חבל על הקרינה ועל הכסף, תוכלו לזרום בדייט.

אם כי יצא לי לשוחח שעה וחצי עם בחור לפני הדייט ובמחשבה לאחור זה מוגזם כבר.

אני דוגלת בשיח נעים ונחמד של עד חצי שעה, לי זה מעלה את החשק להפגש. הרגשה טובה וביטחון.

אבל יש כאלו שמעדיפים לא לדבר בטלפון מסיבות שונות,

אלא רק לקבוע וזהו, אני מכבדת אותם.

בס"ד בר"ה

פעם חבר שלי עשה לידי את השיחה הראשונה וזה הלך בערך ככה:

"מה קורה? זה ___...רוצה להיפגש איפה שהוא??

ירושלים טוב לך??

אז סבבה

בייי

זה מוגזם מדי או שככה זה בסדר?? לי אישית זה נראה מלחיץ כזה....יענו לאיפה אתה ממהר?? תרגיע אחויה...

אני מהמתרגשות...

זה כן קצת מוזר,

אבל כולנו מוזרים, כל אחד בתחום שלו.

שיחה קצרה יכולה להיות מהרבה סיבות-

אולי הוא מתרגש?

אולי הוא מתבייש?

אולי הוא לא מרגיש טוב(ח""ו)?

אולי הוא ליד אנשים?

אולי הוא לא רוצה לפתח ציפיות לפני שראה את הבחורה(והיא אותו)?

אולי הוא לא זורם?

אולי הוא מגמגם?

יש מישהו קרוב מאוד ללבי שלפני שהוא התחתן הוא היה מגמגם

לא משהו רציני ממש אבל מורגש,

אחרי החתונה הוא קיבל הרבה ביטחון מאישתו וכיום הוא לא מפסיק לדבר!

הסיפור הזה זיכה אותי לצאת עם מגמגם מקסים!

הייתי חייבת

חוץ מאיזה אחד שדיבר איתי איזה שעה.. ארוך.. צריך להשאיר לאח"כ

אני לא כ"כ אוהבת את זה. לא מחפשת לדבר הרבה (אני גם ככה לא אוהבת לדבר בפלאפון..) אבל רוצה לאמת פרטים, משהו, וזה כאילו תוקע אותי. "רגע.. חכה.. תחזור אחורה.."

קיצר, באמצע.

מישהו התקשר אליי ודיברנו איזה חצי שעה לפני פגישה ראשונה

הרגשתי שזה לא מתאים לפי הסגנון דיבור שלו וכל מיני דברים שאמר

ועם כל זאת נפגשתי איתו וברור שזה לא התאים צדקתי!

תעשה מה שנוח לך אם זה נשמע לך מלחיץ רק לקבוע וזהו אז תהיה יותר נחמד..

זה נראה כאילו אותו אחד ענה לעצמו..

ורק 'אילן רמי' תקוע

שתיהיו לי מבורכים..

בס"ד בר"ה

אילן גם מתחיל בא' אז זה סבבה חח

20120207163634.doc

זו עשויה להיות בעיה

בד"כ, אני ממש לא מהמאמינים..

אבל זה יותר מדי נכון!!!!!

ושכחו מזה שאגלה לכם מתי נולדתי!!

אני לא באמת מתייחסת לדברים האלה, אבל הפעם יש יותר מדבר אחד שמתאים...

מאיזה עץ אתם עשויים?

זה הזמן לבדוק מאיזה עץ אתם עשויים.

האם אתם עץ שכל רוח מטה אותו הצידה?

האם אתם עץ עם שורשים עמוקים המשתרגים יחדיו עם שורשים אחרים?

האם אתם עץ זקוף וגאה שמשקיף על העולם מצמרתו הגבוהה?

האם אתם עץ העומד ביופיו ובשלמותו ואינו נכנע לתכתיבים ולמזיקים?

מצאו את תאריך הלידה שלכם וגלו מאיזה עץ אתם עשויים.

