באופן כללי-אסור לשמוע שירת נשים. בדיעבד, מותר לשמוע בצורות מסוימות אם סומכים על קולות מסוימות (דרך מכשיר, קולות מעורבבים, אם לא רואים את הזמרת.)

מכיוון שכך, עדיף שלא לשמוע שירת נשים, אא"כ אין ברירה.

המחלוקת הגדולה היא-מה קורה כשמכריחים חייל לשמוע שירת נשים?

הרי ברגע שמכריחים אותו-יוצא שאם הוא מקבל את מה שהמפקד אומר-הוא מראה שהוא מעדיף להקשיב למפקד מאשר לקב"ה.

מצד שני-האם בעבור זה כדאי ליצור מחלוקת בצבא?

ובכלל-האם ראוי שבצבא אדם יעשה לפי מה שנראה לו שההלכה אומרת, ולא יהיה נאמן למפקד במאה אחוז?

הרי זה עלול ליצור מצב של חוסר סדר והצבא לא יוכל להתנהל ככה!-לכן לכאורה-עדיף לסמוך על הקולות שמתירות, או להוריד את הראש ולא להקשיב.

לדעתי-עדיף להראות נאמנות מוחלטת לקב"ה מאשר נאמנות מוחלטת לצבא, לעם ולאחדותו.

וזה דבר פשוט וברור.

בהצלחה, ערב טוב!

אתה כותב: "לכאורה-עדיף לסמוך על הקולות שמתירות,

או להוריד את הראש ולא להקשיב."

ומציג שני צדדים כבדי משקל,

ואחרי שאתה מכריע לצד מסויים ללא כל נימוק-

אתה כותב ש'זה דבר פשוט וברור'...

(ואיני בא להביע כאן דעה בעניין, אלא לתהות בלבד)

אבל באמת שלהשמיע קצת כבר נגמר הכוח, אולי בהמשך הוא יחזור...

ממש ממש תודה!!!

בס"ד

א. מכיוון שאני שומע רק מוזיקה חסידית (ואני יודע שאני מוזר ) לי אישית לא יוצא להקשיב לשירת נשים (כמובן שמרצוני, לפעמים אני על טרמפ או כל מיני דברים כאלה, שאין לי בררה).

ב. לגבי השאר, אני לא חושב שבן צריך להקשיב לכל אישה, כי זה יכול לגרום לו לערעורים, במיוחד אם הוא רואה אותה שרה (וכמו שאבגדה אמר, בדיוק בגלל זה יש שהתירו להקשיב דרך נגן/רדיו ודברים כאלה, כל עוד האדם לא מכיר את הזמרת).

ג. לגבי שירת נשים בצה"ל, אסור לחייב חייל דתי להקשיב לשירת נשים! יש כאלה שזה מפליא אותם לשמוע, אבל יש דברים שהם יותר חשובים מהמפקד, ואחת מהם זאת התורה וההלכה, ואין לאף אחד זכות לחייב אדם שלא רוצה להקשיב לשירת נשים מטעמים דתיים, להקשיב (במיוחד שמדובר בערבי הווי).

חוץ מי זה, אם שירת נשים הייתה באמת משהו הכרחי לפעילות או משהו אחר בסגנון, אז היה אפשר להקל... אבל זה מממש לא ככה, ואין שום קשר בין זמרת לצבא!

וזאת בדיוק הסיבה שחתמתי על העצומה של בני הישיבות, שאומרת שכל עוד תמשך הכפיהנגד מצוות התורה (ושירת נשים בכללן) לא נתגייס לצה"ל! (ומי שרוצה לצאת נגדי על החתימה, אז אני יכול להרגיע אותו שכבר הוכתרתי על ידי אחד הר"מים אצלנו ככישלון החינוכי של הישיבה )

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/232896

http://www.kipa.co.il/now/47345.html

דעתי היא שגם מי ששומע שירת נשים, צריך לצאת כאשר הוא במסגרת הצבאית בגלל שזה עלול לפתוח פתח לעוד ועוד איסורים...

יש פוסקים שמתירים שירת נשים בתנאי שהשומע לא מכיר את האישה ובתניאי שהוא לא רואה אותה, אבל אין שום פוסק שמתיר כאשר השומע רואה את האישה.

יש רבנים היום שמתירים בנימוק שזה לא יגרום לפילוג בצבא או לקרע בעם וכו'. זוהי טענה מצויינת ונכונה, אבל לפני העניין של אחדות וכו' צריך קודם לשקול את הפן ההלכתי.   כמו שלא יעלה על הדעת שכאשר פרופ' יעשה מחקר ויוכיח שכאשר אוכלים בשר ולאחר שעתיים אוכלים חלב, זה גורם לבניית הגוף באופן משמעותי, ויעזור לחיילי צה"ל, במקרה זה לא יהיה שום פוסק שיפסוק שמותר לאכול חלב אחרי בשר בטענה זו, או אפילו בטענה של אחדות (שהפרופ' ח"ו לא יפגע), כך גם אין שום טענה נכונה ומצדקת להתיר שירת נשים בטענה של אחדות וכו' ובטענה שהחיילת יכולה ח"ו להיפגע.     זוהי דעת תורה!!

