מה עם לתת לו פתיתים? חתיכות קטנות מאוד של בננה? (לא עולים לי עוד רעיונות כרגע).

ואם זה לא עוזר, והוא לא מסכים גם לאוכל אחר וגם לא לדייסה, הייתי מנסה קצת מטרנה... אני התחלתי לתת לבת שלי מטרנה בגיל חצי שנה כי היא לא עלתה מספיק במשקל (כך האחות בטיפת חלב אמרה לעשות), והיא הסכימה בשמחה לשתות את זה (שום נאמנות לחלב שלי ). אולי זה יהיה פתרון זמני טוב עד שהוא ילמד לאכול יותר מוצקים.

וזה באמת לא כיף בכלל לגלות שהוא בכה מרעב... קרה לי כמה פעמים בעצמי...

בהצלחה!

מעטים התינוקות שיסרבו לבקבוק שמציעים להם, בין אם הם ינקו הרגע או לפני שעתיים. טרף את הכול - אז את יכולה לעשות לעצמך וי שיש לו רפלקס מציצה תקין אם את לא  בהריון חדש, אין סיבה שפתאום ייגמר לך החלב.

לגבי המוצקים נשמע מצב מבלבל, ובאמת לא כ"כ ברור אם כדאי להגביר לו או שהוא עוד לא בשלב הזה. קטונתי מלייעץ, סליחה... מן הסתם תקבלי פה עצות טובות.

ולך קיפי- באישי כשאתפנה בעז"ה

ועדיין אני לא מכירה את התינוק - גם בגיל הזה - שיגיד לא לבקבוק, בלי קשר לרמת השובע שלו.

(חוץ מסרבני בקבוק מדופלמים, אבל זה כבר סיפור אחר)

אולי להכין לו מרק ולמעוך את הירקות זה מרקם אחר שדומה לפירורי מוצקים שאת מביאה לו

וכנ"ל לגבי הפירות, לרסק תפוח על פומפיה בצד הכי קטן שיש, למעוך בננה עם מזלג.

אפשר גם טחינה עם פירורי לחם.

לא הבנתי מה פירוש "לא העלתי מינונים כדי לסתום לו את הפה".

בגילאים האלה, לרוב, חלב אם לא היה משביע אותם לאורך זמן, הוא תמיד מזין, אך מגיע שלב שהוא כבר לא משביע.

את רוצה לתת לו מוצקים בכמויות שיחליפו ארוחה או לא?

לתת מוצקים בתור ארוחה מלאה זה לא לסתום את הפה, זה צורך!!!

ואם לא הבנתי אותך נכון, אז מחזירה את המילים שלי.

כשאצלי התחילו להתעורר בלילה לעיתים קרובות מידי אחרי שהגדילו את המרווחים, הבנתי שהחלב שלי כבר לא מספיק להם והתחלתי לתת ארוחת ערב משביעה, בעיקר דייסה קוואקר ביתית בכפית.

את צריכה לעשות ניסוי וטעיה, אין דרך אחרת. לראות איזה מאכלים הוא אוהב? באיזה מרקמים- טחון, אוכל רך מרוסק, אוכל קשה מרוסק- חתיכות קטנות? היה לי ילד שכשהפסקתי לטחון והעברתי למרוסק הפסיק לאכול ולעומת זאת ילד אחר שמהר מאוד העברתי למרוסק והוא התלהב מהמקרם והסתדר איתו.

כך שצריך להתאים לכל ילד לפי ההעדפות האישיות שלו

נכון שזה קשה כשיש כמה ילדים להכין משהו מיוחד לתינוק, בצהריים די מהר שילבתי אותם עם האוכל הרגיל שאני מכינה, כשבשלב הראשון טחנתי לתינוק ובהמשך ריסקתי (ומי שלא הסתדר עם המרוסק המשכתי לטחון עוד תקופה).

בערב אני מכינה דייסה במיוחד לתינוק, גם ככה א"א להכין בגיל הזה דייסה על בסיס חלב ולגדולים יותר כשאני מכינה דייסה זה עם חלב.

אחות בטיפת חלב נתתה לי פעם טיפ להכנת דייסת קווקאר וזה הופך את הכנה לפשוטה מאוד בלי הרבה התעסקויות.

להרתיח מים בקומקום, לשפוך את המים על הקווקאר, לתת למים להיספג בערך 5 דקות והדייסה מוכנה.

בד"כ אני ממתיקה עם סילאן או עם פרי (אגס/ תפוח שריככתי כמה דקות על הגז או בננה מעוכה) ואז טוחנת ביחד או מועכת, הפרי נותן לדייסה את המתיקות ועל הדרך מכניסה פרי לתפריט היומי, במיוחד שאצלך הוא לא מוכן לאכול פירות טחונים כמו שהם.

מכירה מאוד את התחושה שאת יודעת שהבן שלך רעב ואין לך איך לעזור לו באמצע הלילה כשאין תחליף/ משהו משביע שאפשר לתת לו והכי כשאת מחוץ לבית והחלב שהשארת לא מספיק והוא לא נרדם מרעב..

ואל תכניסי לעצמך רעיונות שחסר לך חלב, לא חסר לך (בטוח שלא בשלב הזה שהחלב מיוצר תוך כדי), פשוט רק חלב לא מספיק לו כי הוא גדל

מה שהיא כתבה זה שעד כה היא נתנה רק כמות שהוא ביקש תוך כדי שראה אותם אוכלים (כלומר לסתום לו את הפה שלא יבקש ויתחנן לקבל גם) ולא כמות גדולה יותר שהייתה יכולה להשביע אותו ממש, וזה כי הוא הראה סימנים לחוסר-מוכנות למזון (לא יודע מה לעשות עם אוכל בפה), והיא לא רצתה לתת לו כמויות שלא יצליח להתמודד איתן.

