סורי אין לי...

א. זה לא הרב קרליבך אלא הבעש"ט.

ב. היהודי הזה אכל הרבה בגלל שפעם הוא עבר ביער וראה גוים מתעללים ביהודי (או שהתעללו בו עצמו) ואז הוא נדר שהוא יאכל הרבה כדי שהוא יוכל להציל אנשים שנקלעים לכאלו מצבים.

אני לא זוכר בידיוק

הבעש"ט הלך נראה לי בדרך, אולי הוא התבודד...
ואז הוא הגיעה לעיירה גויה לגמרי, ושאל אם יש שם יהודים.
אמרו לו "לא" "לא" עד שאחד אמר "נראה לי ממש בתוך היער" (כן, להרחיב בתיאורים על הרדרך הפתלתלה וכל מיני כאלה...) "וקוראים לו מוישי".
בקיצור הוא מגיע לבית שלו ואישה מלאה פותחת לו את הדלת ושואל מוישי בבית? היא מביאה אטותו והוא ממש שמן ואז מגיעה שבת, הבעש"ט מתפלל תפילה מיוחדת מאוד ליד הנהר וכו', ומוישי מתפלל תפילה ממש קצרה, ומתחיל לאכול. ועוד איך לאכול. עשרים מנות (שנו כרצונכם) להפליג בתיאורים, נתח ענקי של עוף ככה [פרעכץ] (תנועות עם הידיים) והבעש"ט לימד עליו זכות אולי הוא היה ממש רעב וכו'... למחרת אותו דבר, וגם בסעודה שלישית, (אפשר להוסיף נשנושים באמצע למהדרין...) במוצ"ש הוא שואל אותו ומוישי מספר לו סיפור:
שכשהוא היה קטן, העיירה שליד (זאת שהבעש"ט שאל שם אם יש יהודים) היתה מלאה ביהודים. באו קוזאקים והרגו חלק, בשבת, ומי ששרד ברח. אז את אבא שלו שניסה להתנגד, הרגו בדרך מתוכחמת מאוד:
~לא לבעלי לב חלש, אל תתלוננו אח"כ. זה לא כ"כ נורא, כן, אבל אולי יש בנות שקצת ייבהלו~

עשו מדורה גדולה ושמו את אבא שלו באמצע כמו עמוד,ואבא שלו היה ממש רזה ותוך דקה נשרף. אז מוישי החליט שאם יקרה שוב הוא יראה "גבורה יהודית". "שבת שלמה אני אבער!" (בנימה מאוד אידיאליסטית)

~סוף קטע מבהיל~
להאריך ממש בתיאורים, אפשר להוסיף סצנות כרצונכם....
אפשר לספר את הסיפורים של רועי קליין/נתן אלבז/יהודה קן-דרור (פחות מוכר אבל אחד הגיבורים)
ולשאול איזו גבורה נראית יותר טובה: רועי קליין אואותו מוישי? ואם מחליטים על רועי קליין (בטח יהיו דעות לכאן ולכאן) אפשר לספר על יהודה קן-דרור וללשאול שוב על ההשוואה בינהם- על הגבורה הרגעית לכאורה של רועי קליין והגבורה של כל הזמן שליוותה את קן-דרור בג'יפ (חפשו בגוגל)/מוישי כל חייו. ולהגיד שאולי שבמצבים האלה אי אפשר להחליט. אבל בחיים האמיתיים,לעשות משהו כמו תפילה, יום יום, זו הגבורה. "אלוקים נמצא בפרטים הקטנים".
אפשר להביא את הברייתא שנמצאת הקדמת ל"שמחת עולם" של המהר"ל:
"...בחבור עין יעקב בהקדמת הכותב שמצא בחבור מדרש אחד וזה לשונו: בן זומא אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא שמע ישראל וגו'. בן ננס אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא ואהבת לרעך כמוך. שמעון בן פזי אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא את הכבש האחד תעשה בבוקר וגו'. עמד ר' פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי דכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו'."
שני פסוקים מאוד מכלילים! "שמע ישראל " "ואהבת לרעך". וואו!. ופתאום קם שמעון בן פזי ואומר פסוק לא קשור. "את הכבש"? מה איתך? מה הקשר? ואז קופץ התנא ואומר "הלכה כבןם פזי". מה הלכה!? זה הרי "דיונים פילוסופיים ללא תכלית"? אז זהו. שלא. זאת הגבורה האמתיית. לעשות משהו יום יוםן. [לא היה לי זמן וכוח אז די קיצרתי, אבל אפשר להרחיב הרבה מאוד]

טוב, זה נהיה די פעולה-ד"ת שכזאת, אבל לכל המעוניין. לפתוח על זה שרשור? מי שרוצה שיאראיך את הקיצורים שעשיתי וטיפל'ה ירחיב ויכול לפתוח על זה שרשור...אל תשכחו קרדיט
 

לו שהוא אהיה שכנו בגן עדן הסיפור המלא נמצא בספר

יחד כולם קדושה

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....