בס"ד

אבל-

אף פעם לא שאלתי רב לגבי הסוגיה, כי לי מותר לשמוע שירת נשים () וממה שהבנתי יש דעות לכאן ולכאן, ובהתחלה די נדהמתי- רב שמאשר לבן לשמוע אישה שרה? מה זאת הכפירה הזאת?

בצבא, זה משהו אחר. אני חושבת, שהרבה יותר מכובד, בשביל עצמך, זה לשבת שם, ולזמזם לעצמך את המילים, לסיח את הדעת ולא להקשיב.

זה נושא הלכתי. אין פה מקום ל- "לי נראה ככה..." "אבל אני חושב אחרת".

זה רעיון נפלא, ליצור שיח עם נוער ולהתלבט ביחד בשאלות גדולות.

אבל לא בנושאים הלכתיים.

יש כל כך הרבה מורכבויות אמוניות במציאות, שהרבה יותר רלוונטיות לנו,

והעיסוק בהן יבנה אותנו הרבה יותר.

(למשל: אם צף ועולה ונטחן עד דק הנושא של "שירת נשים בצבא", אפשר להציף את השאלות הגדולות באמת שעומדות מאחוריו:

מעמדו של רב צבאי/מרא דאתרא, היחס בין הלכה לצבא, התמודדות עם מציאות מורכבת, הציונות הדתית אז והיום, וכו' וכו')

בנוגע לשירת נשים, יש המקלים בכל מיני אופנים (כאשר אינך רואה את הזמרת וכו'), ויש המחמירים.

אמנם גבי שירת נשים בצה"ל - על גדולי הדור (הראויים להורות בכל התורה כולה) לפסוק בענינים הללו, שכן הם עניינים כלל-ישראליים. עיקר המחלוקת היא האם השעה דידן הינה שעת שמד אם לאו. אם הינה שעת שמד, הרי שייהרג ובל יעבר ולא ישמע, ושום קולא לא מועילה כאן. אמנם אם זוהי איננה שעת שמד, הרי שניתן ואף הכרחי להשתמש בקולות הללו. המחלוקת היא לא האם מותר או אסור.

להתייחס למדינת ישראל כאל יוצרת "שעת שמד"?

ה' ירחם. באמת.

רק דמגוג גדול מאוד יכול להביא סברה כזאת.

2000 שנה חיכינו למדינה הזאת וככה אתה אומר שהיא מעבירה על הדת?

אז מה אם מכריחה את היהודים לעבור עבירות, אז מה אם היא מסייעת לערבים להקים פה מדינה?

אז מה אם היא רצחה את הרב כהנא, הרב בנימין ואשתו, נתי עוזרי, בן יוסף לבנת ועוד? 

אז מה?

האם מלכות ישראל בזמן אחאב היתה מדינת קודשנו? ודאי! זה מוריד בכהוא זה מכך שאחאב היה רשע גדול ובזמנו ישראל היו עובדי ע"ז?

יש פה מישהו שרוצה להעביר אותנו על דתנו במזיד? 

יש פה תינוקות שנשבו, שמעולם לא נחשפו לאמת, וכל מאבקם למען "הדרת נשים" נובע ממוסריות ומאידיאלים.

(וזה עוד בלי להכנס לדיון ההלכתי - שאין לי יד ורגל בו -אם יהודי יכול בכלל ליצור מצב של "שעת שמד"...)

"שעת שמד" זו הגדרה חריפה מדי, ולא נראית לי לעניין כאן.

חכמים שסוברים כך או אולי רק דעת יחיד(אינני בקיא בדיוק),וכמו שאמרתי אולי ש"שעת שמד" היא הגדרה הלכתית שאיננה חייבת להיות בהכרח המשמעות המילולית הקלאסית של "שמד".

במזיד?! מישהו אמר במזיד?! 

לא אמרתי שהם עושים זאת במזיד. לא ציינתי אפילו את דעתי (כיוון שכמו שציינתי לעיל - רק גדולי הדור פוסקים בענייני כלל-ישראל ואני אפילו לא רב, כך שאף לפסוק בעניינים פרטיים אני לא פוסק...). אולם בלאו הכי - אין נפקא מינה במזיד או שוגג. כפייה לעבור על דת ישראל תלווה באיסור ייהרג בל יעבר.