> 23 בדצמבר עד 01 בינואר – עץ תפוח

> 02 בינואר עד 11 בינואר - עץ אשוח

> 12 בינואר עד 24 בינואר- בוקיצה

> 25 בינואר עד 03 בפברואר - ברוש

> 04 בפברואר עד 08 בפברואר - צפצפה

> 09 בפברואר עד 18 בפברואר - ארז

> 19 בפברואר עד 28 בפברואר - אורן

> 01 במרץ עד 10 במרץ - ערבה בוכייה

> 11 במרץ עד 20 במרץ - תרזה

> 21 במרץ - אלון

> 22 במרץ עד 31 במרץ - שקד

> 01 באפריל עד 10 באפריל - פירוס אמריקני

> 11 באפריל עד 20 באפריל - עץ אדר(מייפל)

> 21 באפריל עד 30 באפריל - אגוז

> 01 במאי עד 14 במאי - צפצפה

> 15 במאי עד 24 במאי - ערמונים

> 25במאי עד 03 ביוני - עץ המילה

> 04 ביוני עד 13 ביוני - אלה

> 14 ביוני עד 23 ביוני - עץ תאנה

> 24 ביוני - ליבנה

> 25 ביוני עד 04 ביולי - עץ תפוח

> 05 ביולי עד 14 ביולי - אשוח

> 15 ביולי עד 25 ביולי - בוקיצה

> 26 ביולי עד 04 באוגוסט - ברוש

> 05 באוגוסט עד 13באוגוסט - צפצפה

> 14 באוגוסט עד 23 באוגוסט - ארז

> 24 באוגוסט עד 02 בספטמבר - אורן

> 03 בספטמבר עד 12 בספטמבר - ערבה בוכייה

> 13 בספטמבר עד 22 בספטמבר - תרזה

> 23 בספטמבר - עץ זית

> 24 בספטמבר עד 03 באוקטובר - שקד

> 04 באוקטובר עד 13 באוקטובר - פירוס אמריקני

> 14 באוקטובר עד 23 באוקטובר - עץ אדר

> 24 באוקטובר עד 11 בנובמבר - אגוז

> 12 בנובמבר עד 21 בנובמבר - ערמונים

> 22 בנובמבר עד 01 בנובמבר - עץ המילה

> 02 בדצמבר עד 11 בדצמבר - אלה

> 12 בדצמבר עד 21 בדצמבר - עץ תאנה

> 22 בדצמבר - עץ אשור(בוק)

עץ תפוחים – אהבה

> אנשי עץ התפוח הם בעלי קסם אישי, מושכים ומעניינים. מאוד נדיבים, הם מקרינים נועם, מתקשרים היטב עם הסובבים, הרפתקנים, רגישים, רוצים לאהוב ולהיות נאהבים.הם נאמנים וכשותפים הם בני זוג עדינים. הם חיים את הרגע, פילוסופים חסרי דאגות עם דמיון עשיר ויש להם כישורים מדעיים.

עץ המילה (עץ ממשפחת הזיתים) - שאפתנות

> אנשי עץ המילה מושכים באופן יוצא מן הכלל, נמרצים, אימפולסיביים, תובעניים ויכולים להיות אנוכיים. הם אינם מוטרדים מביקורת של הסובבים, הם שאפתנים מאוד, אינטליגנטים, מוכשרים ואוהבים לשחק עם הגורל ולקחת סיכונים. הם מאוד מהימנים ואמינים, נאמנים וזהירים באהבה, לפעמים ההיגיון משתלט על רגשות, אבל הם לוקחים את השותפויות שלהם מאוד ברצינות.

אשור (בוק) – יצירתיות

> אנשי עץ האשור הם בעלי טעם טוב, חשוב להם מאוד איך שהם נראים, הם מקפידים להיות בכושר (דיאטות, ספורט, וכדומה). הם חומרניים, חסכנים ויש להם יכולת ארגון טובה שבאה לידי ביטוי בקריירה ובחיים בכלל. בעלי כושר מנהיגות, הם לא לוקחים סיכונים מיותרים ופועלים על פי ההיגיון. הם חברים מדהימים ויכולים להיות חברים לכל החיים.

ליבנה – השראה

> אנשי עץ הליבנה הם אנשים נמרצים, מושכים, אלגנטיים, ידידותיים, חסרי יומרות, צנועים, לא אוהבים התנהגות או מצבים שיש בהם גסות וולגריות. הם יעדיפו לחיות בסביבה שהטבע שולט בה ובאווירה שקטה.הם מלאי דמיון, אין להם צורך להוכיח את עצמם, הם זקוקים לשקט ואיזון, וכשיש להם סביבה שכזו הם שבעי רצון.

