שלא צריך לפרוץ מסכמות בכוח.

לא לפרוץ על מנת לפרוץ. 

ויש גם דרך לפרוץ.

אבל העלת נקודה יפה.

שמנסים לפרוץ מוסכמות וזה לא הולך ואז עוברים לשיטות יותר כוחניות (לא פיזית אלא... אגרסיבי קיצור הבנת )

מלכתחילה עדיף קודם לפתור בדרכי שלום אבל אם זה לא הולך אנחנו לא נחכה לבוא המשיח בשביל זה.

העולם מתקדם ופריצת מוסכמות זו דרך ממש טובה  להתקדם.

הרבה פעמים מה שחוסם אותנו זה מה יגידו עלינו, מה יקרה כשנגיד משהו שונה.

וזה מה שרציתי להעביר וכנראה לא הצלחתי.

עמכם הסליחה

אני.. כל חיי פורצת מוסכמות

י'הזויה שכמותי..

וגם זה קורה.

באוניברסיטאות אוהבים להאכיל בלוקשים - תפרוץ מוסכמות, תגיע לכבוד.

בעוד שבמציאות - רוב מי שפורץ מוסכמות, טועה.

וגם מי שצודק - לוקח לו הרבה זמן ומרורים לשכנע בצדקתו.

(תשאלי את חתן פרס נובל של השנה - פרופ' דן שכטמן)

בכל מקרה, 

ביהדות זה לא עובד ככה.

לא כל אחד יכול "לפרוץ מוסכמות" ו"להביא את החידוש שלו בעולם".

התורה היא דבר גדול, ענק, וכגודל העוצמה שלה - כך גודל הנזק שיכול להגיע ממנה.

אם ת"ח מגיע להבנה מחודשת, הוא צריך לחקור את עצמו טוב טוב בענווה,

אם אין בו שמץ של יומרה וחיפוש כבוד כשהוא מוציא אותה לפועל.

ואז הוא צריך לקבל הסכמה מגדול ממנו.

ביהדות יש היררכיה, וכל אדם חייב לעשות לו רב.

דוגמא? הרב קוק.

א. הוא לא המציא שום דבר. אחרי שהתעלה במשך שנים, זיכך מידותיו, וזכה ללמוד קבלה וגם להבין - הוא העביר את הרעיונות העצומים של הקבלה בשפה אחרת, בהתאם לדור, וביחד עם מקורות נוספים.

ב. למרות החדשנות והמחלוקות שהיו לו - הוא זכה לתמיכה והערכה של גדולי הרבנים דאז.

אז לא כל ילד/נער/רב צעיר יכול "לפרוץ דרך חדשה" בשביל כל העם והארץ...

קודם שיפרוץ דרך חדשה לעצמו - מסילת ישרים (מבטיחה, זה פרויקט מספיק רציני ומסובך).

זה כבר פריצת דרך ופריצת מוסכמות.

ברור שצריך להיות ענו מה הקשר בכלל???

לא אמרתי שום דבר על לפרוץ מוסכמויות של תורה.

דיברתי על מוסכמויות של חברה.

ואותן בהחלט אפשר ולפעמים גם רצוי לפרוץ.

איך החלטת שהרוב טועים?

אם ראיתי משהו ואני חוקרת אותו אז פרצתי מוסכמות ואני יכולה בהחלט להוכיח את צדקתי.

את לא יכולה לבוא בהכללות כאלה שהרוב טועים כי זה לא נכון.

מתי פעם אחרונה בדקת את זה?

וסתם דרך אגב, דווקא הנוער יכול הרבה פעמים להאיר דרכים חדשות בהמון דברים.

לא סתם פתחו את פרחי *** לרפואה.

וזה לא סתם דווקא לנוער.

דווקא נוער יכול לפרוץ מוסכמויות יותר בקלות.

אמנם הפרחי רפואה נפתח על מנת לפתוח דלתות לנוער העיר

אבל אני חושבת שגם זה בצורה מסוימת פריצת מוסכמות...

