בס"ד
או שאני היחידה שלא שמה לב לזה?!
אתמול, חברה, היה יום השנה לרצח משפחת פוגל הי"ד.
ולא ראיתי אף לא שרשור אחד על הנושא.
אז, יכול להיות שאני הפסיכית פה ולא שמתי לב שהיה כזה, או שבאמת לא היה אחד כזה- אחד מהשניים...
מפחיד לחשוב על זה ששנה עברה, ואנחנו המשכנו לנו הלאה בחיים שלנו, למרות שזה מה שאנחנו צריכים לעשות- זה עדיין מפחיד אותי.
השרשור נפתח קצת לפני יום השנה, כל הכתוב בו-אמת! מהיכרות אישית.
"מסר מיואב":
מצד שני אולי זה תירוץ.
בשניה שקראתי את זה אמרתי לעצמי "נכון, אני בקושי מסוגל להתעסק בנושא. הספיק לי שיתוף של אחד החברים בפייס שגם אותו העברתי מהר" אבל אז- "רגע, מה זה התירוץ הזה?"
לא יודע...
ואני בטוחה שאם לא היה זה לא מחוסר תשומת לב של החבר'ה...
אני תכננתי לפתוח שרשור על זה אבל פשוט לא יכולתי 
בס"ד
לא אמרתי-"למה לא פתחתם?!"
שאלתי למה זה קרה...
ואני17 -אולי זה תירוץ, אולי קצת עלוב 
ואבל אני בהחלט מבינה אותו... וזה לגטימי...
אבל אני שואלת למה ההרגשה שלי היא של מן פיספוס כזה... כאילו...שנה עברה...ומה?! כלום?! אנחנו עדיין באותו מצב?! איך זה קרה?! למה לא השתנה שום דבר?!
ב"ה היה מדהים והמבנה גם מקסים ביותר! כל הכבוד להם!
ובאמת קשה להאמין איך זה עבר כ"כ מהר...
אולי שנה הבאה אני אהיה מסוגלת לדבר על זה, לחשוב על זה, לכתוב על זה.
אבל אני רק נזכרת בשבת המדהימה שהייתה לנו באולפנה, ועל השניה שהודיעו לי על זה [כמה דק' לפני כל האולפנה, כי חברה שלי דיברה עם חיילים..] ועל השיר ששרו באותו רגע בסעוד"ש- כל האולפנה- בשיא העוצמות- "ולנר תמיד אקח לי את אש העקידה, ולקורבן אקריב לו את נפשי היחידה", והדמעות שוב עולות. השנאה כלפי הנבלות האלה נכנסת שוב.
וכבר כ"כ השתדלתי לשמוח למרות הכל.. שאני מעדיפה לחשוב על זה לבד, עם עצמי, לבכות בשקט במיטה, ולא לפתוח על זה דיונים ושרשורים ודיבורים..
זה מוזר שאני היחידה ששמה לב לזה....
לפני 4 ימים, בה' באדר מלאו 16 שנה לפיגוע בקו 18 ליד התחנה המרכזית.
לא ראיתי אף ששרשור אחד על הנושא.
אתם יודעים גם שבעוד 3 ימים, ביב' לחודש, ימלאו 8 שנים לפיגוע בקו 18 אשר קרה ברחוב יפו.
אי יודעת שזה די היה מזמן, אבל לפני מספר חודשים, בכסלו, מלאו 75 שנה לרצח היהודים ליד קרית ענבים.
אני לא זוכרת שראיתי איזה שהוא שירשור על זה.
גם לפני קצת יותר מחודש, בו' בשבט, מלאו 8 שנים לפיגוע בקו 19 ברחביה, למיטב זכרוני לא היה שום שירשור, אולי זאת דווקא אני שלא שמתי לב, באותה תקופה לא הייתי כל- כך נוכחת בערוץ.
........
(נ.ב. כל הפיגועים שהזכרתי קרו רק באזור י-ם, וגם הם ממש לא היחידים שהיו באזור הזה.)
ד"א- בזמן כתיבת התגובה הזאת, אחי ממש איבד סבלנות, הבטחתי לו שאני אתן לו את המחשב אחרי שאסיים לכתוב את התגובה, זה לקח לי המון זמן לסיים אותה, מרוב כאב....
זה הכי טבעי שיש שיותר יכאב לנו, ויותר נזכור, פיגוע שהיה לפני שנה...
ופיגוע כזה מזעזע, שבו רוצחים תינוקת בת חודשיים, הגיוני ששנה אחרי כולנו עוד נהיה בתוך ההלם והכאב...
בס"ד
סלחי לי את מכבודך- אבל את כאילו מזלזלת בזה?!
לא אמרתי שצריך לשכוח את הפיגועים הללו- שכן- צריך לזכור אותם- שהם לא פחות חשובים וכואבים-
אבל מה שאת אומרת זה בעצם- "אז מה שלא הזכירו את הפיגוע הזה, היו עוד אלפי פיגועים שלא הזכירו!"
בבקשה תגידי לי שלא הבנתי אותך נכון, בבקשה!
סורי על הטימטום אבל,מרוב שזה עדיין כ"כ חי וכואב, לא הרגשתי שעבר שנה!
באמת!
חשבתי שעברה אולי חצי שנה! זהו!
ברוך דיין האמת!
זה ירד מאדד (ברוך ה'..)
אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה
ואוו איך בא לי כבר את החופש הגדולל🤭
מה הסיבות שלכם בחיים?
בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.
ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.
בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי
לא יודע.
מבררים את זה, מחפשים את זה
הלוואי וידעתי
כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...
ככה עד שיבוא המשיח....
הפורום חזק להיות פעיל והם דיבורים חזקים אז מוזמנים להעלות נושאים מעניינים שאתם מתלבטים בהם אם סתם שאלות, חוויות, רגשות ופריקות
יש לי הדרן ויש תקלה ואין לי אינטרנט במכשיר (שהוא גם ככה דפוק (חצי טאצ) ובלתי נסבל) אני לא יכולה לקבל לטלפון אימיילים ובנוסף האפליקציה שלהם לא עובדת
יש למישהו דרך לעזור לי?
בבקשה אני נואשת נראלי אם עד סוף שבוע הם לא חוזרים אליי אני עוברת לנוקיה (ונוקיה זה זוועה)
אם מישהו יעזור לי אני אשמח מאוד
או סרטים אחרים
