שצריך לחיות את הרגע....

למה כל המבוגרים אומרים שהם פיספסו את הילדות???

כי הם כל הזמן חשבו קדימה ואיך זה להיות גדולים

בס"ד ובהשתדלותי

אם את רוצה לתכנן לעתיד, אז צריך לקחת בחשבון שזה יכול לא ללכת כמו שאת רוצה ובסוף תסיימי במקום אחר ממה שציפית. יש אנשים שמתכננים דברים וזה הולך להם כמו שהם רוצים, ויש כאלה שלא. אבל בכל מקרה, מה שחשוב זה להיות גמישים ולקבל באהבה את מה שיש לחיים להציע ולאן שהם יובילו. זה לא אומר שמראש צריך לעשות כל היום שטויות ולחשוב שבעתיד זה ישתפר, אולי, אלא להיות אחראיים, אבל להבין שיכול להיות שלמרות התוכניות, נקבל משהו אחר.

באשר לשאלתך הספציפית, אם את חושבת שזה יגרום לך לשמחה בעתיד, וזה חשוב לך, לכי על זה. גם אם בסוף לא תקבלי מה שבדיוק רצית זאת יכולה להיות חוויה מלמדת. וזה גם תלוי כמה זה יפריע לך, הדבר הזה שאת שוקלת.... אם זה יהיה משהו בלתי נסבל, אולי זה לא כזה שווה, אבל צריך עוד נתונים....

לא נראה לי שהאחד יותר נכון מהשני...

תחיי את הרגע בצורה הכי מוצלחת ומושקעת שאת יכולה,

עם ראיה והסתכלות קדימה!

מצד אחד, אם תהיי עיוורת לעתיד שלך ולא תחשבי על ההמשך את עלולה לשקוע בעתיד,

ולהפסיד המון, מצד שני, אם תחשבי -רק- על העתיד ותעשי דברים שישמשו לך רק בעתיד את תפספסי את עצמך כאן ועכשיו!

אדם לא צריך להיות קיצוני לא לפה ולא לפה, אלא בדרך האמצע, תאזני את זה בצורה הכי נוחה ואפשרית לך עכשיו,

ותשקיעי בכל עניין באופן המתאים לו בלי לזלזל שניהם חשובים!

אם את רוצה לפרט באישי, אני אשמח

אוהבת...

(נ"ב - תתכונני לסבול ממני שבת שלמה בקרוב...)

לחיות את הרגע אפשר בין לבין, אם זורמים זה ממש נחמד..

את צריכה לחיות את ההווה בשביל להתקיים בעתיד.

אבל את לא יכולה לתכנן ת'עתיד ולא לעשות כלום בהווה..

כרגע-חיים, מה שאומר שאת חיה את הרגע, אבל עם הסתכלות לעתיד.

אבל-לא כל היום לחשוב על העתיד!!!!

או לחיות נכון כרגע, ולבטוח בה' לגבי העתיד.

(רק צריך לזכור שחיים נכונים כוללים בתוכם התחשבות בעתיד.)

אני ממליץ על האפשרות השניה.

משפט המחץ....

בעיקר לחיות אתחיי היומיום בצורה הכי הכי מדהימה אבל גם לחשוב על העתיד!

"כשנגיע לגשר נחצה אותו".

כל עוד שלא אמורה להיות לנו הכרעה שיש לה השלכה משמעותית על העתיד, לא חושבת שצריך לחשוב עליו..

ובעצם, במחשבה שניה - לכל מעשה שלנו יש השלכה על העתיד. כמה פעמים אומרים לנו שלא לקלקל את השם שלנו כי בעתיד זה יהרוס, וכד'.. 

ועדיין - לא חושבת שאנחנו אמורים להתחשב בעתיד בחיי היום יום... 

לומר "לחיות את הרגע, להתחשב בעתיד" זה מאוד נכון אבל לא כ"כ מעשי..

זתאומרת זו אמירה כללית מידי.. רובנו (לע"ד) לא יכולים להתחשב בעתיד אך לא לחשוב עליו הרבה...

זה מאוד כיף לחיות את הרגע אבל חייבים לחשוב על העתיד. ה"עתיד" יכול להיות קרוב מאי פעם וחבל שנגיע אליו לא מוכנים.. (וכמובן שלא כל רגע לחשוב עליו... צריך גם להיות יותר קלילים...)

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...