אם את עושה הדרכת חוץ, חצי מהשבתות [לפחות] את לא בבית!!

הדרכת חוץ דורשת הרבה, קחי אתזה בחשבון.
הרבה יותר קשה לפתח קשר רציני עם החניכים כשהם נפגשים איתך רק פעם אחת בשבוע...

בס"ד

הדרכתי בסניף חוץ שאי אפשר ללכת אליו ברגל.

הייתי עם מד"ש שהדריך את השבט הזה במשך שנה לפניי- הוא למד (לומד, שיהיה...) בישיבה בצפון הארץ, והיה חוזר הביתה רק לשבתות- וגם אז, לא כל שבת. הוא היה בא רק לשבתות.

לעומת זאת אני, גרה בבית, הייתי מגיעה כמעט כל שבוע לפעולת אמצע שבוע- ופעם בשבועיים (לעז: שבת כן, שבת לא) הייתי באה לסניף לשבת שלמה.

אני אגיד לך מה אני מרגישה- הקשר שלי עם החניכים והקשר של מד"ש שלי עם החניכים הוא שונה- ושנינו השקענו באותה מידה- זמן, מאמץ, השקעה, פעולות, צ'ופרים, וכאלה.

למרות, שהוא הדריך אותם כבר שנה לפני- הקשר שלי איתם הרבה יותר טוב, הם העדיפו לבוא לדבר איתי, והעדיפו להיות איתי יותר פתוחים מאשר איתו.

*קחי את זה בחשבון.

דבר נוסף- מניסיון אישי אני אומרת לך שהשבת נותנת לך הרבה יותר. נכון שפעולת אמצע שבוע הרבה יותר כיף להכין, הרבה יותר כיף להעביר, יש הרבה יותר מה לעשות בפעולה- שבת זה אחרת. קודם כל, את נותנת להדרכה את כל כולך- והחניכים רואים את זה- מבטיחה לך. את צריכה להתארח אצל החניכים, לישון בבתים שלהם, לאכול אצלם ארוחות- הקשר שלך איתם נבנה הרבה יותר.

בהתחלה, זה בהחלט פדיחה רצינית, ואני הייתי ילדת בית, בחיים לא חשבתי שרוב השבתות אני אהיה מחוץ לבית, ובהתחלה היה קשה, לא אשקר, אבל זה בנה אותי הרבה יותר, זה נתן לי המון- יותר מלחברות שלי שמדריכות בסניף האם שלהם- קרוב לבית ולחצאית של אמא

אם את רוצה עוד פרטים על זה- אשמח באישי...

ומסתמא את צריכה להרגיש את האווירה גם בשבתות.

בתור מדריכת חוץ לשעבר..מומלץ!

מחזק תקשר..כמה שיותר עם החניכים יותר טוב. לך ולהם

בהצלחה ממש.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....