נסיון, ועוד ניסיון
די טאטע כמה אפשר?
כמה אני יכולה לסבול?
רוצה לבכות ולא מצליחה
רוצה להתקרב אליך אלוקי
אך תקועה.
כל הזמן הדמעות רוצות לצאת
רוצות לקרוא אליך אבא
רק אליך.
אבל איך עושים את זה?
איך בוכים אליך?
איך מתקרבים?
כמה שרוצה אני להרגיש את קרבתך אינני מצליחה.
טאטע זקוקה אני לך, לעזרתך, אני יודעת שתמיד עוזר אתה, אבל רוצה אני להרגיש זאת.
להרגיש אותך.
כל החיים הם ניסיון, ניסיון קשה, כואב, שמח, ועצוב, מרגש, ומחשל.
לפעמים, לפעמים פשוט באלי ללכת לישון ולברוח מכל הניסיונות שכבר קשים לי.
אבל הניסיון הוא פעיל.
הוא לא נעצר.
ולישון? לישון לא יעזור כי מתישהו בלאו הכי אתעורר.
אז מה עושים? אלוקים, כמה ניסיונות!, כמה אכזבות! כמה נפילות!!!
כמה רצון.
רצון שנשאר בגדר רצון.
אבא שבשמיים, רוצה כל כך להתקרב אליך.
אבל מיואשת.
כמה ניסיתי, כמה התפללתי, אבל לא מצליחה, לא מצליחה לבכות, לא מצליחה להמשיך.
די טאטע, זה גדול עלי, זה מייאש.
טוב וואו חפרתי מדי על הניסיון עצמו 
אני מניחה שמה שכתבתי למעלה מוכר לכם, לפחות לחלקכם.
אם חשבתם שהולכת אני להציע לכם פתרון קסם: אז לא, אני לא אעשה את זה מהסיבה הפשוטה.
אין כזה פתרון.
שום פתרון הוא לא פשוט.
רק רציתי להגיד לכם:
כולם כמוכם! כולנו עם ניסיונות כאלו או אחרים.
כל אחד והניסיונות שלו.
קשים ככל שיהיו.
כל מי שיש לו ניסיון יש לו את הכוחות לעמוד בו.
אתם חזקים!!
בפעם האחרונה שלי זה קרה (לא מזמן) התקשרתי למישהו, ופשוט התחלתי לבכות.
אני חייבת לציין שזה היה אחד הדברים.
הבכי בין החזקים שאי פעם היו לי.
מי שהקשיב בצד השני לא דיבר מילה.
חוץ מלהגיד: את חזקה, את תצליחי.
שמעו, זה הדבר שהכי עזר לי.
לשמוע את זה: את חזקה, את תצליחי.
לדעת שיש מישהו שמאמין בי ועל ידי זה גם להבין שיש עוד מישהו שמאמין בי.
היושב במרומים.
"מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך"
תודה לך ה' שהחזרת בי נשמתי.
תודה שאתה מאמין בי.
אני אומרת לכולכם! אתם חזקים! חפשו את הכוחות ואני מבטיחה לכם שתמצאו.
ושהוא יעזור לכם.
כי הוא תמיד עוזר, גם כשלא מרגישים.
כל הזכויות על הכותרת "ניסיונות פעילים" שמורות למרדכי 
עכשיו עוד משהו קטנטן שחשבתי עליו בשבת והוא לא כל כך קשור לניסיונות:
מכירים את השיר כשהנשמה מאירה?
יפה.
חשבתי על המילים האלה בשבת מה הן מביעות והגעתי למסקנה
כשהנשמה מאירה גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים.
כשהנשמה מאירה גם מי שעצוב, גם מי שקשה לו, יאיר.
אם אחייך למישהי עצובה, אם רק אתעניין בשלומה, היא תאיר.
כי כשהנשמה מאירה, גם שמיים עוטי ערפל, מפיקים אור נעים.
זה היה קצר כפיצוי על המגילה למעלה
