אף פעם לא נפצעתי בפיגוע טירור,
אף פעם לא גירשו אותי מהבית,
אף פעם לא עצרו אותי,
אף פעם לא חטפתי זאפטה משוטר,
אף פעם לא גררו אותי על הרצפה...
למה אלה החלומות שלי??...
אף פעם לא נפצעתי בפיגוע טירור,
אף פעם לא גירשו אותי מהבית,
אף פעם לא עצרו אותי,
אף פעם לא חטפתי זאפטה משוטר,
אף פעם לא גררו אותי על הרצפה...
למה אלה החלומות שלי??...
לפעמים זה צץ גם אצלי. לא חשבתי על זה עד עכשיו.
קיש חציליםהתרגלנו יותר מדי לזה ש"קידוש ד'" = לחטוף אלה מיס"מניק.
(בלי לזלזל חלילה לרגע ביהודים שמוסרים נפשם על א"י.)
עכשיו אין לך ברירה אלא...
להביא ברכה ושפע לעם ישראל באור שבך!
בעשיית חסדים!
בלהיות אישיות גדולה ומופתית!
בהצלחה! 
בס"ד ובהשתדלותי
קשה לראות את אורם של כוכבים בצהרים, כאשר השמש זורחת. קשה לראות את אורם של מעשים קטנים ויומיומיים על רקע פעולות נועזות.
צריך לשנות מבט, ולחשוב שבמציאות שלך, המעשים הקטנים הם אלה שמשפיעים הכי הרבה, עליך ועל עם ישראל
וחוץ מזה, זה לא מועיל לעם ישראל אם את נפגעת.
ותרגישי שאת ממש ממש משמעותית.
ואלו הדברים שאנחנו שומעים בתור דברים גדולים.
הנקודה שנראה לי שצריך להפנים, זה שאף אחד לא ביקש מאיתנו להיות אנשים גדולים-חוץ ממנו עצמנו.
הקב"ה לא מחפש אנשים גדולים, רק אנשים שיעבדו אותו-אמנם נוכן שאם הם יעבדו אותו בשלמות אין ספק שהם יהיו גדולים מאוד-אבל לא זאת המטרה.
הרצון לסיפוק, הרצון למימוש עצמי, הרצון להיות שווה-הוא רצון לא שלם...
הוא מראה על חוסר בהבנה. אדם צריך להבין שאנחנו לא עובדים את ה'-כדי שאנחנו נהיה גדולים, כדי שאנחנו נהיה שווים, כדי שאנחנו נהיה מושלמים (אע"פ שעבודת ה' באמת תביא אותנו לדברים האלו), -כי אז אנחנו עובדים את עצמנו, אנחנו צריכים לעבוד את ה'-כדי לקיים את מה שהוא רוצה, כי אנחנו מכירים בו כמי שאותו ראוי לעבוד, ומוכנים להשקיע בעבורו....
מה שיותר מוחצן, יותר קיצוני, יותר נראה ויותר מגניב -
נכנס לנו לתודעה כמשמעותי יותר.
במקום שתהליכים איטיים, סיזיפיים, יומיומיים,
קשים הרבה יותר, אך פחות "נראים" -
יהיו יותר חשובים בעיננו.
הכלל כי "גדול יותר - טוב יותר" לא שייך רק לתרבות המערב.
אני חושב שזה פשוט אנושי להתייחס לדברים חריגים. זה די
הגיוני, הרי כל מה שלא מגלה חידוש לא מעורר עניין בד''כ.
הם גם שגרתיים יותר ופחות מרגשים.
גם ברחוב החרדי, שהוא פחות נגוע ב"מערביות", אפשר למצוא
את המאפיין הזה. כמה סיפורי ילדים חרדיים מציינים "כבר בגיל
שלוש סיים את כל הש''ס", "בגיל שבע זכר את השולחן ערוך בעל
פה!".
עם כל השאר אני מסכים. ![]()
אני גם רוצה להוסיף: לפי מה שני מרגיש, התחושה היא שגם אני רוצה
להיות חלק מזה. ובשביל להיות חלק מזה, אני כאילו חייב להיות שם.
כדי שיהיה לי פתחון פה, אני חייב להיות שם.
זה לא תמיד נכון.
בסופו של דבר, זה אינדיבידואלי.
אדם יכול להיות נגר ולקדש שם שמיים ולהיות חשוב לעמ"י בדיוק כמו איש ציבור חשוב שמרבה להיאבק על א"י.
אולם, אין זה אומר שאותו נגר פטור מקידוש שם שמיים (קירוב לבבות וכו'). ואדרבא, אותו נגר קידש שם שמיים עקב פעילותו למען עמ"י.
בגלל שאת מרגישה שמי שעבר את הדברים האלה הם אנשים שמקריבים הכל לאידיאל ולעמ"י, אבל זה לא צריך להיות החלום...
מה שהחלומות שלך צריכים להיות זה לישב את ארץ ישראל להביא את הגאולה, צריך לחלום על המטרה לא על הדרך
נ.ב. אין שום דבר כיף בזה שמפנים אותך\ לחטוף מכות מיסמניקים...
התנדבות התנדבות ועוד התנדבות!
(זו דעתי האישית
)
התנדבות זה שם פרטי מידי. הייתי מגדירה את זה יותר כנתינה.
(לא יודעת. לי בכל אופן עושה המילה 'התנדבות' מעוררת קונטציה לעזרה גדולה.. צריך גם ת'פרטים הקטנים.)
כשאתה נותן - אתה מקבל ! הרבה יותר מימה שאתה מסוגל להעניק מעצמך ..
אני נותן, לא כדי שאחרים יגידו 'וואי .. הוא אדם גדול'. אני נותן כדי לתת! בשביל עמ"י!
אולי לא ישמעו על העזרה שלי אבל אהיה משמעותית לעמ"י בפרטים הקטנים.
ושלא יביאנו לידי ניסיון קשה ח"ח.
שלא נאלץ להיות משמעותים ביגלל אסונות.
אח"כ כבר נראה מה תרגישי..
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?
בדיוק כמו בחיים האזרחיים
הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.
ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר
אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא
ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.
הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.
בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf
יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.
כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
אשמח לתגובות....
אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"
הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
סתם אני לא אבל משעמם פה רצח!!!!!!!!
!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
יש לי שאלה לכל החברה שהם בתנועת נוער.
ב"ה אני מדריכה בסניף בנ"ע עקיבא נפרד בעירי הנחמדת ובמקביל גם בחבב של הסניף המעורב... השאלה היא האם לעזוב את הסניף המעורב?
רוצה להוסיף שאם אני לא ילך לחבב סביר להניח שלא יהיה לי חברה אחרת...
תודה מראש לכל העונים ברכת ה' עליכם!
אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.
כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.
האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?
האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?
או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?
העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.
מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה? (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)
אולי לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי?
זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...
הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...
אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?
לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.
זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...
אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...
עכשיו מבינים קצת יותר??
אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...
חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך.
אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??
אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...
כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...
בקיצור מורכב ביותר...