- "לא צריך ת'טובות ש'ך!"
- "מי עושה לך טובות בכלל?! זה מצוה!"
בפרשה הקודמת (משפטים) קראנו: "אם כסף תלוה את עמי, את העני עמך - לא תהיה לו כנשה. לא תשימון עליו נשך" (שמות כב, כד).
אומר רש"י שם: "ר' ישמעאל אומר: כל אם ואם שבתורה רשות, חוץ מג'. וזה אחד מהן" (ד"ה "אם כסף תלוה את עמי").
וכן פוסק השו"ע ב'חושן משפט' (צז, א), שאכן חובה להלוות כסף ליהודי נזקק, על אף שכתבה התורה "אם".
שואל המהר"ל: מדוע א"כ, נוקטת התורה בלשון "אם"?
עונה המהר"ל: מצות ההלוואה לאיש מישראל צריכה לבוא מהלב, צריכה לבוא מתוך רצון טוב שמתפרץ מהטוב שיש בנשמה, ולא רק מתוך חיוב המצוה.
בפרשתנו (תרומה) אומר רבש"ע למשה כך: "דבר אל בנ"י, ויקחו לי תרומה. מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי" (שמות כה, ב).
אומר רש"י שם: "לשון נדבה, והוא לשון רצון טוב" (ד"ה "ידבנו לבו")
אומר רבש"ע, אותה צדקה הפורצת מהנשמה שלאורך כל הדורות יהודים ישמחו וישישו לתרום להקדש, לבית קודשי, צריכה לבוא מהלב, אולם היא לא חיוב... מאידך, ממשיך רבש"ע, ההלוואה לאדם מישראל, שגם היא צריכה לבוא מהלב, מרצון טוב, היא חיוב גם חיוב! על-פני הפסוקים היא לא נראית כך, אולם היא נפסקת להלכה כמצוה לכל דבר וענין! לא זו בלבד, אלא שהנדבה למשכן הינה נדבה ללא תמורה... ההלוואה לאיש מישראל היא נדבה ע"מ לקבל אותה בחזרה!
בעצם אומר לנו רבש"ע, מצות ההלוואה שלכם אליכם גדולה ממצות הנדבה אליי!
שיהיו לכולנו שבת שלום וחודש טוב הגדושים באהבה ורעות... אה, ובשמחה! 
