בס"ד בר"ה

פשוט לבוא ולראות אם מתאים או לא!!!

בירור, יוצר אצלך סטיגמה, ולא נעים וכדאי לבוא ככה לדייט!!!

חוץ מזה, שדייטים הם הבירור הכי טוב שיכול להיות!!!

ואני לא אומר שצריך להגיד כן לכל הצעה ויאלללה..אלא לראות כיוון כללי וזהו!!!

עם רוב הבחורים שנפגשים לא מתחתנים (רק עם האחרון)...

חבל להוסיף סתם מפגשים שעם קצת בירור היה מתאמת שלא היה שייך מלכתחילה...

ולא מסכימה.

מסכימה עם זה שפגישות זו הדרך להכיר הכי טוב ובלי סטיגמות.

לא מסכימה- כיוון שאני לא רוצה להפגש עם מישהו שהכיוון הכללי מתאים, אבל דברים שחשובים לי (ולא נמצאים בכיוון הכללי) לא מתאימים.

כמה שפחות כאב לב, שחיקה ויסורי מצפון.

בנוסף, אני חושבת שכשמבררים זה מראה על רצינות. אתה לא סתם זורם, אתה בודק, שואל, מברר.

אני לא מבררת יותר מידי, רק כמה דברים שממש עקרוניים לי.

בס"ד בר"ה

"אני לא מבררת יותר מידי, רק כמה דברים שממש עקרוניים לי."

זה מה שהתכוונתי, כשאמרתי כיוון כללי!!!

 אם בבירור אני כבר רואה שהבחור לא קשור אלי אז למה לצאת איתו ולבדוק את זה?

די נמאס לי כבר מכל העניין

וממש מבינה את יעל_א...

או שתלמדו לדבר על חברים שלכם ולהגיד כמו שצריך ומה שצריך

או שכנראה נצטרך לשאול שאלות נוקבות.. וזה לא יהיה נעים...

מעבר לפרטים טכניים אובייקטיבים, אין טעם לברר יותר - כי זו בסה"כ התרשמות. וזה דבר סובייקטיבי. 

וההתרשמות של מישהו אחר טובה בדיוק כמו ההתרשמות של מי שיוצא לדייט. 

לכן, מבררים מבחינה טכנית, האם על הנייר זה מתאים - וזהו! 

וכן, כולנו אותו דבר. כל הבחורות אומרות את זה, אז כנראה שזה נכון... 

האישיות היא התרשמות. תכונות הן הן התרשמות. 

גובה, גיל, עיסוק וכו' - אלו עובדות. 

כל דבר שהוא התרשמות - את יכול להתרשם בעצמך. למה את חושבת שהתרשמות של מישהו אחר תהיה כמו זו שלך? 

לכן, לברר משהו - כן. אבל יש לי הרגשה שאנשים נסחפים עם הענין. 

לעיתים ההכרות של הר"מ עם הבחור מלמדת על אופי ישיבה מסויים.

כשיש הרבה בחורים בשיעור, ואולי הר"מ לא רוצה לומר דברים מהשערות

לגבי הבחור - שמא יהרוס לו, או יגרום ללא מתאים להראות מתאים...

ניסית למקד יותר שאלות ספציפיות?

פחות "מה יש לך לומר על הבחור - פרופיל בששים שניות",

ויותר "חסידי/שמח/קולני/שקט/ביישן/חברתי" - או אפילו יותר ממוקד...

רק הצלחה ושמחה ובשורות טובות!

לרוב אני מאוד ספציפית, אך מאפשרת הרחבה אם החבר/ ר"מ רוצה.

הקטע הוא שבאמת לפעמים אין כ"כ דרך לברר.

ר"מ מסויים הפנה אותי לראש הישיבה, שמא הוא יודע יותר על הבחור

(מדובר באחד מגדולי הדור שלנו.. ממש לא נראה לי שייך לפנות אליו בשאלה כזה..*תמה* ).

ולמה אנשים לא מכירים את החברים שלהם לחדר, מעבר למה הוא עושה בחיים/ במה אבא שלו עובד/ איפה הוא גר?

(שוב, זה הכללתי מאוד..).

אם הר"מ סובר שיש כאן מקום לפנות לראש הישיבה - אז זה שייך

לגבי חברי חדר - יש כאלה שפשוט באים לחדר שלהם רק כדי לישון...

לא תמיד יש לבייניש"ים הווי חדרי. לפעמים רק חדר האוכל הוא חיי החברה שלהם...

לפעמים בית המדרש, לפעמים השבתות

מה יש למשדך הראשוני (שהעלה את ההצעה מלכתחילה) לומר בכל הנושאים האלה?

א. ממ.. שאלתי את הר"מ "האם הרב חושב שמקובל לפנות לרב ** בשאלות כאלו?"

"לא, זה לא מקובל.. אני ביישן באופי שלי, אז לא הייתי פונה לרב. בשאלה כזו."

