ברור לי שהכתיבה בקנה משמעותית מאוד.
הכוונה, למ"ש בס"ס לד"א בקונטרס תורת השלמים סימן חי אות ח', וז"ל: "הקולמוס יהיה מקנה ולא מנוצה".
אחרי זה ברור לי שאי אפשר לומר שאין בכתיבה בקנה לכל הפחות הידור חשוב.
ומהחלטיות לשונו של החיד"א, יש לדון עד כמה החילוק שחילק הרב מועלם תופס, דהיינו על איזה ירידה בערך ויופי הכתב אנו מדברים.
ואם נשים לב, נראה שבאות ו' כתב שטוב שהגידים יהיו מבהמה כשרה לאכילה, אבל לגבי הקנה, לא כתב, טוב שיהיה מקנה, אלא משמעות ופשט לשונו שצריך שיהיה דוקא מקנה ולא מנוצה. ועוד, שהרי בסעיף הקודם כתב שהדיו צריך להיות מדברים הבאים מן העץ, ומיד אח"כ כתב שהקולמוס צריך שיעשה מקנה ולא מנוצה. ומשמע מדבריו, דיש קפידא בדבר. ולעד"ן שלדעתו כתיבה בקנה היא בגדר של לכתחי', ולא הידור בעלמא (ואזכיר כאן מה שידוע ומפורסם שבני ספרד קבלו עליהם הוראות מרן החיד"א כהוראות מרן הב"י כנז' בהרבה מקומות בפוס').
ולפי מ"ש בקו"י, ודאי שהיום כתיבה בקנה היא בגדר של לכתחי', ולא הידור בעלמא, שהרי כתב שבמקום שיש להם קנים חזקים, אין לכתוב אלא בקנה.
ופלא על הרב יר"ש שכתב שעתה נהגו הסופרים לכתוב בקולמוס של נוצה. איני מכיר הרבה סופרים, אך ממי שאני מכיר, רבים הכותבים בקנה, ואני יודע שיש עוד הרבה שיודעים לכתוב בקנה חוץ ממי שאני מכיר.
ונצרף מ"ש לעיל בשם הקו"י והחיד"א ע"ה, לזה שמנהג כל קהילות הספרדים לכתוב רק בקנה, יוצא שבהחלט צריך להעדיף סופר שכותב בקנה, ואם צריך, כדאי להוסיף ע"ז במחיר.
לכן, נראה לי לעת עתה (שעה מאוחרת) שלכתיבה בקנה יש גדר של לכתחי', ולכל הפחות הידור חשוב ומשמעותי.
ובקשר למ"ש לעיל בשם הרב ליאור, נראה לי שאמר לי שאין בזה שום הידור ע"פ מ"ש בערוה"ש, וכסברא שהזכרתי לעיל, שהגמ' אומרת מה נהגו, ולא באה לשלול קולמוסים אחרים. ומ"מ, נראה לי שאם מורים כך, אפשר להורות כך רק לבני אשכנז, ולא לבני ספרד, וגם לבני אשכנז, עדיין יש למורה שיש בזה הידור ע"מ שיסמוך, כיון שהרמ"א הביא ד' המרדכי (בשם ר"ש משאנץ) שאין לכתוב אלא בקנה.
