אוקי, אז קודם כל- תודה ענקית לכולם על העצות המדהימות!
זה כ"כ עזר לי!
עכשיו, לפני כמה זמן- שבועיים בערך נראה לי... הייתה לי הופעה של המקהלה,
ממש פחדתי מזה והייתי מיואשת ומפורקת לגמרה...
אבל בהופעה עצמה- דבר ראשון התפללתי, ואז החלטתי שאני מתעלמת מהקהל -עצה מדהימה שקיבלתי כאן!
זה היה ממש קשה, אבל הצלחתי! וגם שהחלטתי שמה שחושבים על השירה שלי לא מעניין אותי! אני יודעת שאני שרה יפה!
ב"ה ההופעה עברה מעולה! נאבקתי בפחד שם והצלחתי!
היום היה לנו מבצע שביעית, הצטרפתי לחדר של השירה!
אתמול- תוך כדי שגזרתי [מי שיחשוב אפילו להזכיר לידי מספריים יהיה מסכן!
] שרתי - היה ברקע שיר- מדיסק או משהו...
אבל שרתי ממש בקול, הייתי היחידה ששרתי, ופשוט לא עניין אותי כלום! החברות שלי הסתכלו עלי במין חיוך כזה של- מה עובר עלי שאני שרה ככה בלי סוף... אבל זה ממש לא היה אכפת לי! לשיר ככה היה פשוט כיף!
והיום - במבצע שביעית עצמו- קודם כל- ברור ששרתי!
ובנוסף- זה לא קשור לפחד קהל, אבל אני חייבת להוסיף את זה-
ממש ארגנתי דברים, הייתי אחראית, דאגתי שיהיה סדר [-מה שהביא אותי לצעוק בלי סוף...אבל האמת,זה היה כיף!
-זה לא שצעקתי על בנות כדי לפגוע בהם!ממש לא! צעקתי כדי להשליט סדר...
]
זה פשוט היה כיף להיות האחראית ולא זאת שאחראים עליה, פשוט נהניתי היום מכל רגע ורגע!
ואז היום כשהגעתי לבית- חפרתי על כמה שירים, אז חברה שדיברה איתי כזה אומרת לי- מסכנה אחותך...
ואני ישר בלי להתבלבל עונה לה : "היא לא מסכנה בכלל! אני שרה ממש יפה! " חברתי המסכנה חטפה שוק מהתגובה הכ"כ לא צפויה שלי... 
אבל באמת שאני שרה יפה! אז אני אמשיך לשיר לי בקול ברחבי הבית...