כותב הרב קוק זצ"ל:

"הדם הרותח של בני הנעורים רווי רגש ושירה עליזה, ועומק רוח של שרפי קודש." (אורות, לט)

וכן הוא כותב:

"דור כזה, היוצא להורג בגבורת נפש בשביל מטרות נשגבות בעיניו, אפילו הן מוטעות, לא יוכל להיות שפל, רוחו גדול ונשגב!" (עקבי הצאן, מאמר הדור)

אולם בהמון מקומות מסתייג הרב מהתוצאות של אותה גבורת נפש, לדוגמא:

"לפעמים הדור מתייאש מאורו העליון, שקע בביצת החומריות המשכחת כל טוב. אבל לא פה יישאר הדור, חיי הטבע ישיבוהו אל מאור הנשמה, "ושב ורפא לו"."

הרישא של המימרא לא קשורה כ"כ, אך הסיפא מתאימה.

התחילו להיות יותר ענווים, אם רב גדול כמו הרב לבנון הי"ו (הלא הוא זה שטען שזה ייהרג בל יעבר) אומר משהו - סמכו עליו שהוא לא אומר סתם מילים בעלמא.

אכן, גם יהודי יכול ליצור שעת שמד.

חכמים (או אולי רק דעת יחיד(אינני בקיא בדיוק) ) שסוברים כך כמדומני,שעת שמד היא הגדרה הלכתית אולי היא לא חייבת להיות בהכרח המשמעות המילולית הקלאסית של "שמד"..

ב"ה

מה קורה כשאין החלטה ברורה ומפקד טוען דבר אחד והחייל והרב טוענים דבר אחר?

הדיון פה הוא לא כ"כ הלכתי...

הציווי של "קול באישה ערווה" נקבע בתקופת האמוראים שאז היה יצר ודרגת פרישות שנמכה מעת לעת.
הוא נצרך מתקופת הגמרא.
בתקופת התנ"ך היתה דרגת פרישות שהספיקה כדי לא להתפתות אחרי יצר שירת נשים, ולכן קיימות שירת דבורה, שירת מרים וכו'.
אם בתקופת הגמרא, שבה היו חכמים עצומים כמו רב, שמואל, רבה, אביי, רבא וכו', דרגת הפרישות נמכה והגיעה לרמת "קול באישה", קו"ח שבדורנו אנו יש הרבה יותר! אני למשל יכול להעיד בעדות אישית, ששירת הנשים ששומעים אצלנו סניף (במחשבות סופיות לעבור ל"אריאל". אחת הסיבות.) "נתקעת" לי במוח ולא יוצאת. שירת גבר נשכחת בשניה. שירת אישה נתקעת שם. שירת הנשים מחודש ארגון עדיין נמצאת לי במוח. אמנם קלושה, אבל בכל זאת, 3 חודשים.
ולשאלת השאלות: אז מדוע בדורות הקודמים לא היתה את הבעיה הזו, והרי יש כאן "פוק חזי" במחלוקת הפוסקים?
בדורות הקודמים, באמת היתה בעיה, אך לא כ"כ גדולה. ולכן שירת נשים הותרה במקהלה, כשלא רואים את הזמרת וכו'.
בדור שלנו, של מהפכת המידע הידועה לשמצה. של האינטרנט. של הפייסבוק. של ה"I". אייפוד, אייפד,אייפון. I. אני לעצמי. ושהעולם יתפוצץ. של שיא המלחמה ביצר נכון לעכשיו, בטח ובטח שיש איסור שירת נשים! במיוחד שהתכנים של נשים שלא מכבדות את אותו איסור (הזמרות הלא דתיות, כלומר לא יעלה אלישבע, אתי אנקרי, אודהליה ברלין וכו') ושל השירים שלהן נמצאים די ברצפה, והלבוש שלהן.... איך נאמר? טיפל'ה פחות צנוע מאשתו של החפץ חיים, כך שזה טומאה מכל הכיוונים, בטח שאסור! ובטח בצבא ההגנה לישראל, שאמרו לייצג את כל העם. אז מה? יאמרו החמורים. שנעשה יחידות צבאיות מיוחדות לדתיים? גטאות? לא! לא כפינו עליכם מדינת הלכה. רק תנו לנו לצאת. תהנו. אנחנו נצא לדף יומי בחוץ.

הכותב הוא נער בוגר בן 12.

דיברו שם רק על גבר נשוי ובזמן קריאת שמע...לגבי שירת נשים אין שום פסיקת הלכה סופית

כולם מתירים אם לא ראה אותה אף פעם ולא מכיר אותה(אפילו הר' עובדיה שמע שירים של זמרת מסוימת וכשראה תמונה שלה הפסיק לשמוע) ויש שמתירים גם כשראה אותה ומכיר אותה ויש כאלה שאפילו מתירים בהופעה חיה כל עוד אתה לא מתפל\קורא תהילים וכו' ויש אפילו מתירים גם בקריאת שמע בגלל שכיום רגילים(גם בשיער אישה ערוה מתירים היום בקריאת שמע בגלל שכיום רגילים..(קיצר מי שרוצה יחמיר ומי שלא יש על מי להיסתמך.

