בס"ד
דבר תורה לפרשת תרומה
מבוסס על מה שתשיב הפרשה של הרב זאב קרוב שליט"א
בפרשתנו אנחנו קוראים על ציווי בניית המשכן. בניית המשכן מתחילה בהתנדבותו של העם: “דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה, מאת כל אישר ידבנו לבו תיקחו את תרומתי” (שמות כה,ב). מצד אחד יש לנו ציווי ומצד השני יש התנדבות. איך הדברים הולכים ביחד?
האדם נמצא כל יום מול השאלה הזאת. מצד אחד יש הרצון הפנימי, ומהצד השני הצורך להקשיב לאחרים ולהתנהג לפי חוקי החברה. בן אדם שמתנדב לצבא לא יכול להחליט שהוא יצא לבד להילחם מול האויבים אלא למרות שהוא מתנדב הוא צריך להקשיב למפקדיו. יש נטייה אצל האדם – במיוחד בחברה המערבית - לעשות כל מה שהוא רוצה: העיקר זה הכיף! אבל כשזה נוגע לרבש"ע פתאום הוא אומר: “תשמע, אני עושה רק מה שאני מבין”. היינו כשזה נוגע לבן אדם עם עצמו אין מוגבלות, אבל אין לו בעיה להגביל את הקב"ה.
הפרשה שלנו עונה לשאלה הזאת: “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם” (שם שם,ח). כל מטרת התרומות היא בניית המשכן: קודם בא הציווי, בקיום הציווי הזה, כל אחד לפי נדיבת ליבו, הן בזהב, הן בכסף והן בנחושת. בהתחלה יש הקב"ה, שאין לו מוגבלות ובא אחר כך האדם לעבוד את השם כל אחד לפי מצבו. ככל שלא מבינים את ההבדל הזה לא יכולים לחיות חיים אמתים כי לא יודעים מה הוא האדם – מי אנחנו.
בהמשך הפרשה, מצווים על בניית הארון. ממנו, ממשכים ללמוד על הקשר בין האדם לבראו: במדרש (שמות רבא), חז"ל מסבירים למה הארון הוא הכלי הראשון שהקב"ה מצווה לבנות: הארון מייצג את התורה והיא קדמה לכל דבר אחר. התורה מן השמיים, היא אין סופית, ולכן האדם אף פעם לא יכול להבין אותה בשלמותה. אם זאת, התורה נתנה לבני אדם. בציווי בניית הארון נאמר "ועשו" בלשון רבים, בניגוד לשאר הכלים שכתוב "ועשית". ללמדנו שכל אחד יכול לזכות בה. אבל איך אפשר לקלוט דבר אינסופי כמו התורה ע"י בן אדם שהוא מוגבל? יש בפרשתנו איסור להוציא את הבדים מטבעות הארון. המהר"ל מסביר שזה המקביל במשכן לאיסור של חז"ל לאחוז ספר תורה ערום. רק עם לבוש, אפשר לאחוז אותה. זה דומה לשמש שאי אפשר לצפות בו בלי משקפי שמש כדי לסנן את אורו. ומה היא הלבוש הזה המאפשר לאחוז את התורה? זאת הענווה: הארון הוא הכלי היחיד שכל מידותיו אינן שלמות. ללמדנו שלא יכולה להיות שלמות בצד תפיסתנו.
זאת לא חולשה לדעת שאנחנו מוגבלים, אלא אדרבא זה יתרון: כך האדם יודע מי הוא, ומה הוא יכול לעשות, ומה אינו יכול לעשות. בכך הוא יודע הקב"ה ועל האדם עם היכולות שהקב"ה נתן לו לעבוד את הקב"ה.
שבת שלום!

