שאת מספיק בוגרת בשביל זה ....

זה יכל להיות עכשיו או עוד שנה++............

זו גם דעתי אבל חברות שלי אורמרות שלא משנה עד כמה בוגרת את בגיל 15 את לא בנויה לחתונה ולכן לא לצאת עם בנים..

קשר למטרת חברות בלבד הוא אסור מבחינה הלכתית, כשתרגישי שאת בגיל המתאים לחתונה תצאי וגם פה רצוי לקצר כמה שיותר כי אפשר ליפול הרבה, אין צורך שאדם שתו"מ ימשוך קשר תקופה ארוכה למעט מקרים מיוחדים..

גם אני בן 15 חדש בפורומים!...

לא יודע.... אני דיברתי עם חברים שלי ועם כל מיני אנשיםהרבה על זה....

יש לי חברים שיש להם חברות ויש כאלה כמדברים עם בנות חופשי...

ויש כאלה שלא שמרים בכלל נגיעה...

גםם תלוי למה את קוראת "לצאת"????????

אני אישית חושב קודם כל שאם את/ה יוצאים אם בת זה לא בהכרך קשור לחתונה...

בין אם את/ה הולך להתחתן עם הבן אדם שאת/ה יוצא איתו ובין עם לא...

אני למשל גר בישוב דתי-[די דוסי] והנוער שלנו מעורב אבל לדבר עם בנות אני לא יודע אם זה נקרא "לצאת"

שוב: תלוי איך את מגדירה את זה...!!!!

אני חושב שזה תלוי בבן אדם! אבל גם אם כן לצאת סבבה אבל שזה יהיה איך אומרים: 'בגבול הטעם הטוב'....

                                       ב~ה~צ~ל~ח~ה!!!

נ.ב.: לכל מה שאת צריכה אפשר לדבר איתי חופשי!!!!!!!!!!!! =]

אני גם חושבת ש"בגבול הטעם הטוב"
אני מגדירה לצאת זה כשאתם מגדירים את עצמכם בתור זוג.. אתם יוצאים למקומות לבד אבל לא סתם יש בזה גם רגשות שמעורבים אחרת זה יהיה כמו ללכת לסרט עם ידיד.. אני עדיין לא החלטתי אם לצאת עכשיו זה טוב או לא אז כרגע עד שאני יחליט אני מנסה להימנע מזה אבל אני לגמרי לא נגד!!

עוד אקס לאוסף?

עוד שברון לב?

ואם תתחתנו בסוף (הנסיון מוכיח ש90% שזה לא יקרה...) - מה הרווחת?

כמה שנים של נפילות, יאוש וכאב?

רגשות חזקים מאוד מאוד שאי אפשר לממש?

מתח ולחץ להשאר חברים ולא להפרד?

(ולא מדברת על נזק נפשי לבניית האישיות, נזקים בחיי הנישואין, נזקים לרגש, ונזקים לנשמה...)

הדבר היחיד שהרווחת:

לספק באופן מיידי את הרגש.

באותו רגע יש לך תחושה טובה.

זה לא מתאים הן מבחינה רוחנית ונפשית והן מבחינה הלכתית,את בעז"ה תקימי בית בעתיד יחד עם בעלך עם נאמנות רבה וחזקה וקשרים כאלו אינם מתאימים אף מהפן הזה,וכמובן שיש עוד צדדים רבים וקריטיים לסוגיה הזו.

מבחינה הלכתית חברות אישית שלא לשם נישואין אסורה:

http://www.kipa.co.il/ask/show/244772

בהצלחה רבה !

זה סתם הורס וחבל!!!!!!!!!!

אבל בכללי לצאת איתם (בישוב) ואהלן מה נשמע?? וכאלה זה סבבה...

את תרגישי אם זהמתאים או לא.....

תודה לכולם!! (:

תמיד פה.. (:

אל תינעלי על איך הקשר ביניכם יראה.

לצאת שנה זה כן בזבוז של זמן, בעיניי. נניח שתצאי עם שלושה בחורים והם לא יהיו יתאימו לך בסוף - תבזבזי שלוש שנים?! זה מטורף. ואם יהיו יותר משלושה? נכון שזה נשמע יותר רומנטי, אבל החיים לא בדיוק הולכים כמו בסיפורים.

קחי בחשבון שלהכיר מישהו במטרה להתחתן זה לא כמו להכיר את ההוא מהשבט. כשנפגשים במטרה להתחתן אז שואלים, מבררים, מתעניינים... זה לא ''זורם'' בלי כיוון. יש מטרה משותפת לפגישות. נכון שצריך זמן להכיר, אבל למה שנה? אפשר להכיר אופי של בן אדם גם פחות. בתיכון לא, כי האדם עדיין מתעצב, אבל אדם מבוגר עם אופי מבוסס יחסית - יש פחות 'הפתעות'.

(אני מסתכל על זה כצופה מן הצד, בלי נסיון)

את הנקודה האחרונה לא הבנתי.

אם אין כוונה להתחתן - אז למה להיכנס לקשר?

ב"ה

לצערי אני עוסק הרבה בנושא הזה בשיחות עם חבר'ה. הבעיות שעולות הן קשות מאוד ומורכבות

ועדיף שלא היו קורות מלכתחילה. 

השורה התחתונה היא שיש כל כך הרבה היבטים נפשיים לקשר של חבר וחברה בגילאים,

בהם ברור שההיכרות היא לא למטרת חתונה, היבטים שקשורים להתפתחות הרגשית

של הנער והנערה, שאנחנו לא מודעים לנזק שאנחנו עושים לעצמנו במורכבות הזאת של סיר הלחץ של חבר

וחברה.

מלבד זאת יש המון סוגיות של ייחוד ושמירת נגיעה והמון דברים שבסופו של דבר אף אחד לא מחוסן מהם

והנפילות מגיעות פעמים רבות, ואז כבר קשה מאוד לקחת אחורה.

קשה היום להסתכל רחוק קדימה אבל יש המון בעיות לגבי העתיד בחברות בגיל הנעורים. לא מעט מהתופעות של רווקות מאוחרת או קשיים בחיי הנישואין (ויש המון כאלה בהרבה הרבה מאוד בתים) מקורן בחברות בגיל הזה.

אני יכול להעיד על עשרות מקרים שטוב לא יצא מזה. אני מחכה למקרה הראשון שבאמת הוביל לחתונה

למרות שלא הייתה כוונה כזאת מלכתחילה. מקרה מהשנים האחרונות שבו זוג הצליח לשמור על קדושה ועל מערכת יחסים תקינה וגם התחתן.  

יחד עם זאת, הסביבה והיצר החברתי חזקים מאוד הרבה פעמים, לכן לא מספיק להגיד אל תהיו חברים. אם זה כבר קורה אז כדאי מאוד שיהיה לכם ייעוץ טוב לנושא. איך לשמור על הגדרים הנכונים ואיך לא ליפול.

בהצלחה

צביקה פז

נ.ב.

אני מצרף את הצ'ט מהגליון הראשון של עולם קטן שמדבר על שמירת נגיעה אבל נוגע להמון היבטים של יחסי

חבר חברה.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...