בס"ד לק"י.

פרקת? זה מצוין. זה בריא. באמת.

זו הדרך היחידה שתוכלי בה למצוא את הפתרון למה שמפריע לך.

את יודעת,

לפעמים באמת החיים מפנים לך את הגב בצורה שנראית לנו כ"כ אכזרית ולא נעימה,

החיים לא תמיד על זרי דפנה, לא תמיד נעימים ונוחים להתכרבל בתוכם.

כי ככה.

המילה "חיים" נמצאת וקיימת רק כשיש את ההפך בה. קושי, מכשול ומכאוב.

ומי שאין לא שום דבר כזה, עובד עלייך.

רק שלך, יש כנראה יותר מדי. לטעמך. ויתכן שאת צודקת. מאוד.

אז רגע,

עצרי הכל לשניה ותחשבי.

החיים האלו שלך. הם שלך.

הקב"ה נתן לך להחזיק בהם. במו ידייך. בשכלך. ברגשותייך.

החיים יכולים להיות באמת מתנה, או לפחות מקצפה לגלות על עצמך בכל קושי,

תשתמשי בהם.

אני יודעת שלפעמים נמאס ולפעמים רע,

את צודקת.

נסי לקבל את הדברים מאהבה. נסי לנסות לקחת את עצמך כפרויקט.

תאמיני לי, הכל יסתדר מהר.

כי כאשר את מודעת ויודעת שהחיים שלך הם בידיים שלך בלבד, ואת עושה עם זה משהו,

החיים שלך יראו כבר אחרת..

זה קרה לי וקורה לי לפעמים..... ולכל אחד יש בחיים סיטואציות קשות שהוא עובר.. תדעי שאפילו חיוך מזוייף הופך לאמיתי תנסי גם אם לא בא לך לחייך את לא יודעת כמה טוב זה יעשה לך.. מניסיון.. את מוזמנת לדבר איתי גם באישי כאחת שמבינה אותך ממש..  ותאמיני לי שה' רואה אותך ושומע אותך וזה ניסיון( אני יודעת שזה מעצבן שאומרים לך את זה.. אבל תנסי להיתגבר..) זה ניסיון ויכול מאד להיות שהוא ממש ממש קשה לך אבל אם ה' נתן לך את זב אז בארור שאת מסוגלת לעמוד בו אחרת ה' לא היה נותן לך אותו וזה מה שמראה כמה את חזקה.. אולי תנסי לשנות גישה או יחס לאחרים.. תנסי לזייף חיוכים.. ואולי לדבר אםאמא או אבא עזור אפילו חברה טובה.. או איתי אם באלך.. מה זה אומר מקומות שלא טוב לך בהם..? וזה נכון שאת רק בן אדם וכן יש לך כוחות ואת כן מסוגלת רק תאמיני בעצמך ותראי רק טוב..

המון ב"הצלחה לך ואת ממש ממש מוזמנת לדבר איתי..

מי שלא עוד יעבור... אני מכיר מישהו שהתמוטט אחרי שהיה נשוי כך שעדיף בגיל הזה... עד כמה שזה נשמע מתנשא אנן אדם שלא יכול לעבור את זה...

אני יודע, זה פאק רציני. אבל לכן אומרים "החיים קשים" זאת לא קלאשיאה זאת האמת...

אין מה לעשות. זה החיים.

אבל צריך למצוא מישהו שאת סומכת עליו ולדבר איתו...

בהצלחה!

זה גיל התבגרות וכולם עוברים את הקשיים האלו שנועדו כנראה להכין אותנו לשלב אחרי זה,אבל צריכים לשאוף למציאות שבה החיוך על הפנים יהיה אמיתי,אך כמובן שאני מניח שגם עכשיו רבים מהפעמים הוא אמיתי.

אני אדבר פה על עצמי מנסיון העבר ותקחי לעצמך מה שאת חושבת שקשור.כן,בהחלט אפשר לשבת לחשוב לרגע למה כל זה מגיע אלי,אולי אני צריך לפשפש במעשי,וכן אפשר אחרי שעשיתי תשובה לעשות את ההשתדלות שלי לבדוק אך אני מתקן ומשפר מה שצריך שיפור או לחלופין להתייעץ עם מישהו לעצה נבונה,וכן יכול להיות ואולי אף בגדר קרוב לודאי שלאחר עמל של כמה שעות/כמה ימים בשכלול כל המהלכים הללו יפתח צוהר אדיר לפתרון הסוגיה,או להתחלת הפתרון שלה.אבל מה מונע ממני לעשות זאת ? שילוב ישיר של שני גורמים לדעתי,עצלות,ופחדנות.

העצלות משום שזהו באמת עמל של כמה שעות/כמה ימים,אולם ברור שזוהי גישה הרסנית ואף מטופשת,ששום אדם בר דעת לא יבחר להיות סובל במשך תקופה,לעומת עמל של כמה שעות או כמה ימים.לזה חובר הפחד,הפחד לעלות ואז לרדת שוב,להתאכזב,לחוות את הנפילה,אז אני מעדיף להשאר במקום הנמוך ביותר שמשם(אני מקווה) אי אפשר לרדת שוב,אולם המציאות מוכיחה שלא רק שבודאי תרד שוב אלא שגם זו מחשבה טפשית שכל אדם בר דעת יעדיף להאבק להגיע למעלה למרות הנפילות,יעדיף להיות בכל אחד משלבי הביניים בין העליה לירידה,ולא להיות בתחתית הירידה בהבנה שגם התחתית הזאת תרד.אם כן מה שדרוש כאן זו גבורה ! ,גבורה לעמוד ולהתנגד לאותם יצרים או תפיסות נלוזות וירודות שמונעות ממני בכלל לחשוב בבהירות על איך אני יוצא מכל זה ! ,לאחר הגבורה מגיעים למסקנה שהפחדנות והעצלנות (ואולי עוד כמה גורמים שבודאי ניתוחן יראה את אותו המבנה הגרוע) אינם משתלמים בשום צורה שהיא,שאינני חפץ בהם באמת,ושאני למעשה בהחלט יכול בעז"ה להוביל מהלך שיפתח צוהר לשינוי הכל,בהחלט בעז"ה יכול ! אז כל מה שנותר הוא להחליט לאזור את הגבורה ולהחליט לעלות.

כך זה אצלי ,אני מקווה שהרבה מזה נוגע אליך ותוכלי להעזר בזה.

יאוש ענק והדבר היחידי שלמדתי מכל זה שבאמת כאשר אדם משדר בפנים שהוא עצבני גם בתוכו הוא נהפך לעצבני יותר וכאשר הוא מנסה לחייך ולישמוח באמת מישתנה תוכו גם כי הוא לא משדר לתוכיותו שהכל רע כ"כ וזה מה שנותן לי את הכוחות לישרוד!

מבינה אותך ובהצלחה אל תתייאשי.

וכמובן מוזמנת לאישי אם בא לך

הועלתם... רק טוב בסיעתא דשמיא...

לילה טוב

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!