"ממ.."

"ההורים שלך מעורבים בשידוך?"

"לא.. למה הרב שואל?"

"כי עדיף שיבררו בשבילך.."

קיצור..

המשדכים משומה לא כ"כ יודעים להגיד על העלם. הם מתחלקים לשניים:

א. בחור שנפגשנו פעם ומציע חבר אחר- "אין, הוא ממש בשבילך!!" "

למה חשבת על השידוך הזה?"

"לא יודע, זה פשוט מתאים.. קחי מספרים של חברים.." והגלגל חוזר..

ב. בחורה- "נפגשנו פעמיים/ פעם אחת ועל חצי השעה הראשונה הבנתי שהוא בשבילך.."

"ממ אוקיי, ובמה אנחנו מתאימים/ משלימים?"

"לא יודעת.. זה פשוט מתאים.. קחי מספרים של חברים.."

מבין 'תמצוקה?

הייתי חייבת לפרוק.

:d

הייתי חייבת...

בעזהי"ת.

מההכרות שלי, ברוב הישיבות יש חברות-חדר, שמתבטאת קצת יותר מ"שלוםשלום" במסדרון.

וכבר שמעתי על חבר'ה בישיבה שלך, שהתעקשו להישאר בפנימייה הישנה, כי מקום המפגש החברתי הכמעט יחיד- זה המקלחת המשותפת... :X

בעזהי"ת.

ואתה יודע בדיוק למה התכוונתי

פשוט המוקד החברתי הוא בנ"צ גאוגרפי אחר (חד"א וכו').

זה סתם באסה צדדית שממילא זה לא עוזר לברר מי החברי חדר שלו.

אבל אפשר חברותות (התורה נקנית לפחות במיעוט שיחה)...

בכל ישיבה יש את האלה הזייגערים (בלי לזלזל, ההפך) שגם יודעים לכוון אותך

מיהם החבר'ה של בחור פלוני אלמוני, אשר קשובים להמייתה הנוגה של ציפור נפשו,

ומשחנ"שים איתו כל ליל שישי לפחות...

זה מחייב אותם להתחיל לחשוב

רוצה יותר את המחדד..

"אחלה גבר" = הוא חבר'המן, פתוח, נועז, זורם.

"שפיץ" = עילוי, גדול הדור הבא...

תקנו אותי אם אני טועה.

מה זה אומר עלי?

שהוא לא עילוי/ חבר'מן? (קיש..)

"לא הסתדר לי וויזואלית" –הוא מכוער ודוחה

"זה לא אני זה אתה" –זה אתה. ועוד איך אתה

"אז..נדבר. מתישהו" –שלום ולא להתראות

"קלה כבחמורה" –מקפידה מאוד

"דוס אבל פתוח" –הגדרה שאינה ניתנת לפיצוח. כשל לוגי מובנה

"משקיעה בזוגיות" –בלח"ית

"האקס לא יוצא לי מהראש" –אני מאוהבת במישו אחר

"זה לא זה" –אין לי מושג מה ומי יהיה "זה", ואין לי מושג מה ה"זה" מכיל

"היא יפה והכל אבל.." –אבל חוץ מזה אין בה הרבה

"....בדומה" -אני מאוד אוהב את עצמי

בזעהי"ת.

כולם כאלה!!! אבל כולם!!!

שנאמר: "וואס איז דוס"?

לא מסובך. 

את רוצה שיתפלל 3 פעמים ביום במנין? תגידי

את רוצה שיקבע עיתים? תגידי

את רוצה שיעסוק במקצוע חופשי? שיהיה אקדמאי? שיהיה מוסיקאי? תגידי!

זה שכולכן אומרות את אותה סיסמא, ואני בספק אם אפילו 2 מכן מתכוונות לאותו הדבר, פשוט לא נותן כלום.

מה שדוס בשביל אחת, הוא ממש לא דוס בשביל מישהי אחרת, ומה שבחורה אחת מגדירה פתוח, יכול להיות אטום להדהים מבחינתה של בחורה אחרת. 

התחושה שלי היא, שכאשר אתן אומרות "דוס, אבל פתוח", אתן יותר מנסות להגיד את עצמכן ולא את מה שאתן מחפשות.   

נדמה לי שפשוט הבעיה היא שאי אפשר להבין את ההגדרות שאנשים שאתה לא מכיר אומרים.

אחד יגיד שפיץ ויתכוון לעילוי. והשני יתכוון לחבר'המן 

סתם דוגמא שהובאה כבר לעיל.

תנסו לנסח מילון אולי

אתה מביא בעיה אחרת, שגם לה יש מקום.

תסכים איתי שבנות יודעות לספר די הרבה על חברות שלהן,

אפילו מבלי שתתחיל לשאול שאלות..

