מה (בנים) אף פעם לא היה לכם חבר אמיתי שסיפרתם לא את הכל והוא סיפר לכם, והייתם 'החברים'???

חס וחלילה אני לא מכלילה! ברור שיש כאלה ויש כאלה...

אבל זאת תופעה שממש חוזרת על עצמה! בגלל זה היה חשוב לי להעיר את זה...

כי זה קורה הרבה, רק צריך לפתוח את העיניים והלב...

אתם לאיכולים להגיד על זה שטויות.

נכון, גם האח הקטן 3 לא יכול להכליל.

אבל הוא אמר את זה מניסיונו האישי.

(ואני יודעת שזה מניסיונו האישי.)

זאת דעתו, וקצת קשה להגיד על דעה של מישהו אחר שהיא שטויות.

אצלו זה באמת (היה?) ככה.

בנים יכולים להיות חברים טובים (אפילו בהרבה) יותר מבנות.

בסיעתא דשמיא

ווואאי  זה כ"כ נכון!!

השאלה מורכבת מכ''כ הרבה דברים, אני לא יודע איך להתחיל...

(תקציר למטה)

אני לא אגיד שיש לי שחנ''שים עמוקים כל יומיים עם חבר, אבל אני יודע עם איזה חברים אני יכול 

לשתף מחשבות/ רגשות. גם לא כל חבר ידע להכיל או לקבל את מה שאני אומר, אז גם את זה אפשר

לוקחים בחשבון.

אולי אצל בנים יש אווירה מבודחת יותר (או שהבנות רגשניות יותר?). פחות נוח לשתף דברים בסגנון

מסוים כשהאווירה אחרת. למשל, בטיול שנתי יש פחות שחנ''שים מאשר מסע לפולין*. 

תלוי גם ברמת הבגרות והגיבוש של החבר'ה. כשכל אחד עדיין עוטה על עצמו תחפושת ולא נותן

ל'אני' שלו להתבטא ומתבייש בו... זו כבר בעיה אחרת. הרבה פעמים כל החשש הזה מהצחוקים

של החברה הם תסריט שהבן אדם בונה לעצמו בראש. יכול להיות גם שכן יצחקו, אבל גם יכול להיות

שלא...

אני גם לא בעד הגישה שאומרת שה-כ-ל צריך לשתף.

יש גם זכות לשתוק ולשמור סודות ותהיות לעצמך.

לפעמים זה גם עדיף.

אני בספק אם רמת השיחות מעידה על חברות טובה יותר או פחות. כמובן, קשר בין בני אדם הוא בעיקר

מילולי, אבל אין שום מניעה שיהיו שני חברים טובים בלי כל הפריקות כשקשה.

בקיצור:

זה לא נכון לומר שזו תופעה או בעיה. בנים פשוט לא מדברים על הכל וגם לא תמיד רוצים לדבר.

מודל הדיבור והשיתוף הנשי, נקרא לזה כך, לא בהכרח חייב להתקיים גם בגבר. המחשבה על הבעיה

צצה רק כשמשווים אותנו לבנות. וזה - לא שייך.

| *תסלחו לי אם בשבועות הקרובים המונח "מסע לפולין" יצוץ, טוב? 

וגם לשאול חברים 'מ'מצב' כשהם בדיכי.

לי אישית יש חברים שהם הכל בשבילי! (ואני בן למי שלא הבין...)

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...