יש אןלי כמה כמו של ליאת רוטנר-קסם הקמע(משהו כזה..)

החטופה מאינקדאר

זה מה שאני מכירה

..

ליאת רוטנר- מלאדר(קסם הקמע).

יש גם את שני עולמות והפנינה הכחולה... (של אותה סופרת).

אבל של הישראלים פחות יפים.

כשקראתי אותם הרגשתי שהסופר/ת מנסה לחקות את הסופרים האחרים.... זה לא כ"כ הלך.....

אני בכלל לא בטוחה שאם נעשה אחוזים בספרות מקור אנגלית- פנטזיה לעומת סיפורת ולעומת אחוזים בספרות מקור עברית יהיה הבדל משמעותי כמו שאת כותבת.

החטופה מאינקאנדר, מאלאדר ושות' הם בודדים שאפשר לספור על יד אחת. 

אישית, אני חושבת שזה נובע מהמציאות הישראלית שאנחנו חיים בה- מלחמות בלתי פוסקות, עבר עשיר ברדיפות, פרעות וכו', אנחנו עם שעבר דברים קשים מאוד, ובתור אחד כזה - כן, מן הסתם זה משפיע גם על הספרות שלנו, אנחנו עם יותר ריאליסטי, לא כזה שנותן מקום נרחב למיתולוגיות ומדבר על פיות עם כנפיים שמקפצות להן בין עצי הכרמל.

(מאלאדאר, שני עולמות, ועוד ספר שאני לא זוכרת איך קוראים לו)

היא כותבת כ''כ רדוד שזה פחד!!!

אבל גם באופן כללי אין המון פנטזיה, ומה שיש זה בדרך כלל סופר שמוציא ערימה של ספרים.

ברוב הספריות הפנטזיה מחולקת בין 6-10 סדרות/סופרים וזהו בערך.

אבל אני לא זוכרת איך קוראים לו...
וספר בשם בנות הדרקון, שאמור היה להיות הראשון מתוך טרילוגיה, אבל לא זכור לי אם יצא לי לראות ספר המשך. חבל כי דווקא הספר היה מאוד נחמד.

וכן, באמת אין המון ספרות פנטזיה מקורית בארץ. לדעתי זה דיי חבל. כיום חובב הז'אנר פשוט מחפשים ספרים בשפות אחרות, או ספרות מתורגמת..

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.