-יו!! מאיפה אני אמצא עכשיו מישהו??

הייתי אצל ההורים שלי,קראתי פרק שירה.הדלת של הבית הייתה פתוחה ,אח שלי שיחק בכדור.פתאום מזוית העין אני רואה משהו מתגלגל לי מתחת לרגליים ואני יודעת שאצל ההורים שלי שורצים הרבה חתולים.והמשהו שמתגלגל מלטף לי את הרגל .צרחתי "אמאל'ה חתול"והרמתי את הרגליים בתנופה כזאת שעוד שנייה פגעתי בקיר כמובן שכולם נקרעו מצחוק והם צוחקים על האחות האסטרונאוטית שלהם עד עצם היום הזה ... וכן זה היה הכדור...

קלפתי אבוקדו ובעלי ואני מאד אוהבים אבוקדו. אז אני מקלפת איזה 3, ובסוף, רוצה להסתכל על הקערה כדי להתחיל למעוך אותם ולעשות סלט  ומה אני מגלה?! שיש שם שלושה גרעינים ומה שזרקתי לפח היה דווקא האבוקדו עצמו )

עוד אחד, אני באה להכין לי תה, אז אני פותחת את המקרר, ומחפשת שעותתת את הקומקום! אז אנירוטנת ומתעצבנת וכועסת על בעלי- איפה שמת כבר את הקומקום!?!?! ואז הוא אומר: זה מה שאת מחפשת?! אז למה פתחת את המקרר?!?! זה על השיש!!!  פדיחה.. כמובן שאחרי שילדנו את הקטנטונת התנצלתי אינספור פעמים על השיגועים שעשיתי לו, ועל אלה שיבואו בעקבות ההנקה )

ועוד אחד: חיפשתי את המשקפיים שלי. בגלל שאני צריכה אותם רק לרחוק והם לא עליי קבוע אז אני כל הזמן מאבדת אותם. בקיצור, אני מחפשת מחפשת ובעלי כבר מחכה לי באוטו למטה, וכולי עם הבטן הענקית מסתובבת מתחת לדברים ומתכופפת כדי למצוא, אבל כלום! גורניטש! 

נועלת את הבית (מזל שזכרתי- כמה פעמים קרה שלא זכרתי.. אבל זה כבר סיפור אחר..)

ומתיישבת על יד בעלי מקדימה, כולי מתבייכנת שלא מצאתי את המשקפיים ושאנילא אראה כלום בסרט הזה וממש באסה ואוף וכוו'' ואז הוא כזה מחייך וצוחקקקקקקק, ואומר: לא שמת לה שאת רואה מדיי טוב??

אויי, הטמטמת...

מנסה למצוא את המפתח של הרכב עם האיתורן של הטלפון. 

יש בזה גם פלוסים...רק בהריון אני מעיזה להגיד לחברה שהריח של העוגיות שלה מדהים ואני חייבת אחת...[זה לא אני ,זה התינוק]

אם כבר כאלה...אז שאלה לנהגות ההריוניות: גם אתן מרגישות שהרכב גדל איתכן בהריון? שהוא נהיה יותר רחב , שאפשר פחות לתמרן איתו בחניות ומחודש לחודש הוא יותר מסורבל?

עלינו לאוטובוס ואני עולה מאחורה עם העגלה מסתכלת לכיוון הנהג ואומרת לעצמי, איך האיש הזה דומה לבעלי...

טמטום או לא טמטום? הוא כולה הלך לשלם..

לבעלי ולי מספר פלאפון מאד דומה, יום אחד אני מתקשרת מהעבודה לבעלי ופתאום מצלצל הפלאפון שלי ממספר חסוי, אז ניתקתי , וגם הפלאפון הפסיק לצלצל, התקשרתי שוב לבעלי מהמספר במשרד ושוב מצלצל אצלי ואני כבר מתעצבנת ושוב מנתקת וכך עוד פעם עד שקלטתי שאני מחייגת לעצמי....

לחדש לקטן

אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.

(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)

אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽‍♀️

אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.

בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור

פעם פיגמה שווה

כי לתינוק יש הכל…

מדובר על גיסות

הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי

והיה לי ממש כיף😂

לדעתי זה לא תלוי קירבה

פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃

וחלוק פרוותי והיא עפה על זה

אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב

אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.

אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.

ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים

אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה

אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם

אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר

אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה

אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות

תכלס מאז ומתמיד

כמה ספורות ממש

אין לנו משפחות בסגנון

הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה

וזה הנורמה

אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש

אז לא קניתי הכל כמובן

אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי

בעיקר לשבת

אז אני היתי שמחה בבגדים

אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר

היתי שמחה גם במשהו לעצמי

פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק

בברית של הילד השישי קיבלנו מתנה ספר צביעה יפה עם הקדשה חמודה: "בזמן שאמא מטפלת בתינוק החדש, אתם תוכלו להעסיק את עצמכם בספר הזה."

נהניתי מהמחשבה

והאמת שזו מתנה עדיפה בעיניי על פני משחק קופסה וכדומה, דווקא מכיוון שהיא מתכלה. בלידות הבאות הביאו לנו משחקי קופסה כמתנה, והאמת שהרגשתי שזה רק מוסיף לנו עוד בלגן בבית🤭 (כי במהלך השנים הספקנו לצבור הרבה משחקים...)

אבל כמובן אני מודה לאלה שהביאו וחשבו על זה! כי שוב, בעיניי תעסוקה לילדים עדיפה על פני עוד בגד לתינוק, כשיש כבר הרבה בגדים במצב מצוין (כי תינוקות לא מבלים בגדים) מהילדים הקודמים...

אבל מן הסתם זה אינדיבידואלי - יש אימהות שהיו שמחות בבגד חדש שמייחד את התינוק על פני אחיו... 

כן כיף להתחדש במשהו לבייבי

דווקא כי פחות יש את ההתלהבות והמתנות כמו בראשונים.

ארוחה אפשר להזמין בוולט.

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות

ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים

לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.

בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.

בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)

יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)

וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.

יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…

אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.

ובהצלחה רבה! 

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...