אני שיא התומכת!

אני מתקשרת אליה כל יום ובאה לבקר אותה!

מסכמת איתה שאני יעיר אותה בבוקר ויעזור לה להשלים חומר ולהתחבר יותר למציאות

וזה פשוט לא קורה!!!!

על מה הספר מדבר אם אפשר תקציר קטן,תודה!

ואיפה אפשר לקנות אותו??.

הספר מדריך איך לצאת מהסבל אפילו לבד

רב מכר נמצא בחנויות ויש גם גרסא מקוצרת מעשית יותר

מומלץ לכולם

ידוע מחיר?.?.....

אם את רואה שזה לא הולך פשוט תתני לזמן לעשות את שלו...את לא יכולה לעודד אותה בכח...אני יכולה להיות בטוחה שאם תתני לה ממש טיפה ספייס היא יכולה להתעודד,לפעמים זה לא  כ"כ עוזר שבאים ועושים בשבילך,להפך זה רק מחמיר...אני לא באה לבקר אותך או לומר שאת לא בסדר ודברים כאלה אבל תנסי את מה שאמרתי לך

שגם אם את טיפה מרפה כדי לתת לזמן לעשות את שלו..

שלא יגרם שתיהיה תחושה שעזבת אותה ושאין מי שיבוא לעזור לה...

כאילו תרפי קצת אבל עדיין תני לה הרגשה שאת שם ושאם היא רוצה אותך היא תדע איפה למצוא אותך..

ותאמיני לי שהיא מתה לראות אותך ושתעזרי לה..אבל היא מפחדת ישמצב ממה שהיא עברה אני לא יודעת..אבל מניסיון לפעמים אתה מת שמישהו יהיה לידך אבל קשה לך אתה לא מצליח להוציא את זה ולדבר...

יש גבול לא?

כבר 3 שבועות!

תתקשרי במקום 10 פעמיים ביום רק 5 תבואי פעם ביומיים...

כל מיני כאלה והיא פשוט באיזשהו שלב היא רק תרצה אותך והיא תחפש אותך....

באמת!!!מבטיחה..

תודה רבה!!!

הרי דיכאון לא צומח משום מקום. מה הביא אותה לשם?

אם את רוצה אני יפרט לך באישי!

בסיעתא דשמיא.

אני לא כותבת פה בד"כ, אבל לאור התגובות של השרשור הזה.....

קודם כל- אמא שלה בעניינים???

אם היא באמת לא יוצאת מהבית כבר שלושה שבועות סביר להניח שכן, אבל באיזה מידה?

בתור חברה התפקיד והמקום שלך זה לתמוך בה (בלבד!), ואת הצד הטיפולי (ברור שיש צד טיפולי, לא לצאת מהבית שלושה שבועות מעיד על משו) להשאיר למי שמבין בזה!

אני לא מבינה איפה אמא שלה? והמחנכת? יועצת? מעריכה מאוד את הדאגה שלך, אבל היא לא על הכתפיים שלך! איך זה שלא פנו אליה באופן מסודר? (או שכן? מתוך מה שכתבת לא הבנתי את זה, אבל יכול להיות שלא הבנתי נכון.) בכולופן, אם אפחד לא פנה אליה דברי עם המחנכת או משהו כזה, חשוב מאוד!!!

ועוד דבר- בשום אופן אל תתרחקי ממנה! היא צריכה אותך! לא בתור המטפלת\פסיכולוגית, אבל בתור חברה טובה. חשוב מאוד, כי אם היא תרגיש שלא רוצים אותה בחברה\כיתה זה לא יעזור לה לצאת מהדיכאון. דברי אפילו עם בנות שיבואו אליה יותר, שיצרו קשר.

ושוב, חוזרת, תפני למישהו בוגר, שמבין! הכי חשוב.

בהצלחה!!!

אמא שלה מעורבת בעניין!!!!

המחכנת מבררת ואין לה מה לעשות כל כך.......(אני לא דירבתי עם המחנכת,רעיון טוב!)

ולגבי זה שהאם היא לא על הכתפיים שלי:אז לא אני החברה הכי טובה שלה מכיתה ז'(אני בכיתה י')ואני לא אותר לה עד שהיא לא תחזור לשגרא.......

אוריה,

ישר כוח עצום לך על האכפתיות ועל הדאגה לחברה שלך, אני ממש מעריכה אותך ויודעת שזה לא קל להיות שם.

כמה דברים קצת ארוך אבל...

קודם כל, אני מחזקת את הדברים של מתו"ש , נכון שאת חברה שלה ונמצאת שם בשבילה אבל לא עליך המלאכה לגמור ואת לא זו שתוציאי אותה מהמצב שלה,אלא היא עם הרצון שלה ובעזרת כל הסביבה שלה תעשה זאת.

אז מה כן את יכולה לעשות בשבילה: 1. תנסי להראות לה כמה טוב יש לה ובה, אחת הנק' שמפילות לדיכאון זה ראיה פסימית של המציאות ושל עצמי ולכן תשובת המשקל חשובה מאוד, כמה שיותר חיקוזים חיובים, מילים טובות וכ', וכדאי מאוד לעודד את כל הסביבה לעשות כן אבל חשוב לזכור שזה חייב להיות אמיתי כי אם לא היא תרגיש בזה וזה עוד יותר גרוע.

