לכבוד נחל נובע מקור החכמה, צופה כל תעלומה חכם אוצר המזמה, בתורת ה' תמימה, ה"ה אדמו"ר המאור הגדול המפורסם נודע בשערים, בראשי הורים ומורים חריף ובקי נ"י יהי' ה' עמו להושיע.
תרשני מדת חסדו להיות עליו לטורח, לא שהדין כך אלא שהשעה צריכה כי עין טובו קשר על פתחי דלתותי' לשאול שאלה אחת והיא זו, כמו שעה בא אלי אחד מאנשי הסביבה וסיפר לי איך שבפורום זה מתקוטטים אנשים חשובים על תואר "רב הפורום",בשינויים גדולי' דמות אדם ודמות חי' להנה מהרתי ללכת למקום ההוא וכאשר באתי הבית לראות הנגע, ראיתי כלו הפך שער לבן ובראות המראה עזבני לבי רעדו כל אברי וחלחלה מלאה מתני, מורא ופחד עלי נפלה, על המראה הנורא ההוא נשמו אחרוני' וקדמונים אחזו שער, ותהם כל העיר, וכל הרואה אומר אח לראשו אין על עפר משלו עין שזפתו לראות לא יוסיף לראות עוד לא יאמינו בעלי הטבע כי יסופר והנה מראיתו וצורתו הוא כאשר אספר, עומדים בעלי זקנים חלקם נשואים וחלקם עודם בחיים, ורבים על תואר זה אשר לא טוהר לא ולא הדר ויכוח מלא אש אימה ופחד גדולים ונוראים מאד מאד, משונה משאר האדם, אשר עליו נאמר "ושנא את הרבנות" הן כל אלה ראתה עיני והנה ברגע הזה לא ידעתי עזרה אף גם עומדים עלי המון אנשים ונשים וקול שועת עם אומרים אלי "הוציאוה ותישרף" ואחרד לנפשי, הן הורני רבותי נו"ע "דיני נפשות בכ"ג" ואיך אוכל לשפוט ואנוכי איש צעיר? אולם רבה על המדוכה הטענה, הן במקום שאין אנשים השתדל להיות איש, ועשיתי ק"ו בעצמי, ומה מי שאין וודאות שהוא איש מחוייב להשתדל, אני ,שאיש אני לכו"ע ק"ו בן בנו של ק"ו שמחוייב אני להשתדל במקום שאין אנשים...
וכן שמצווה ללמד זכות , בינותי בספרים ארבעים יום וארבעים לילה (כמעט) לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי ואני בעניי לא מצאתי מקום מפורש שנתנו חכמי' עיניהם בו בפרטי דבר זה לא שרש בתלמוד ולא ענף בפוסקים ואני כאיש יורד באנייה ובידו אין משוט ומחוגה והנה מתחלה עלתה בדעתי לשאול לאבי מורי המיוחס דור אחר לדור למלוב"ן הגולם מפראג (האמיתי!) זצוקללל"ה (=זו צריכה להיות קללה) אולם כבר נאסר עלינו לדרוש אל המתים.
ואח"כ התעוררו עלי דיש כאן חששות הרבה חומרי חיים וחומרי מתים ופן יהיה לפוקה ולמכשול נתתי אל לבי לשאול את הרבנים הגאונים הנ"ל, מה מקורם למעשה נבלה זה ולא מפני שראוי אני לשאול ולעורר אלא דהשעה צריכה כמבואר למעלה וכן הרבה בש"ס היכא דחששו לתקלה שאלו אף במקום חילול כבוד הרבנים הגאונים ו"במקום שיש חילול ה' אין חולקים כבוד לרב" ואף דבכל אלה טעמו בצדו ואין דומה לנדון עכ"פ לענין זה אולי יש לדמות דלא חששו להמית הרבנים הפוחחים היכא דיש חומת ברזל טעם גדול לדבר ואין הטעמים שוה בדיני תורה ואף כאן השעה צריכה לכך ולזאת אמרתי לתת זמן עת ועט לאנשים הנלוזים הנ"ל להסביר את מעשיהם.
והנה ידעתי גם ידעתי שכל הסברת האלו קלים ודקים חלושות לדון עליהם דיני נפשות ולקוצר הזמן וזריזת העם לא עצרתי כח להתיישב על הדבר במתון ולחזור על כל הצדדין לא למעשה כי כבד עלי הדבר אף לא להלכה כי לא ידעתי מקום התבוננות בקיאות וחריפות בזה ובפרט מה אדון למאן דנהירין ליה שבילי התלמוד כל רז לא אניס ליה וכתבתי את זה רק כמתנצל מה עם לבבי כעת הזאת אולם גליתי את אשר עם לבבי להעומדים עלי בעת מכתבי זה נחמתי אותם כי יהי' תשועה עכ"פ אמהר וארוצה טרם את כבוד אדמ"ו הגאון נ"י לשאול מה משפט הנער ולהתחנן דבר למדני נטיעתן ילמדני עקירתן ליישר לפני הדרך לקחו אקח על לבי ויעטרני בעטרת חכמתו ואתחנן שישבני מהר השורש המוסכם וה' יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים ברוב עוז ושלום תלמידו השוחר שלומו ותורתו.
אחד מאלף.