ארז - ביטחון עצמי

> אנשי עץ הארז הם בעלי יופי נדיר, יש להם כושר הסתגלות, הם אוהבים מותרות, בעלי בריאות טובה, אינם ביישנים, בעלי בטחון עצמי ונוטים להסתכל על האחרים מגבוה.הם נחושים ומסוגלים לקבל החלטות מהירות. הם אוהבים להרשים אחרים, אך לעיתים הופכים להיות חסרי סובלנות. יש להם הרבה כישרונות, הם חרוצים, יש בהם אופטימיות קבועה, הם מחכים לאהבה האמתית היחידה.

ערמונים – הגינות

> אנשי עץ הערמונים הם בעלי יופי בלתי-רגיל, אינם רוצים להרשים, בעלי חוש צדק מפותח, נמרצים ומעניינים. הם עושים שימוש מושכל בטאקט, שקולים ונמנעים מלפגוע באחרים, אך יחד עם זאת, הם מתרגזים בקלות ורגישים מאוד. לעיתים קרובות נראה כאילו הם פועלים מתוך תחושת עליונות אך למעשה הם מכסים על חוסר הביטחון. רוב הזמן הם מרגישים שלא מבינים אותם, הם מתאהבים רק פעם אחת, אך מתקשים למצוא לעצמם בן זוג.

ברוש - נאמנות

> אנשי עץ הברוש הם חזקים, חסונים ובעלי עוצמה. יש להם כושר הסתגלות טוב והם לוקחים את מה שהחיים מציעים להם. הם אופטימיים ומרוצים, משתוקקים לכסף והכרה, אינם אוהבים להיות לבד. הם מתרגזים במהירות, נסערים, נאמנים, קפדניים אך לעיתים לא זהירים מספיק.הם משקיעים הרבה ביחסים, כמהים לאהבה ועלולים לחוש שהיא אינה מסופקת.

בוקיצה – אצילות רוח

> אנשי עץ הבוקיצה הם בעלי מראה נעים, מקפידים מאוד על לבושם. הם שמחים, יש בהם אצילות רוח, הם נדיבים מאוד, בעלי חוש הומור, מעשיים, אוהבים להוביל, אם כי פחות אוהבים לציית, שותפים נאמנים וישרים, אוהבים לקבל החלטות עבור האחרים, לעיתים קשה להם לסלוח על טעויות.

עץ תאנה – רגישות

> אנשי עץ התאנה מאוד חזקים, קצת עקשנים, עצמאיים, לא נכנעים להתנגדויות או וויכוחים, אוהבים את החיים, את המשפחה, ילדים ובעלי חיים. הם מוכנים לפעול למען אחרים, התחום החברתי חשוב להם. בעלי חוש הומור, לא אוהבים לעבוד קשה, יש בהם חכמה ויכולת מעשית לממש רעיונות.

אשוח - מסתוריות

> אנשי עץ האשוח הם בעלי טעם יוצא דופן, מעוררי כבוד ומתוחכמים. יש להם נטייה למצבי רוח ולעיתים אנוכיים. הם בעלי טביעת עין טובה ואוהבים דברים יפים, יחד עם זאת, הם מאוד צנועים.הם אמינים, יש בהם שאפתנות, הם מתמידים ומוכשרים מאוד. יש להם הרבה ידידים, אך גם הרבה אויבים.

שקד – יוצא דופן

> אנשי עץ השקד הם מקסימים, הם מגלים הבנה רבה כלפי הסובבים, יודעים להרשים ולהקסים את כולם. הם ישרים, סובלניים, ובעלי חוש שיפוט מדויק. הם לא מהססים להילחם עבור נושאים שנראים להם חשובים, במיוחד בתחום החברתי. הם זוכים לפופולאריות, יש להם נטייה למצבי-רוח והתאהבויות קפריזיות.

אלה - טעם טוב

> אנשי עץ האלה הם בעלי יופי קריר, דואגים מאוד למראה החיצוני ולתנאים שלהם, יש להם טעם טוב, לא אנוכיים, פועלים על מנת ליצור את החיים נוחים ככל האפשר, הם מובילים את דרכם בהיגיון ופועלים על פי החוקים והנהלים, אך לרוב הם לא בטוחים בקשר להחלטות שלהם. ביחסים רגשיים הם זקוקים לנתינה וקבלה, יש להם חלומות על אהבות לא רגילות, לעתים רחוקות הם שמחים עם הרגשות שלהם, לרוב הם חשדניים ואין להם נטייה לסמוך על אחרים.