2. אני לא יודעת מה הרקע לדיכאון אבל חשוב וזה ממש לא בושה לקבל עזרה מקצועית, היום דרך קופאת החולים- הרופא משפחה מפנה לטיפול שצריך ואפילו נותן כדורים מעולים שממש עוזרים ולא ממכרים, יש הרבה קוי סיוע שיש בהם צוותים מקצועים ואפילו היועצת של הבי"ס יכולה להיות כתובת- שווה לדבר איתה על זה.

3.לנסות להוציאי אותה מהבית:לטיול, קניות, וכל מיני דברים שאת יודעת שהיא אוהבת לעשות,לאט לאט ובסבלנות גדולה ולהתחיל עם המקומות שהכי נעים לה בהם.

4. יש מס' דברים שפיזיולוגית ממש עוזרים להתמודד עם דיכאון: חשיפה לשמש- זה נשמע מוזר אבל חשיפה לאור מאזנת לנו את ההורמונים שאחראים למצב הרוח. פעילות גופנית-נפש בריאה בגוף בריא זה עובד לשני הכוונים, לישון בשעות נורמליות- כאשר ישנים ביום וערים בלילה או שלא ישנים מספיק זה מפר את האיזונים בגוף ומחריף את הדיכאון.

בהצלחה גדולה

ובעזר ה' בזכות ראש חודש אדר היא תקבל כוחות של שמחה.

כל זה אם באמת האבחנה נכונה. לא לסמוך על הנס ולא על הזמן. ובטח שלא על הבושה. כל ההיסוסים הללו לא שווים, כל דקה נוספת במצב הזה.

אני חושבת שתבדקי מה גרם לה להיכנס לדיכאון הזה,

ואת בתור חברה את בטוח יכולה טובה להבין אותה.

אז שיהיה לך בהצלחה!

ואני מקווה בשבילך וגם בשביל חברתך שהיא תצא מהדיכאון.

אני מאוד אשמח אם תצרי איתי קשר במייל וזה די דחוף:

oriya3181@gmail.com

היא צריכה תרופות או מחלקה סגורה פסיכיטרית.

ואם זה עומד להיות ככה אז תתרחקי משם...

מנסיון... ואל תבכי....

אולי היא פשוט עברה אירוע קשה?

אנחנו לא יודעים. לשפוט שהיא צריכה תרופות או לשהות

במחלקה פסיכיאטרית בלי שום ביסוס זה לא אחראי.

אני לא מבינה!!

אם זו הייתה חברה שלך (רננ.) היית עוזבת אותה סתם ככה?????

היית אומרת לה שהיא צריכה מוסד או כדורים???

אני חושבת שזה ישבור אותה!

ממש לא ניראה לי שאני יחשוב על זה!!!

זה החברה הכי טובה שלי!!

כל-כך בקלות לוותר עליה ??..

וזה לא יזיז לי אם חברה שלי תשתנה או לא יודעת מה יהיה לה אני לא יפסיק לא להיות חברה שלה!

והיא לא משוגעת או משהו כזה היא פשוט ילדה מדוכאת לא קורה?......

חצי מהאנשים שהגיבו לי אמרו לי שזה עבר אליהם או על אנשים שהם מכירים,

אז לא צריך להגזים ......

וחוץ מזה גם אם פה ספציפית זה כן, אז אם את חברה אמיתית את לא צריכה לברוח-מנסיון!!!!!!!!!!!!

לגרום לה להיות במצב של עשייה, ולא של חוסר פעילות. זה הדבר העיקרי שהוציא אותי מהדיכאון. לא צריך ללחוץ כמובן... להתחיל בדברים הכי קטנים...

רק שלי היא לא עונה בטלפון וגם שהיא עונה אז היא מדברת כאילו ממש לא בא לה לדבר איתי או שהיא מחפשת סיבות לנתק ואני באמת לא יודעת מה לעשות!!

פשוט תיסעי אליה ואל תשאלי אותה אם את יכולה לבוא!!!,אם את יכולה דברי איתי באישי....

וואייי תמשיכי עם התמיכה שלךך!! זה מעולה שהיא תראה למישו בעולם הזה אכפת ממנהה!!!

גם אם נראה לך שאת מעיקה- תמשיכי תתקשרי תדברי!!

הייתי באותו מצב ולאפחד פשוט לא היה אכפת!!!

מה עוזר מוסד או כדורים?

ברצינות,מה זה עושה?

מכניס אותך לאשליה?? מה???

ווואי זה ממש קשה!

ועוד שהיא לא רוצה לדבר!

בהצלחה נשמות!

בס"ד

הכי פשוט במקום שאני אכתוב כאן שוב את הכל...

תכנסי לכרטיס האישי שלי...

גם אני הייתי במצב כזה אבל הרבה יותר טוב-אם צריך תני לה את המספר שלי...

אשמח לעזור לך/לה.

אם צריך ייעוץ חינם בבית הלקוח אני יבוא-וזה רציני....!!!!!

העיקר שתצא מזה מהר...

מצ"ב.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...