*מה הממוצע הנורמלי, שמעליו אני אמורה להיות שמחה? יש לי ציון (קיבלנו היום תעודות
) שמבחינתי - הוא גרוע, אבל יש אצלי בכיתה בנות שזה הציון הכי גבוה שלהם! ומבחינתם זה ציון מעולה! (למעוניינים:אני לא בוכה מהציון הזה, והוא לא הורס לי את היום, (מה גם שגמרנו באחד, כך שאיש לא יכול להרוס לי את המצברוח...) אבל זה לא הציון שאני רוצה לקבל) מה אני אעשה שמבחינתי 90 זה לא כ"כ טוב? זה לא דפוק, אבל גם לא מצויין.
*נכון בתעודות יש את החלק שהמורה כותבת, וכשהיא מדברת עם כל אחת על התעודה שלה, ומראה לה את התעודה, היא מקריאה את מה שהיא כתבה, ואם להמשיך ככה או לשפר, ואיך לשפר?
אז כשהמורה הקריאה לי חשבתי 2 דברים - אחד גרוע, ואחד עוד יותר גרוע:
- בלה בלה בלה. היא הייתה ממש משועממת, או שהיא באמת חושבת ככה? לפי מה שהיא כתבה אני אמורה להיות מלאך, לא בן אדם.
- "לא אומרים שבחו של אדם בפניו" (נראהלי מאפשהו בפרקי אבות) משתי סיבות: אחת אני אמרתי, והשניה כתובה במשנה יחד עם האימרה:
- כי בן אדם מסמיק, וזה וחצי מהלבנת פנים - שם מאדימים, ואח"כ מלבינים. אז פה רק מסמיקים. (לאלו שלא הבנו: אנשים מתפדחים כשנותנים להם הרבה מחמאות מבןאדם שהם אמורים לכבד ולפחד)
- כדי שלא יתגאו. נקודה.
ואז הגעתי לשאלה: אז למה היא עושה את זה, למען ה'???? שתכתוב, אין לי בעיה. אבל שלא תקריא. זה ממש פדיחות
