טוב..

היתה לנו אתמול שיחה מהממת עם מישי מהגוש.. וראינו סרט עצוב בטירוףף על המשפחה שלהם. (משפחה דיי מוכרת מהגוש..)

וכל אתמול הייתי במצברוח של עודשניה בוכה.. גם בגלל זה וגם בגלל שבדיוק הרסו בעז ציון ועוד כמה דברים..

גם לנו היה שיחה... אשכרה כולם בכו...

עוד נחזור! גם לשא-נור בעז''ה!

ואיי.. הוא סרט פשוט קשהה!!

אני פשוט מבינה את זה שהיא יוצאת בזמן של הסרט.

היום באולפנא... לא היה לי מושג שזה היום :O

יענו שמו מודעות ודברים כאלה.אבל היה לנו סיור של"ח

אנחנו שאנחנו הכיתה הכי בוגרת באולפנא (מחזור א') העברנו פעילות על הגוש

חוצמיזה ראינו סרטים מהגירוש

עצוב בטירוףףףףףףףףף

גמאנחנו מחזור א' באולפנא....בא אלינו דגעון בשן להרצאה..וראינו ת'סרט שלו וגם את "תפילת הנערות"....

לא... כבר שחכתי מזה... ממש עצוב... צריך להגביר תודעה כי בסוף יהיה אכפת לילדים שלנו מהגוש כמו שלנו היה אכפת מימית.

כל כך קשה לי להיזכר  בזה...

ובכלל, איך אפשר "להיזכר" במשהו שאף פעם לא שוכחים?

כואב הלב לראות את גודל האמונה שהפגינו כולם,

את עוז הרוח,

הכנות הישירה.

שמחת החיים שממש נגדעה.

והכל סתם.

אני כל כך רוצה שלפחות יהיה מישהו שיבטיח לי שזה לא יקרה שוב יותר..לעולמים!

ושנחזור לגוש קטיף, ונשוב לימית, ואף אחד לא יחשוב אפילו שעלינו לעזוב, חלילה, אפילו פיסת קרקע קטנטנה בארץ היפיפיה הזאת שלנו, שאנחנו כל כך אוהבים..!

האיש הזה היה הרופאה של הגוש וכל פיגוע הוא היה  מגיע ראשון אז הראו לנו איך פינו את המישפחה שלו.

אז זה אני זוכר שהכנתי:

אאל"Y קוראים לסרט יהודי מגרש יהודי.. ראיתי אותו..

ראיתי אותו גם. היינו קבוצה של לאידעת כרמה בנות, ולא ניראלי שיש מישי שלא בכתה...

זה ממש הזכיר סרטים על השואה..... ח"ו בלי להשוות....

היה פשוט עצוב..

יש שם קהילה של 22 מש' של מגורשים והיבאו אחת בת 20 שהיתה בפיגוע ו2 מסביבה נהרגו עוד כמה נפצעו והיא ניצלה ב"ה... כאילו היא גם נפצעה אבל בדרך נס היא שוחררה מבית חולים אחרי שבוע אחרי שעברה כמה ניתוחים וטיפולים כי היא נפצעה בגפיים ועוד רסיס בראש..!

איזה סיפורי ניסים יש משם!!

ראינו מלא סרטים.. נורא מה שהלך שם בגירוש!! ממש קשה לחשוב על זה!! אשכרה אחים  מגרשים אחים מהבתים שלהם!! ועוד ראש הממשלה שיחרר אותם!

נ-ו-ר-א-!

בס"ד

שנה שעברה שעשו את הטקס אצלנו בישיבה אמרתי לעצמי שהשנה אני זה שאארגן את הטקס (כל שנה השמינית מארגנים) אבל לצערי השמינית, ואני בתוכם, היינו בשבו"ש ולכן לא אנחנו ארגנו את הטקס (אם בכלל היה שם טקס).

ואולי מזל שכך, כי אם הייתי מארגן את הטקס, היו מורדים אותי תוך כמה דקות ומתעצבנים עליי (  ממלכתים)

וכאן יש הרבה סרטים טובים, מזעזעים ומצמררים על הגרוש... כדאי לראות (אני עושה את זה מידי פעם, ללא קשר ליום גוש קטיף, סתם בשביל להיזכר מה עשו לנו)

אצלנו ביום גוש קטיף לא רואים סרטים על הגירוש ושיחות עצובות ובוכים...

אצלינו עשו ערב שירי ארץ ישראל!קראנו קטעים מהספר "על הניסים"!הראו את הישובים בפריחתם!!

אז ברור שזה עצוב, כי אתה רואה וזוכר את הפריחה-ואז נזכר בחורבן...

אבל כל התפיסה של- יום גוש קטיף כ'יום אבל' על הגירוש נראית לי מעוותת.

יום גוש קטיף נקבע לכ"ב שבט, אם אני לא טועה- יום הקמת נצר חזני, היישוב הראשון בגוש. שיא הפריחה!!!

היום הזה נועד כדי שנזכור את הגוש בפריחתו!!לא את ההרס והחורבן...

אז ברור שאני מבינה שזה אחד בתוך השני, כי החורבן הרס את הפריחה.

אבל ממש הופתעתי שאפילו תגובה אחת לא היתה על פעילות ביום הזה שלא היתה על הגירוש עצמו...

סתם נקודה למחשבה.....

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....