השרשור נפתח קצת לפני יום השנה, כל הכתוב בו-אמת! מהיכרות אישית.

"מסר מיואב":

/Forum/Forum.aspx/t413081#4925648

מצד שני אולי זה תירוץ.

בשניה שקראתי את זה אמרתי לעצמי "נכון, אני בקושי מסוגל להתעסק בנושא. הספיק לי שיתוף של אחד החברים בפייס שגם אותו העברתי מהר" אבל אז- "רגע, מה זה התירוץ הזה?"

לא יודע...

ואני בטוחה שאם לא היה זה לא מחוסר תשומת לב של החבר'ה...

אני תכננתי לפתוח שרשור על זה אבל פשוט לא יכולתי

בס"ד

לא אמרתי-"למה לא פתחתם?!"

שאלתי למה זה קרה...

ואני17 -אולי זה תירוץ, אולי קצת עלוב ואבל אני בהחלט מבינה אותו... וזה לגטימי...

אבל אני שואלת למה ההרגשה שלי היא של מן פיספוס כזה... כאילו...שנה עברה...ומה?! כלום?! אנחנו עדיין באותו מצב?! איך זה קרה?! למה לא השתנה שום דבר?!

ב"ה היה מדהים והמבנה גם מקסים ביותר! כל הכבוד להם!

ובאמת קשה להאמין איך זה עבר כ"כ מהר...

אולי שנה הבאה אני אהיה מסוגלת לדבר על זה, לחשוב על זה, לכתוב על זה.

אבל אני רק נזכרת בשבת המדהימה שהייתה לנו באולפנה, ועל השניה שהודיעו לי על זה [כמה דק' לפני כל האולפנה, כי חברה שלי דיברה עם חיילים..] ועל השיר ששרו באותו רגע בסעוד"ש- כל האולפנה- בשיא העוצמות- "ולנר תמיד אקח לי את אש העקידה, ולקורבן אקריב לו את נפשי היחידה", והדמעות שוב עולות. השנאה כלפי הנבלות האלה נכנסת שוב.

וכבר כ"כ השתדלתי לשמוח למרות הכל.. שאני מעדיפה לחשוב על זה לבד, עם עצמי, לבכות בשקט במיטה, ולא לפתוח על זה דיונים ושרשורים ודיבורים..

זה מוזר שאני היחידה ששמה לב לזה....

לפני 4 ימים, בה' באדר מלאו 16 שנה לפיגוע בקו 18 ליד התחנה המרכזית.

לא ראיתי אף ששרשור אחד על הנושא.

אתם יודעים גם שבעוד 3 ימים, ביב' לחודש, ימלאו 8 שנים לפיגוע בקו 18 אשר קרה ברחוב יפו.

אי יודעת שזה די היה מזמן, אבל לפני מספר חודשים, בכסלו, מלאו 75 שנה לרצח היהודים ליד קרית ענבים.

אני לא זוכרת שראיתי איזה שהוא שירשור על זה.

גם לפני קצת יותר מחודש, בו' בשבט, מלאו 8 שנים לפיגוע בקו 19 ברחביה, למיטב זכרוני לא היה שום שירשור, אולי זאת דווקא אני שלא שמתי לב, באותה תקופה לא הייתי כל- כך נוכחת בערוץ.

........

(נ.ב. כל הפיגועים שהזכרתי קרו רק באזור י-ם, וגם הם ממש לא היחידים שהיו באזור הזה.)

ד"א- בזמן כתיבת התגובה הזאת, אחי ממש איבד סבלנות, הבטחתי לו שאני אתן לו את המחשב אחרי שאסיים לכתוב את התגובה, זה לקח לי המון זמן לסיים אותה, מרוב כאב....

זה הכי טבעי שיש שיותר יכאב לנו, ויותר נזכור, פיגוע שהיה לפני שנה...

ופיגוע כזה מזעזע, שבו רוצחים תינוקת בת חודשיים, הגיוני ששנה אחרי כולנו עוד נהיה בתוך ההלם והכאב...

בס"ד

סלחי לי את מכבודך- אבל את כאילו מזלזלת בזה?!

לא אמרתי שצריך לשכוח את הפיגועים הללו- שכן- צריך לזכור אותם- שהם לא פחות חשובים וכואבים-

אבל מה שאת אומרת זה בעצם- "אז מה שלא הזכירו את הפיגוע הזה, היו עוד אלפי פיגועים שלא הזכירו!"

בבקשה תגידי לי שלא הבנתי אותך נכון, בבקשה! 

סורי על הטימטום אבל,מרוב שזה עדיין כ"כ חי וכואב, לא הרגשתי שעבר שנה!

באמת!

חשבתי שעברה אולי חצי שנה! זהו!

ברוך דיין האמת!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...