כבר נהייה ן רגיל כזה

כמו שאומרים שזה שהשמים עומדים בכלל זה נס ענק, אבל פשוט כבר רגילים...

בכל מקרה, אם זה היה, המדענים האתיאיסטים היו מוצאים לזה סיבה הגיונית ו"מבטלים" את הנס...

אחרי הירידה במטוס פשוט נישקנו את האדמה (אספלט, ליתר דיוק).

כולם אמרו "איזה כיף להיות בארץ", "איזה מוזר שמדברים פה עברית", "כמה יהודים"...

וכשהלכנו לקנות שתיה:

"המדינה הזאת, איך 10 שקל בקבוק?!"

קצת הקצנתי, אבל הבנתם את העיקרון.

אחרי הכל, גם בנ''י חטאו בעגל ארבעים יום אחרי ששמעו את קול ה'

והתלהבו מהנס של אליהו בכרמל ושבו לסורם.

הרגעים הגדולים האלה בעלי משמעות רק כשאנחנו משננים אותם לעצמנו.

רגש הוא חזק ומשמעותי, אבל מצד שני כוח ההרגל חזק גם כן. כל התרגשות מציבה

רף גבוה יותר ולהתלהבות הבאה.

בשכל הדברים יותר מקובעים.

צריך למצוא את האיזון.

הרבע מפיאצ'נה הי"ד זצוק"ל מדבר על כך בספרו 'חובת התלמידים'. הוא מושל משל לאדם שהיה חולה מאוד. אותו אדם לקח תרופה והשתפר מצבו מאוד בבת אחת. כדי שישתפר מצבו עד שיבריא, הוא צריך לאכול משהו מסויים בעקביות ובהתמדה, ואם לא יעשה זאת - כל עניינה של התרופה לעיל ירד לטמיון. כן היא גם עבודת ד' - לעתים רבש"ע מביא לנו רגעים גדולים של הארה אלוקית מן שמיא, ובעזרתה אנו מתחזקים, ברם לאחמ"כ אנו מרגישים כאילו היא לא הייתה. אילו היינו מנצלים את אותה הארה, ולאחר אותה הארה מתחילים בעבודה עקבית ומתמידה בצעדים קטנים אבל בטוחים - היינו מצליחים.

איזה כיף לשומעך ככה... מסכימה כ"כ... ואושר תודה ששיתפת כ"כ מרגש אותי הדברים האלה!!

אין דברים כמוך! מדהימה!

זה מזכיר לי שפעם כתבתי לאחת החברות שלי מש'ו על בחירות -

אז כתבתי לה שטבע האדם הוא לבחור, מרוב שאנחנו בוחרים אנחנו לא שמים לב שאנחנו עושים את זה (מה ללבוש בבוקר, ללכת ללמוד או לא, לדבר או לא, לשתות ולאכול או לא, לשמוע מוזיקה או לא וכ'ו)

מרוב שזה בחירות שכבר טבעיות לנו, אנחנו לא תמיד שמים לב שאנחנו בוחרים.

ולרוב רק כאשר מגיעות בחירות גדולות ומורכבות יותר (כניסה להדרכה, מקום לימודים, לחיות או.. וכ'ו) אנחנו מרגישים את עצם הבחירה.

זו מסקנה נכונה,דוגמא קלאסית לדעתי היא שמזרע זעיר של פרי יכול לצמוח עץ גדול שמצמיח בעצמו פירות עם מערכת בילוגית וכימית אדירה ומשוכללת שמדענים מקבלים פרסי נובל ע"י חיקוי מאוד ירוד של סינטזה של עלה ירוק של אותו עץ.אבל מה ? התרגלנו לזה מעצם הרגולריות של החוק,אז אנחנו לא בהתפעלות,אם נעצור ונחליט לחשוב כמו שעשית נכיר שכל העולם שד' ברא הוא פשוט מדהים בצורה שאנחנו לא יכולים לתפוס.

מדהים - שנזכה כולנו לשים לב לדברים הקטנים האלה: שבאמת הם לא מובנים מאליהם[=

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....