אז את, אם זה מפריע לך, תפקחי עיניים ותחפשי אולי יש לך חברה שצריכה עזרה.

ולא, זאת לא בושה לפנות לחברה ולשפוך.

לפעמים יש דברים שבאמת אפשר לפתוח ולדבר עליהם

ולפעמים יש דברים (וכן אני מזדהה) שלא תדברי איתם על אף אחד 

ושאת מרגישה שאין לך באמת למי להגיד...

אבל אפשר לנסות! [אני מצאתי]

ואם את רוצה....את מוזמנת בחום לאישי  

אולי זאת שתמיד מסתובבת לידך, ונראית מאושרת ומלאת חברות- היא בדיוק כמוך!

גם היא מחפשת את האחת הזאת לדבר איתה ולשתף אותה, מישהי לשבת איתה על כוס תה ולספר...

רק צריך את התעוזה הזאת, את הקאץ' הרגעי הזה, חפשי מישהי, מתוך ה"כולם" המבלבל הזה, ותמצאי איזה הזדמנות שבדרך אגב להגיד לה "וואיי אני חייבת לפרוק שנייה, אני ללוידעת מה לעשות עם עצמי..."

זה עובד! אם שתיכן אכן בנות אדם ממוצעות השיחה בד"כ זורמת ומתפתחת לשיתוף מדהים וערבות ואמון מטורף!

וכשיש את הסודות המשותפים האלה, גם החברות מתחזקת ומתפתח משהו טוב כזה, את יודעת שיש לך למי לפנות וכנ"ל היא...

רק צריך להעיז ולהתפלל!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....