ברגע שיוצאים משגרה, או אפילו שנייה מפנים מבט ממנה, הכל מתחיל להסתבך וקשה לחזור...

תנסה להשתמש בשיטות האלה של הילדים בגן...

(אל תרגיש תינוק, אני תמיד עושה את זה! )

תציב לעצמך מטרות, ואם אתה מצליח ככה וככה אתה מצ'פר את עצמך במשהו...

ואם לא- אתה מעניש את עצמך (בקטנה) במשהו.

ולאט לאט תגביר את המינון עד שזה יהפך לך לשגרה בע"ה!

או שתהפוך את הלימודים לחידות, לכיף, תנסה לעשות סווויץ' בראש...

ב"הצלחה ממש ממש ממש!!! תהיה מרוצה מעצמך!

וברוך רופא חולים!;)

תודה רבה על ההצעה... ת'אמת יש יחסית הרבה לימודים 

ות'אמת נמאס לי מהישיבה!!!

אבל אני ינסה תודה רבה!!! =] שבוע טוב...!!!

אם למשהו יש עוד עצות יתקבל בברכה =] חחח...

מבעס ביותר.

מכיר אתזה.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....