תרזה – ספקנות

> אנשי עץ התרזה יודעים לקבל את מה שהחיים מזמנים עבורם בדרך רגועה. הם אינם אוהבים להלחם, ונמנעים ממצבי לחץ ומתח. הם לא אוהבים עצלנות ובטלנות, הם עדינים ומתונים, מוכנים להקריב למען ידידים. יש בהם הרבה כישרונות אבל הם לא מתעקשים מספיק לפתח אותם. לעיתים קרובות הם הופכים למתלוננים ומקטרים על מה שקורה סביבם. הם בני זוג נאמנים, אבל קנאים.

אדר - חשיבה עצמאית

> אנשי עץ האדר הם בעלי חשיבה לא שגרתית, מלאי דמיון ומקוריות. הם ביישנים ומאופקים, שאפתנים, מלאי גאווה ובעלי בטחון עצמי. הם זקוקים לאתגרים ולהתנסויות חדשות, לפעמים עצבניים, הם מורכבים מאוד, יש להם זיכרון טוב, לומדים מהר לפעמים מתוך התבוננות. חיי האהבה שלהם מסובכים.

אלון - אומץ

> אנשי עץ האלון הם בעלי אישיות חזקה, אומץ, חוסן, יודעים לעמוד על שלהם ולא מוותרים, עצמאים, בעלי נוכחות, לא אוהבים שינויים, ניצבים עם שתי הרגלים על הקרקע, מעשיים מאוד ויוזמים.

זית – חוכמה

> אנשי עץ הזית אוהבים, מלאי חום ורגשות, טוב לב, הגיוניים, מאוזנים, נמנעים ממצבים של תוקפנות ואלימות. יש בהם שמחה, הם שלווים וסובלניים, בעלי חוש צדק מפותח, רגישים, אמפתיים, משוחררים מקנאה, אוהבים לקרוא ולשהות בחברתם של אנשים מתוחכמים.

אורן - ייחודיות

> אנשי עץ האורן אוהבים חברה נעימה, מאוד חזקים, יודעים כיצד ליצור לעצמם חיים נוחים, מאוד פעילים, יעילים, אמיתיים, מהימנים, חברים טובים, אבל מסתפקים במעט חברים. הם מתאהבים בקלות אבל התשוקה שלהם נכבית מהר, הם עלולים לוותר בקלות, הם חווים אכזבות עד שהם מוצאים את דרכם.

צפצפה – חוסר וודאות

> אנשי עץ הצפצפה נראים מרשימים, לא כל כך בטוחים בעצמם. הם מגלים אומץ רק אם זה הכרחי, זקוקים לסביבה נעימה ולגילויי רצון טוב מהסביבה. הם מאוד בררנים, לעיתים קרובות בודדים כיוון שהם מעוררים התנגדות. יש להם כישרון אומנותי, כושר ארגון טוב, נטייה לתחומי הפילוסופיה, ביחסים הם אמינים ולוקחים את השותפות ברצינות.

פירוס אמריקני - רגשנות

> אנשי עץ הפירוס הם מלאי קסם, שמחים, בעלי יכולת נתינה שאין בה אנוכיות, אוהבים למשוך תשומת לב, אוהבים את החיים. קיים בהם חוסר שקט וצורך להיות בתנועה.הם מורכבים מאוד, הם גם תלותיים וגם עצמאיים. יש להם טעם טוב, כשרון ונטייה לאומנות, הם נלהבים, רגשנים, חברים טובים, אבל אם נפגעו, הם מתקשים לסלוח.

אגוז - התלהבות

> אנשי עץ האגוז הם שונים ומלאי ניגודים, הם לא מוותרים, לעיתים קרובות עלולים להתגלות כאנוכיים ותוקפניים. יש להם אופקים רחבים, הם ספונטניים והתגובות שלהם בלתי-צפויות. יש בהם שאפתנות בלתי-מוגבלת, הם חסרי גמישות, שותפים קשים ולא שגרתיים, לא תמיד אהובים אבל לעיתים קרובות נערצים, יכולת טובה לראות כמה צעדים קדימה, מאוד קנאים, נלהבים וחסרי פשרות.

ערבה בוכייה - מלנכוליה

> אנשי עץ הערבה הבוכייה הם מקסימים אבל יש בהם סוג של עצב. הם מושכים מאוד, ישרים, אמפתיים, אוהבים כל דבר טעים ויפה, אוהבים לטייל, חולמניים, בעלי אינטואיציה טובה, חסרי מנוחה וקפריזיים. הם יכולים להיות מושפעים מהסביבה אבל לא קל לחיות איתם, הם תובעניים מאוד. יש להם קשיים באהבה אבל בדרך כלל הם מוצאים שותף שמעגן ומקרקע אותם.

