סתם סתם זה בסדר אנחנו נבליג

פדיחה?

הלכתי עם קרוב משפחה שלי בירושלים ונכנסתי לחנות לקנות שתייה.... קיצור, המוכר כזה שואל אותנו "אתם בדייט?"

אז החלטנו לצחוק עליו ואמרנו שאנחנו בסוגשל דייט.

אז הוא התחיל לומר לי על קרוב שלי שהוא נעים הליכות וענו וצנוע ואני כולי כמעט נשפכתי שם מצחוק.

ואז כדי להרגיע את קרוב שלי הוא אמר לו שגם אני

ואז אחרי ששילמנו ורצינו לצאתת הוא אמר לנו "אבל תזמינו אותי לחתונה!"

אוי הוא היה חמוד

ופעם הבאה נא לשאול גם את שני המנהלים השניים שמעתם?!  

(אושר אתה מרשה לי לדבר בשמך נכון?)

אה ומישי- אם יש בטטות אני מבטלת את העניין!! |דיקטטורית|

אני בכל זאת שיוויונית...

לא חשבנו על בטטות... בכל מקרה הן לא משו' השנה..

אתם תבליגו כי אם לא כולנו נצא עלייכם. ואחרי הכל- גם לנו יש קשרים בהנהלה... ומחאות זה דבר שבשגרה...

ובכלל- זה כולה שבועיים. מותר לנו! [מרד נעורים!!!!!]

בס"ד

אני מרשה לעצמי לעבור גם על החוקים האלו (כבר אמרתי את זה מתישהו? )

ולהגיד לך שאין יחס מיוחד! תרשה לעצמך- תקבל את המגיע לך!  [גם לי יש תחושה שזה נאמר בעבר.. מוזר.. לא מתאים לי לקבל אמרות כאלה...]

בס"ד

את זאת שאמרת שמותר לכתוב מה שרוצים (כאילו זה נסיו"פ) אז לאור מה שכתבת מותר לי לכתוב את זה בציניות (הידועה שלי).

ואת יכולה להיות רגועה, אני אכבד את הכללים הבטטות האלו  

אחרת זה לא כייף...

ואל דאגה- מצב הבטטות בשוק באמת גרוע...

יציאה של מעדניית "שיפון"- ריבת בטטות! רציני!!!

אל תדאגי

ונתתי אישור, יש אור ירוק

כל עוד זה לא כולל פירות למינהם!!!

אם זה יכלול אני אערוך

ד"א, בטטה זה ירק...................

ועדיין- זה ירק לכל דבר.. [חוץ מבעניין הברכות שם זה "פרי" ה"אדמה"..]

להיפך אפילו.

בס"ד

עד שמותר לעשות שטויות בנוג"ה (כן, כן שמעתם טוב  שטויות בנוג"ה) השרשור הזה לא נמצא בראש העמוד???

פדיחה:

עצם החיים שלי הם פדיחה אחת גדולה <צ>

שאלה לגביי התקנון:

אם תהיה תקנה שאסור לכתוב לכל אורך חודש אדר הודעות על התאבדות או כל דבר אחר באותו השורש אנשים זה יעמדו בזה או שזה בגדר "גזרה שהציבור לא יכול לעמוד בה" ?

אני אשמח

אסור לכתוב הודעות דכאוניות!!!

רק שמחות!!

..לא|מוחה בכל תוקף|לא יהיו שרשורי התאבדות!!!

זאת גזרה שהציבור-צריך לעמוד בה!!!!

חודש מלא שמחה ובשורות טובות!

הפכתי את העולם רבע שעה כדי למצוא אותו...

יאללה מסיבות בלאגנים!!!!

השבת הייתי מפוחלצת על הספה בסלון, חולה מסכנה ומסוכנת...

כולי שיער של ענני הכבוד ופרצוף שלא נדע מצרות...

פתאום אבא שלי חוזר מבית כנסת עם 2 חיילים!!!

איי איי איי..... ברחתי בבהלה מתחת לשמיכה לחדר....

איזה שמיניסטיות יבשות יש השנה.... מזל שאנחנו קיימות!

אפ'חד לא כתב לי ומולדת שמח!(חצי שעה לפני אדר!)

נונונונ!

בערך כל דבר שאני עושה הוא יציאה..

היום סרגתי סוגשל כיפה או עב"מ.. עכשיו היה לי משעמם טילים, וזה היה חוט בצבע ירוק נזלת מכוער ומשמים. אז חשבתי וחשבתי.. (או שלא כ,כ חשבתי ) והוספתי לו אוזניים!! (חבל שלא צילמתי.. הייתי מעלה.. זה הזוי לחלוטין..) יענו באיזשהו שלב התחלתי לעשות כמו פרח, אבל רק 2 אחד ליד השני.. ואז המשכתי לסרוג כאילו רגיל.. ויצא כאילו ראש עם אוזניים של מיקימאוס.. זה היה מצחיק בטירוףף.. גם פתאום נקרעתיי באמצע השיעור מהטמטום של עצמי..

טחנתי לכל האולפנה ת'שכל עם ההסעה לסבו"ש.. שאלתי אותן בנות 20 אלף פעם אם הן רוצות לבוא.. ועכשיו כל האולפנה שואלות אותי> נו, איך היה בסיבו"ש??

היה לי משעמם שיעור אחד, וזה היה עם מורה זורמת לעללה.. אז ישבתי על השולחן של המורה.. ואז היא רצתה שאני יענה על השאלות והיא יודעת שאני אפ'פעם לא כותבת אז היא הקריאה לי ת'שאלות ודאגה שאני יכתיב לה אותם..

רק אני מסוגלת לגרום לכל המשפחה שלי (אבא,אמא, אחותי שבכתה ו', אחותי שבכתה ג', וכמעט גם אחותי שבגן חובה..) ללמוד איתי למבחן בבקיאות.. היתה לי מיקודית של שנ"ש, וכולם צרחו לי שאלות.. כל השבת.. ובשולחן שבת למנדו על פרשת תרומה מתוך החור למבחן..

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....