שאת מספיק בוגרת בשביל זה ....

זה יכל להיות עכשיו או עוד שנה++............

זו גם דעתי אבל חברות שלי אורמרות שלא משנה עד כמה בוגרת את בגיל 15 את לא בנויה לחתונה ולכן לא לצאת עם בנים..

קשר למטרת חברות בלבד הוא אסור מבחינה הלכתית, כשתרגישי שאת בגיל המתאים לחתונה תצאי וגם פה רצוי לקצר כמה שיותר כי אפשר ליפול הרבה, אין צורך שאדם שתו"מ ימשוך קשר תקופה ארוכה למעט מקרים מיוחדים..

גם אני בן 15 חדש בפורומים!...

לא יודע.... אני דיברתי עם חברים שלי ועם כל מיני אנשיםהרבה על זה....

יש לי חברים שיש להם חברות ויש כאלה כמדברים עם בנות חופשי...

ויש כאלה שלא שמרים בכלל נגיעה...

גםם תלוי למה את קוראת "לצאת"????????

אני אישית חושב קודם כל שאם את/ה יוצאים אם בת זה לא בהכרך קשור לחתונה...

בין אם את/ה הולך להתחתן עם הבן אדם שאת/ה יוצא איתו ובין עם לא...

אני למשל גר בישוב דתי-[די דוסי] והנוער שלנו מעורב אבל לדבר עם בנות אני לא יודע אם זה נקרא "לצאת"

שוב: תלוי איך את מגדירה את זה...!!!!

אני חושב שזה תלוי בבן אדם! אבל גם אם כן לצאת סבבה אבל שזה יהיה איך אומרים: 'בגבול הטעם הטוב'....

                                       ב~ה~צ~ל~ח~ה!!!

נ.ב.: לכל מה שאת צריכה אפשר לדבר איתי חופשי!!!!!!!!!!!! =]

אני גם חושבת ש"בגבול הטעם הטוב"
אני מגדירה לצאת זה כשאתם מגדירים את עצמכם בתור זוג.. אתם יוצאים למקומות לבד אבל לא סתם יש בזה גם רגשות שמעורבים אחרת זה יהיה כמו ללכת לסרט עם ידיד.. אני עדיין לא החלטתי אם לצאת עכשיו זה טוב או לא אז כרגע עד שאני יחליט אני מנסה להימנע מזה אבל אני לגמרי לא נגד!!

עוד אקס לאוסף?

עוד שברון לב?

ואם תתחתנו בסוף (הנסיון מוכיח ש90% שזה לא יקרה...) - מה הרווחת?

כמה שנים של נפילות, יאוש וכאב?

רגשות חזקים מאוד מאוד שאי אפשר לממש?

מתח ולחץ להשאר חברים ולא להפרד?

(ולא מדברת על נזק נפשי לבניית האישיות, נזקים בחיי הנישואין, נזקים לרגש, ונזקים לנשמה...)

הדבר היחיד שהרווחת:

לספק באופן מיידי את הרגש.

באותו רגע יש לך תחושה טובה.

זה לא מתאים הן מבחינה רוחנית ונפשית והן מבחינה הלכתית,את בעז"ה תקימי בית בעתיד יחד עם בעלך עם נאמנות רבה וחזקה וקשרים כאלו אינם מתאימים אף מהפן הזה,וכמובן שיש עוד צדדים רבים וקריטיים לסוגיה הזו.

מבחינה הלכתית חברות אישית שלא לשם נישואין אסורה:

http://www.kipa.co.il/ask/show/244772

בהצלחה רבה !

זה סתם הורס וחבל!!!!!!!!!!

אבל בכללי לצאת איתם (בישוב) ואהלן מה נשמע?? וכאלה זה סבבה...

את תרגישי אם זהמתאים או לא.....

תודה לכולם!! (:

תמיד פה.. (:

אל תינעלי על איך הקשר ביניכם יראה.

לצאת שנה זה כן בזבוז של זמן, בעיניי. נניח שתצאי עם שלושה בחורים והם לא יהיו יתאימו לך בסוף - תבזבזי שלוש שנים?! זה מטורף. ואם יהיו יותר משלושה? נכון שזה נשמע יותר רומנטי, אבל החיים לא בדיוק הולכים כמו בסיפורים.

קחי בחשבון שלהכיר מישהו במטרה להתחתן זה לא כמו להכיר את ההוא מהשבט. כשנפגשים במטרה להתחתן אז שואלים, מבררים, מתעניינים... זה לא ''זורם'' בלי כיוון. יש מטרה משותפת לפגישות. נכון שצריך זמן להכיר, אבל למה שנה? אפשר להכיר אופי של בן אדם גם פחות. בתיכון לא, כי האדם עדיין מתעצב, אבל אדם מבוגר עם אופי מבוסס יחסית - יש פחות 'הפתעות'.

(אני מסתכל על זה כצופה מן הצד, בלי נסיון)

את הנקודה האחרונה לא הבנתי.

אם אין כוונה להתחתן - אז למה להיכנס לקשר?

ב"ה

לצערי אני עוסק הרבה בנושא הזה בשיחות עם חבר'ה. הבעיות שעולות הן קשות מאוד ומורכבות

ועדיף שלא היו קורות מלכתחילה. 

השורה התחתונה היא שיש כל כך הרבה היבטים נפשיים לקשר של חבר וחברה בגילאים,

בהם ברור שההיכרות היא לא למטרת חתונה, היבטים שקשורים להתפתחות הרגשית

של הנער והנערה, שאנחנו לא מודעים לנזק שאנחנו עושים לעצמנו במורכבות הזאת של סיר הלחץ של חבר

וחברה.

מלבד זאת יש המון סוגיות של ייחוד ושמירת נגיעה והמון דברים שבסופו של דבר אף אחד לא מחוסן מהם

והנפילות מגיעות פעמים רבות, ואז כבר קשה מאוד לקחת אחורה.

קשה היום להסתכל רחוק קדימה אבל יש המון בעיות לגבי העתיד בחברות בגיל הנעורים. לא מעט מהתופעות של רווקות מאוחרת או קשיים בחיי הנישואין (ויש המון כאלה בהרבה הרבה מאוד בתים) מקורן בחברות בגיל הזה.

אני יכול להעיד על עשרות מקרים שטוב לא יצא מזה. אני מחכה למקרה הראשון שבאמת הוביל לחתונה

למרות שלא הייתה כוונה כזאת מלכתחילה. מקרה מהשנים האחרונות שבו זוג הצליח לשמור על קדושה ועל מערכת יחסים תקינה וגם התחתן.  

יחד עם זאת, הסביבה והיצר החברתי חזקים מאוד הרבה פעמים, לכן לא מספיק להגיד אל תהיו חברים. אם זה כבר קורה אז כדאי מאוד שיהיה לכם ייעוץ טוב לנושא. איך לשמור על הגדרים הנכונים ואיך לא ליפול.

בהצלחה

צביקה פז

נ.ב.

אני מצרף את הצ'ט מהגליון הראשון של עולם קטן שמדבר על שמירת נגיעה אבל נוגע להמון היבטים של יחסי

חבר חברה.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....