ט"ו בשבט שמח !!

--

צפורה בלוך

עיצוב גרפי

בס"ד בר"ה

אולי במקום לבקש פרטים על המשודך\ת, פשוט כל אחד יגיד ת'תאריך לידה שלו, ואלו יהיו הפרטים!!

ערבה בוכייה - מלנכוליה

> אנשי עץ הערבה הבוכייה הם מקסימים אבל יש בהם סוג של עצב. הם מושכים מאוד, ישרים, אמפתיים, אוהבים כל דבר טעים ויפה, אוהבים לטייל, חולמניים, בעלי אינטואיציה טובה, חסרי מנוחה וקפריזיים. הם יכולים להיות מושפעים מהסביבה אבל לא קל לחיות איתם, הם תובעניים מאוד. יש להם קשיים באהבה אבל בדרך כלל הם מוצאים שותף שמעגן ומקרקע אותם.

מה יש לומר?......

אני נאלץ להסכים בפה מלא

מה שכתוב שם ממש לא מתאים לי, למרות שזה התאריך שבו נולדתי!!

היתה לי פעם שיחה של 4 ומשו שעות לפני פגישה ראשונה..

ולא חושבת שזה עשה רע. (הפוך, הוא בא מוכן לכל מני יציאות שלי )

הכי טוב- משו באמצע. לא שתי שניות ולא שעות. קצת התענינות וקצת אכפתיות אפעם לא הזיקו..

אני מבחינתי מדברת חופשי ופתוח. אם יש הסתייגות, עוברת למצב השתקה עצמית.

עם אדם שלא ראיתי מעודי.

מנסיוני הדל,

נמנעתי משיחות ארוכות בפל', עד לפגישות.

אני בעד קודם להפגש, לגשש, לראות בעיניים ולקבל תמונה יותר ברורה- ואז לדבר בפל' באריכות.

20 דק' כל אחת. (כשרוב הזמן מתוכן הן להתאפס על המיקום שלנו, ולנסות למצוא זמן/מקום אפשריים לדייט)

זה טוב?

זה לא להיות קרים.

איך אפשר לבוא ולהגיד "שלום אני ___ איפה נפגשים?"

נכון שהשיחה הראשונה אמורה בגדול להגדיר מקם פגישה

אך בל נשכח שהיא גם הרושם הראשוני שלכם זה על זה.

כמו מעין דייט מקדים לדייט.

וכן, גם על סמך השיחה ראשונה היו מקרים שהחליטו שזה לא בשבילם (מוזנים לנבור כאן בפורום)

ברכה והצלחה בעז"ה!

בעזהי"ת.

וגם בכלל לא להיות קרים... בשביל  מה זה טוב?!

להורדת הקרירות בהתנהלות הדייטים??

הכי חשוב זה לבוא בצורה טיבעית וזורמת...

וכך גם הטלפון הראשון...

לא צריך להתחיל שחנ"שים אבל גם בהחלט לא חייב להיות קרירים וטכניים...

הצלחות!

חבל לשרוף את הזמן בדיבור בטלפון, ואז לפסול מישהו על זה שיש לו קול קצת מעצבן בטלפון, או שאין לו את הקישורים לשיחה בטלפון, ואז את מפספסת להכיר באמת.

לכן לדעתי, אני תמיד עושה שיחה של מספר דקות קצר, שמתיחל להתעניין מה הענינים, ומשם ישר עובר לנקודה ומקום מפגש...

בהצלחה!!

רלוונטיות ולא יותר מדי , והעיקר להיפגש ואז לדבר..

אני עוד לא בגיל המתאים אבל נראה לי שכשזה יגיע, אני ממש אשנא לצאת עם אנשים

בס"ד בר"ה

אופטימיות עדיין לא הזיקה לאף אחד...

אצלי (בחור) ואצל החברים שלי זה היה כלל מאוד פשוט:

אם שיחת הטלפון הראשונה זורמת - כנראה שזה לא זה

ואם השיחה לא זורמת - אז הדייט יהיה טוב.

כמובן שלכל כלל יש יוצאים מהכלל אבל בגדול זה היה נכון

בכל מקרה לא לחפור ולא לנסות להיות מצחיק יותר מידי

לנסות לזרום להיות נחמד וזהו

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה