חפרתי על זה עם חברה שלי וממש מענין אותי מה אנשים חושבים על זה...
אין ספק שהרבה בני נוער צריכים אוזן קשבת (או אוזן מיץ וכוס קשבת למי שמכיר 
... ) ועזרה בכל מיני קשיים שכולם נתקלים בהם במשך החיים...
ושאלת השאלות- מי אמור לתת להם את זה??
הורים?
מורים?
יועץ בית ספרי(שלא תמיד קיים באמת בשטח...)?
מי????????
האם כאשר מורה לדוג' מזהה קושי אצל תלמיד הוא אחראי לעזור לו לצאת מהקושי? או שאם כן זה נחמד מצידו ואם לו-אז לא?
האם מורה שרואה שהוא לא מצליח לעזור לתלמיד צריך לנסות כיוון חדש או לשלוח אותו להורים/אנשי מקצוע/אחר??
ומצד אחר... יש פסיכולוגים בעולם (-כך אומרים...) באיזה שלב הבנאדם צריך ללכת אליהם?? ואם כבר ללכת- ללכת לאחד שיש לו תואר שני בפסיכולוגיה עם כל הידע המדעי והכל או ללכת למישו שלמד פסיכולוגיה יהודית ואין לי מושג מה רמת הידע שלו למרות שאם כבר פסיכולוגיה, שזה למי שלא יודע בתרגום מילולי-מדעי הנפש, צריך ללכת לאנשים שיודעים את הנפש לפי התורה ויודעים שלא מקישים מהתנהגות של חולדות מעבדה להתנהגות בנאדם...
אני ממש אשמח לשמוע את דעתכם בענין וגם- מה אתם עושים כשאתם צריכים עזרה? (חוץ מלהשתפך פה בפורום... )