לפעמים זה צץ גם אצלי. לא חשבתי על זה עד עכשיו.

התרגלנו יותר מדי לזה ש"קידוש ד'" = לחטוף אלה מיס"מניק.

(בלי לזלזל חלילה לרגע ביהודים שמוסרים נפשם על א"י.)

עכשיו אין לך ברירה אלא...

להביא ברכה ושפע לעם ישראל באור שבך!

בעשיית חסדים!

בלהיות אישיות גדולה ומופתית!

בהצלחה!

בס"ד ובהשתדלותי

קשה לראות את אורם של כוכבים בצהרים, כאשר השמש זורחת. קשה לראות את אורם של מעשים קטנים ויומיומיים על רקע פעולות נועזות.

צריך לשנות מבט, ולחשוב שבמציאות שלך, המעשים הקטנים הם אלה שמשפיעים הכי הרבה, עליך ועל עם ישראל וחוץ מזה, זה לא מועיל לעם ישראל אם את נפגעת.

ותרגישי שאת ממש ממש משמעותית.

ואלו הדברים שאנחנו שומעים בתור דברים גדולים.

הנקודה שנראה לי שצריך להפנים, זה שאף אחד לא ביקש מאיתנו להיות אנשים גדולים-חוץ ממנו עצמנו.

הקב"ה לא מחפש אנשים גדולים, רק אנשים שיעבדו אותו-אמנם נוכן שאם הם יעבדו אותו בשלמות אין ספק שהם יהיו גדולים מאוד-אבל לא זאת המטרה.

הרצון לסיפוק, הרצון למימוש עצמי, הרצון להיות שווה-הוא רצון לא שלם...

הוא מראה על חוסר בהבנה. אדם צריך להבין שאנחנו לא עובדים את ה'-כדי שאנחנו נהיה גדולים, כדי שאנחנו נהיה שווים, כדי שאנחנו נהיה מושלמים (אע"פ שעבודת ה' באמת תביא אותנו לדברים האלו), -כי אז אנחנו עובדים את עצמנו, אנחנו צריכים לעבוד את ה'-כדי לקיים את מה שהוא רוצה, כי אנחנו מכירים בו כמי שאותו ראוי לעבוד, ומוכנים להשקיע בעבורו....

מה שיותר מוחצן, יותר קיצוני, יותר נראה ויותר מגניב - 

נכנס לנו לתודעה כמשמעותי יותר.

במקום שתהליכים איטיים, סיזיפיים, יומיומיים, 

קשים הרבה יותר, אך פחות "נראים" -

יהיו יותר חשובים בעיננו.

הכלל כי "גדול יותר - טוב יותר" לא שייך רק לתרבות המערב.

אני חושב שזה פשוט אנושי להתייחס לדברים חריגים. זה די

הגיוני, הרי כל מה שלא מגלה חידוש לא מעורר עניין בד''כ.

הם גם שגרתיים יותר ופחות מרגשים.

גם ברחוב החרדי, שהוא פחות נגוע ב"מערביות", אפשר למצוא

את המאפיין הזה. כמה סיפורי ילדים חרדיים מציינים "כבר בגיל

שלוש סיים את כל הש''ס", "בגיל שבע זכר את השולחן ערוך בעל

פה!".

עם כל השאר אני מסכים. 

אני גם רוצה להוסיף: לפי מה שני מרגיש, התחושה היא שגם אני רוצה

להיות חלק מזה. ובשביל להיות חלק מזה, אני כאילו חייב להיות שם.

כדי שיהיה לי פתחון פה, אני חייב להיות שם.

זה לא תמיד נכון.

בסופו של דבר, זה אינדיבידואלי.

אדם יכול להיות נגר ולקדש שם שמיים ולהיות חשוב לעמ"י בדיוק כמו איש ציבור חשוב שמרבה להיאבק על א"י.

אולם, אין זה אומר שאותו נגר פטור מקידוש שם שמיים (קירוב לבבות וכו'). ואדרבא, אותו נגר קידש שם שמיים עקב פעילותו למען עמ"י.

בגלל שאת מרגישה שמי שעבר את הדברים האלה הם אנשים שמקריבים הכל לאידיאל ולעמ"י, אבל זה לא צריך להיות החלום... 

מה שהחלומות שלך צריכים להיות זה  לישב את ארץ ישראל להביא את הגאולה, צריך לחלום על המטרה לא על הדרך

נ.ב. אין שום דבר כיף בזה שמפנים אותך\ לחטוף מכות מיסמניקים...

התנדבות התנדבות ועוד התנדבות!

(זו דעתי האישית )

התנדבות זה שם  פרטי מידי. הייתי מגדירה את זה יותר כנתינה.

(לא יודעת. לי בכל אופן עושה המילה 'התנדבות' מעוררת קונטציה לעזרה גדולה.. צריך גם ת'פרטים הקטנים.)

כשאתה נותן - אתה מקבל ! הרבה יותר מימה שאתה מסוגל להעניק מעצמך ..

אני נותן, לא כדי שאחרים יגידו 'וואי .. הוא אדם גדול'. אני נותן כדי לתת! בשביל עמ"י!

אולי לא ישמעו על העזרה שלי אבל אהיה משמעותית לעמ"י בפרטים הקטנים.

ושלא יביאנו לידי ניסיון קשה ח"ח.

שלא נאלץ להיות משמעותים ביגלל אסונות.

אח"כ כבר נראה מה תרגישי..

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....