לא לאכול עןף בשמנת!!!אז בואו נאכל עוף בשמנת!!!או צויזבורגר!!!

כתוב במפורש בגמרא קול באישה ערווה זה אומר שחכמים ניסו לתת לנו הכוונה ולומר-קול של אישה -הוא ערווה!!!!ובמקרה הם הביאו את זה שם...

ובכל מקרה...נאמר באותו מקום שיער באישה ערווה...אז אולי תגיד שוב שזה רק לגבר נשוי ובזמן קריאת שמע??

הרי ברור שאסור לראות שיער של אישה!!זה גורם להרהורים!!

ועוד נאמר ''טפח באישה ערווה...''גם אז נאמר רק בזמן קריאת שמע??

למסקנה...חכמים אולי לא כתבו בשום מקום לא לשמוע שירת נשים אבל הם בהחלט הכווינו לכך!!

כשאתה תימני אתה חייב לשמוע את ברכה כהן.

בעיקרון זו הזמרת היחידה שאני שומע שרה.

בעיקרון אני בסגנון של ראפ אנגלי כך שאין שמה הרבה נשים

אני תימני ואין לי השגה וחצי השגה במוסיקתה של ברכה כהן (אין אני יודע מי זו בכלל...).

גמלי אין מושג מי זאת ברכה כהן

לא מכיר את ברכה כהן

קודם כל לא כתוב בתורה במפורש דבר שני בגמרא דיברו רק על קריאת שמע וגבר נשוי ומשם הראשונים החמירו ומותר לראות שיער אישה!!! לגבי אישה נשואה זה מיועד כדי להראות שהיא נשואה ונהגו להחמיר בשיער אישה ערוה באישה נשואה

אם גבר נשוי, שכבר גבר על רוב הפיתויים ועבר את התקופה של בין גיל ההתבגרות לחתונה אסור, בטח ובטח שעל אדם לא נשוי ובדור שלנו! חוצמזה שאצל רוב הזמרות התכנים והלבוש שלהן לא בדיוק הולמים. וכל הזמרות הדתיות מבקשות שגברים לא ישמעו זאת. אז מי שמיקל- איך אמר עדי רן? "רחמנא ליצלן מיקל מיקל". תחשבו על זה באמת - זה לא "נתקע" לכם במוח? 
בכל מקרה, אי אפשר לכפות על בני"שים שמקפידים על שירת נשים לשמוע שירה מחיילות במכנסיים, עם סולויים, כשרואים את הפנים שלהן לפרטי פרטים, וביוחד בערבי ה(אוי ואב)וי, שאמורים לגבש את היחידה. מי שרוצה שיקרא את הטור של הרב יצחק הלוי, הרב של היישוב קרני שומרון, במדור "עיונים" של "בשבע" של השבוע. או את הרב שמואל אליהו. או את הרב שרלו. מחק את המיותר.
אז לא אמרתי שנכפה על החילונים ועל הדתיים המיקלים לא לשמוע שירת נשים ונוריד את החיילות בכוח מהבמה. אוקיי, תשמעו אתם, תמלאו את המוח בזבל. רק תנו לנו לצאת. אל תכפו עלינו לשמוע משהו שנוגד את ההלכה שלנו.
וELT- זה מופיע גם בשולחן ערוך כהלכה מפורשת (ואפשר לעשות קו"ח גם מלפני 30 שנה לדור שלנו. אז בטח שמתקופתו של השו"ע). אתה רוצה להקל-בהצלחה! אבל אי אפשר לכפות עלינו.

בס"ד

יש מתירים ויש אוסרים..  (שזה בדיסק.. לא בהופעה..)

ע"ע הטור של הרב מלמד ב"בשבע" מנדמה לי לפני שבוע או של השבוע...

גם מי שמיקל צריך לעזור למי שמחמיר ואסור לכפות על אדם לעשות משהו המנוגד לדתו, בדיוק כמו שלא יכריחו דרוזים לשתות יין בערבי הו(אוי ואב)וי. אז שוב, בפעם השלישית, לא נכפ על מיקלים, חילונים, דרוזים, ושאר ירקות להעיף את הנשים מהבמה. רק תנו לנו לצאת החוצה. (אני אתאפק בכוונה לא לומר את הביטוי "זכויות אדם"). משהו מאוד בסיסי. 

חרוש, ויש בזה מלא דעות....

זה כבר קדח לי בשכל יותר מדי עמוק

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...