ונועד כדי לפתוח אפיקים חדשים.

לא כל ילד יכול, אבל כל ילד יכול לנסות.

ותסלחי לי, אבל זה שאת גדולה ממנו בכמה? ארבע שנים?

עדיין לא הופך אותנו לילדים קטנים וטיפשים שלא יודעים כלום מהחיים שלהם.

אמרת: "על ידי שבירת מוסכמויות אנו יכולים להוביל את העם שלנו, את הארץ שלנו ואת העולם שלנו לפריצות דרך ולצמיחה."

ולכן דיברתי על תורה. לא מחייב שלזה התכוונת.

(בכל מקרה, לדעתי - אין דבר במציאות שהוא "סתם". הכל מגיע מתוך מחשבה אלוקית, ולכן הוא חלק מתהליך פנימי שצריך ללמוד ולהבין בתורה.)

לחקור את מה שלא מוסכם - חובה.

לצאת עם זה בהצהרות? להוביל דרך? אסור.

כן. רוב האנשים טועים. ואת לא יודעת על זה, בגלל שמה שהם עושים פשוט לא צובר תאוצה.

דווקא במדע הכי אפשר להוכיח את זה.

תבדקי כמה מחקרים אמיתיים נעשים, וכמה מתגלים כ"פורצי דרך"... 

חברה זה לא רק "דבר רע והמוני" שצריך ללכת כנגדו באינדוודואליות.

יש בחברה גם דבר מאוד מאזן.

אדם כלשעצמו - טמבל שלפעמים צודק לבד.

אדם שקשוב למה שיש לחברה לומר - מקבל הרבה.

רוב המוסכמות החברתיות יש להם שורש בריא וטוב. הרי לא יתכן שעוד מליארד אנשים שהם בדיוק כמוך - עושים דברים סתם.

לפעמים ההמון טועה, אין ספק בכך - ואני אישית הייתי נזהרת מלהחליט על כך בעצמי...

ובכל מקרה, הולכת ללמוד איך גדולי הדור מסבירים את הטעות הזו.

למה היא הגיעה.

(ומתוך כך - איך מתקנים אותה)

לנוער יש אינסוף כוחות, גם למבוגרים יש (הם קצת יותר מתחבאים...),

וכל אחד חייב להשתמש בכוחות האלה, לפרוץ דרך חדש, לברר, לקחת אחריות, להבנות.

אבל קודם כל, לפני שקופצים בראש -

נתחיל לקחת אחריות על עצמנו.

מסילת ישרים.

ואני מאמינה שמי שבאמת עובד על עצמו, משנה סדרי בראשית במחשבה שלו עצמו,

מערער על תפיסות שעד כה האמין בהם לגמרי, ומקבל על עצמו תפיסות אמיתיות יותר,

כנגד עצמו, וכנגד כל החברה,

צריך מישהו שירביץ לו על הראש בשלב מסוים - חאלס! צא עם זה החוצה! מספיק!

כי זה כל כך אינסופי, וכל כך מורכב וגדול, ש - יש בכלל אפשרות להיות בשל להשפיע?

כל אחד יכול לחקור.

כל מה שאמרתי זה שלא יפחדו לחקור דברים.

כי רק מתוך אי הפחד מגלים דברים חדשים.

לא אמרתי לצאת בהצהרות חסרות בסיס.

קודם לחקור ואז להגיד.

זה הכל.

למה תמיד את חייבת לחלוק עלי?

אני פשוט רוצה לפרוץ דרך כנגד הנהלת הפורום...

תמיד. כבר פעמיים.

באתי לחדד, להאיר, להוסיף מחשבה על מה שאמרת.

וגם קצת לומר שזה מאוד יפה מה שאמרו לך על עולם האקדמיה - אבל בתכל'ס זה לא עובד ככה, וכולם יודעים את זה.

ומכיון שאני מאמינה שחשובה לך האמת, וחשוב לך הבירור,

אז הוספתי את נקודתי שלי הקטנה.

אני לא חלקתי עליך - את לא חייבת להסכים איתי.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...