אהבתי מאוד, ועם הרבה עומק!

משל מעולה לחיים!!

הספר הוא סיפור על קבוצת נערים ונערות שנרשמים למחנה קיץ שנקרא מחנה הקיץ של אדון הוא.

כשהם מגיעים למחנה אומרים להם שמהרגע שנכנסים אין דרך יציאה עד שגומרים את המסלול.

הם נכנסים.

בתוך המחנה כל אחד הולך עם כמה חברים אבל הם נפרדים נפגשים והולכים במסלול שיועד לכל אחד.

ספר מומלץ!

אה ושכחתי, זה בעצם משל לחיים.

עניין אותי דעתכם האישית אל הספר. לדעתי הוא מאוד יפה רק שאת הסוף לא כל כך הבנתי

כשאדם בא לתת דין וחשבון.

אם זכור לי, יש כאלה שמגיעים כשהם לבושים בגדים מלוכלכים, ובחדר ההמתנה מכינים להם ביגוד חדש ויפה.

אך יש גם כאלה שלא למדו את הלקח שהיו צריכים ללמוד, והם נכנסים כמו שהם עם כל הלכלוך, ונותנים להם הזדמנות שניה (משל לגלגולים כנראה..) לעבור שוב את המחנה כדי לתקן.

על הכריכה האחורית היה צריך להיות כתוב:

"זהו ספר משלים והטפות מוסר. בבקשה תקראו אותו כדי שתוכלו להיות אנשים טובים יותר ותפנימו. תודה."

בעעע

בכללי לא כייף לי עם פנטזיות.

כתוב יפה ונעים

והפסקתי. זה כתוב שקוף מדי לדעתי, וגם מוגשם מדי, ובאמת מטיף כמו שכתבו קודם.

סליחה אבל זה הרגיש לי כמו חיקוי כזה של לוחמי התמורות..(יכול להיות שטכנית זה יצא לפני אבל זאת ההרגשה)

ולמי שעוד לא קרא-לוחמי התמורות-בעייני ספר הספרים.

גאונות עומק רצון וקדושה.

זה היה כ"כ-ברור-מדי. והדמויות מעצבנות. לא מעוצבות טוב.

חוץ מזה שהתחלתי והפסקתי מרוב שיעמום, ואחרי איזה שנה די אילצתי את עצמי לגמור עם זה בגלל ששמעתי עליו הרבה המלצות. מרדים.

ואז בהשוואה אלייו הוא יצא כ"כ מוזר..כאילו אתה אפליו לא צריך לחשוב

אם כבר ספר דתי אז שיהיה עמוק

אבל הוא נחמד כתיבה בסדר+ אולי אם הייתי קורא אותו עעכשיו

זה היה מרגיש יותר אמיתי..

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.