תודה לכל המגיבות!

אמא מסורה- אכן לא הבנת נכון את דברי.. פצקרשת הסבירה יופי. 

בעקבות העצות ניסיתי עכשיו להכין לו דייסת קוואקר עם טיפה סילאן, ודווקא הוא מסתדר עם זה יפה!

(לא הסכים לאכול בכפית, כן על האצבע שלי D: ואח"כ הסכים גם עם כםית פלסטיק של תינוקות)

לא יודעת לאיזה כמות נצליח להגיע.. ואיך הבטן שלו תגיב עלזה. הבטן במשפחה שלנו זה עניין רגיש במיוחד, לכן אני רק מניקה עד גיל מאוחר.

ולגבי כמויות החלב- אני בתקופת לחץ (ב"ה מסיבות טובות, לא קרה שום דבר..) אז הגיוני שהן יורדות. וגם חלב שמיוצר "תוך כדי" לא מיוצר תוך כדי לנצח כל עוד התינוק יונק. מה, אני יכולה להניק עכשיו שלושה ילדי ברציפות ויהיה לכולם מספיק חלב כי הוא נוצר תוך כדי היניקה? ברור שלא. הגוף מייצר תוך כדי את הכמויות שהרגילו אותו לייצר. ואם אני בתקופה קשה- פחות מזה..

ויש לי ילד שעד אחרי גיל שנה רק ינק! בלי שום תוספת. הוא היה רגיש לכל דבר שניסינו ופיתח פריחות על כל פורמולה אפשרית ועל כל מזון הכי בסיסי וניטרלי (כפית של תפוח, אגס, בטטה..)

וב"ה הוא היה שבע מזה, וגדל, והיה שמן דובון- אפילו קצת בקיצוניות. אז אל תגידו לי שבגיל הזה זה לא משביע אותם...

תודה רבה!!

רק לגבי השאלה אם יספיק לך החלב לשלושה ילדים בזה אחר זה - רוב הסיכויים שכן. בתקופה שהיו נותנים תינוק למינקת המינקת הייתה לוקחת משהו כמו שישה תינוקות ביחד.

לכל ילד יש קצב אחר.

יש ילדים שבגיל 6-8 חודשים החלב לא מספיק משביע אותם וחייבים תוספת מזון מוצק להשלמת התפריט ויש כאלה שהחלב משביע אותם גם עד אחרי גיל שנה בלי כמעט שום תוספת. אפילו באותה משפחה זה משתנה מילד לילד.

ומה שציינת עכשיו שיש לכם במשפחה רגישות למזון משנה את כל התמונה.

אולי כדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע שמבינים באלרגיות/ רגישויות ומתאימים מזון לפי מה שמתאים לילד (יודעת שיש דבר כזה לא זוכרת את השם אולי נטורופתיה?).

סליחה על מה שכתבתי מחוסר הבנה  

גם אני לפעמים נותנת לקטן דברים בכמות מזערית כי אני לא רוצה שיאכל מהם יותר מידי (למשל כשרואה מישהו אוכל עוגה ואני רוצה לדחות את הקץ עם כל המתוקים הלא בריאים), רק כי הוא צועק לי אאאההה ואני רוצה "לסתום לו את הפה"

ולגבי החלב- במצב רגיל זה כן נכון שהחלב יספיק כמה שצריך. כשקרה לי בזמן הנקה שתינוק היה חולה והוא הוריד את כמויות האוכל הרגילות ובמקביל ינק יותר פעמים ביום (במקום ארוחת מוצקים)- תמיד היה מספיק חלב גם אם יום- יומיים קודם הגוף היה רגיל לכמות קטנה יותר וזה היה בלי ליזום קפיצות גדילה.

במצבי לחץ זה בהחלט שונה והכמויות קצת יורדות.

^^ זה בשביל לעודד אותך ולא חלילה להחליש.

אצלי היה קשר הדוק בין להתחיל לאכול אוכל בנוסף להנקה לבין לקיחת ברזל

זה מדהים

תנסי

יש טיפול די חדש (כמעט שנתיים) באסף הרופא לאלרגיה לחלב/ ביצים /בוטנים - בתשלום-

אם זה מעניין אותך תחפשי בגוגל אלרגיה: אסף הרופא

לנו  יש בת בטיפול שם, בחלב, וב"ה יצאה כנראה מהסכנה שבחשיפה מקרית.

והעדיף חתיכות,

אבל הם לא ממש התעכלו ויצאו די שלמים (סליחה)

אז ניסיתי לטחון בקוצץ ידני (כך שזה יוצא דק אך לא מרקם לגמרי חלק)

והוא ממש מתלהב מזה.

מה שרציתי לומר - אם לא עכשיו אז מחרתיים...

לפעמים אנו מחליטים שהם לא אוהבים משהו, אבל לפעמים הם משנים דעתם כעבור זמן או אם המרקם מעט משתנה.

אז אני מבשלת בסיר עם מים ומעט מלח: בצל, גזר, דלורית (לפעמים בטטה וקישואים) וקולורבי (אצלי הם מעדיפים מאשר תפוחי אדמה - זה אוורירי יותר) ו לאחר שמתרכך - טוחנת.

בהצלחה!

תנסי להאכיל אותו טוב במשך היום אבל לא בלילה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....