כבר לימדו אותנו רבותינו נשיאינו, שהדרך הנכונה להילחם בחושך ולגלות את האור, איננה להתעסק עם החושך ולהרביץ לו, אלא פשוט להוסיף באור, החושך כבר ידחה מאליו.
למה אני מתכוון? מידי פעם עולה כאן נושא מאוד מעניין, כמו למשל זה הנידון בשרשור שהיה פעיל פה בימים האחרונים. בדרך כלל זה הופך למין וויכוח כזה, מה בעצם המצב כעת אצל הרבי, מהי ההגדרה של ההעלם וההסתר, האם כך או כך, בגשמיות או ברוחניות וכו'. ידידי, בינינו: מה יועילו הוויכוחים האלו? הרי דבר ראשון, כפי שכבר העיר גלעדי, אף אחד כאן לא מתכנן לשנות את דעתו, זה רק מן תחרות כזו מי יודע להציג הכי טוב את שיטתו. דבר שני, הרי דבר מוסכם הוא בין שני הצדדים שהמצב ההווה הוא גלות, חושך, העלם והסתר, איך שלא נגדיר אותו, ותפקידנו להביא את האור, את הגאולה. האם הוויכוחים על אודות הצבע והצורה של החושך יועילו לסלק אותו?
במקום זה עדיף בהחלט להשקיע את הכוח והמרץ בהתעסקות באור, בתורה ובמצוות, בהפצת היהדות והחסידות, בלימוד התורה ופנימיות התורה, באחדות ישראל ואהבת ישראל (במקום בוויכוח ומחלוקת..) ובתפילה לגאולה השלימה. יש מסכים?
בפרט שאנו נמצאים כעת בימים של ספירת העומר, שבהם נפטרו תלמידי ר' עקיבא מסיבות הקשורות באהבת ישראל, וגם בסמיכות לל"ג בעומר, היום של רשב"י, שעניינו היה אהבת ישראל ועזרה לכל מי שצריך בעולם (מה שעשה אחרי צאתו מהמערה), וראוי שנלמד מזה ונוסיף כמה שיותר באהבת ישראל וכמה שפחות במחלוקת.
גם תלמידי ר' עקיבא, בוודאי אהבו מאוד אחד את השני, הם הרי התלמידים של ר' עקיבא שאמר "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה". אלא מה? דווקא בגלל שדאגו כל כך אחד לשני, זה נורא הפריע לכל אחד העובדה שלדעתו, חברו לא הבין נכון את דברי רבי עקיבא, ולא היו יכולים לסבול שהשני טועה ולא יודע את האמת בפירוש דברי רבם. ולכן לא היו מסוגלים לנהוג כבוד אמיתי אחד בשני, ודווקא בגלל דאגתם לשני.
אנחנו צריכים ללמוד מזה, שגם כאשר הוויכוחים שלנו הם בהבנת דברי רבינו, ובעצם אולי נובעים מהדאגה לשני שלא יודע את האמת, אף על פי כן מסתבר שצריך להיזהר מאוד מהמחלוקת, למעט בה ככל האפשר, ולהתעסק במקום זה בעניינים של אהבת ישראל אמיתית. כנזכר לעיל, הוויכוחים הרי לא יעזרו פה לאף אחד, וגם לא עושה שום נחת רוח לרבי עצמו. אני לא צודק?
לכן אני מציע לעזוב את הנושא ההוא, לעצור את הוויכוח בנקודה הזו, ולהניח לשירשור הזה. זו דעתי.