גם ל"סינון" ראשוני של מי שבכלל לא בכיוון של מה שמחפשים,

וגם - כי קשה להכיר אדם רק מפגישות.

לפעמים, מידע נוסף עוזר לבחינת הדברים.

כמובן, לא צריך לקחת כ"מוגמר" - לפעמים אדם שומע משהו, רואה את האדם - ואומר: אה, באופן הזה זה בדיוק מתאים לי...  כי גם מידע, תלוי לא פעם באופן שירגיש איתו מי שנפגש.

ואני חושב שזה נכון, שלפעמים בנים עלולים להתקשות יותר "להגדיר" בדיוק חברים, כי הם גם לא עוסקים בכך בעצמם. הם רואים אותו במכלול, וחברים טובים, בלי לנתח לעצמם יותר מידי.

יתכן שבנות יכולות יותר. אבל ככלל, יתכן שזה גם ענין של ניסיון חיים, להבחין יותר בטיפוסים של בני אדם.

אולי העצה הטובה, זה לנסח שאלות יותר קונקרטיות, בנקודות שחשובות לך.

למשל: הוא טיפוס עדין או תקיף.  הוא בחור שמח, לדעתך.  הוא "יושב" או קופצני..  וכן הלאה - כל אחת עם מה שחשוב לה.

בתור משל: ילד קטן ששואלים אותו מה לימדו היום - לפעמים לא יזכור. אבל אם ישאלו - מה אמרו לכם על משה בתיבה... פתאום הוא יודע מצויין..  שאלות מוכוונות, מעוררות מחשבה - וממילא גם תשובות יותר בהירות.

כמובן, צריך לשאול מישהו שבאמת מכיר.

בכ"ז אומרים לי "אני לא יודע.. בישיבה אין הרבה מצבים שאפשר לזהות את התכונה הזו"/

"נראה לי שהוא כך.. לא יודע...".

על זה אני מתקוממת (ויודעת שזה לא יעזור..), על זה שגם לשאלות ממוקדות אין תשובות ברורות.

אולי תמצאי איזו בת דוד קרובה שלו,

שמכירה מהמשפחה...

אני ממש גאה בעצמי שבבירורים הצלחתי לגרום לאנשים לא להיפגש כי זה לא היה מתאים

(בגלל סיבות אמתיות כמובן, לא סתם)

מצטער עם אני חוזר על דברים שנאמרו.

(לא קראתי את כל התגובות כאן)

לדעתי אכן יש לבנים חיסרון גדול ביחס לבנות

שמעתי מהרב אבינר פעם הגדרה על תקשורת בנים כסוג של "אוטיזם" 

בעיית תקשורת עם הסביבה,

ומכן כל המשתמע על זה:

1. רוב הבנים לא משחנ"שים עם החברים שלהם כמו שבנות עושות (וגם כשהם עושים את זה, זה ממש שונה משחנ"ש בין בנות)

2. השיחות שלו עם החברים יהיו הרבה יותר ענייניות 

3. לחבר יהיה מוזר לענות לך על שאלות מסויימות (או אפילו הוא לא ידע) כי הוא לא נפגש עם המציאות הזאת, או שלא שם לב שהוא נפגש איתה.

4. המושגים שהחבר ידבר איתך עליהם הם מאוד שונים ממה שבנות מגדירות (הן בשפה והן בתפיסת עולם)

5. רוב הבנים לא יפנו לר"מים שלהם בשאלות מסויימות, על כן הרבה שאלות שלא קשורות ללימוד לא רלוונטיות כלפי הר"מ, בטח ובטח כלפי ראש הישיבה (יש כמה ישיבות יוצאות דופן, אבל רובן לצערנו כאלה)

6. וכמובן, השיחה בדייט תהיה שונה משיחה עם חברות, אבל זה ככר שרשור אחר.

בהצלחה!

זה ממש מסובך להתחיל לחשוב ולהגדיר את הבן אדם מבחינה נפשית ומה האופי שלו וכל זה אז מה שאני עושה בדרך כלל אני שואל את הבחור המיועד מה הוא רוצה שאני אגיד ואם זה מתאים למה שאני חושב אז אני מעביר הלאה.

אבל בד"כ אם הוא חבר שלי אז הוא כנראה נורמלי ואפשר להתחתן איתו...

בגלל שהם גברים

ולא נאמר בצחוק בכלל..אלא ברצינות..

ואני מצטרפת למי שאמר לשאול שאלות ממוקדות. על אף שאת אומרת שלא עוזר,

בהרבה מקרים זה דווקא מועיל..

בהצלחה!

בעזהי"ת.

באמת, שונאת בירורים!!

על כל דבר. בין אם זה בחור ובין עם זה מוסד לימודים...

פשוט ההגדרה שלי היא לא ההגדרה שלך...

כאילו, זה פשוט שונה...

בגדול אני לא בעד בירורים על בנאדם ספציפי. אבל לפעמים מחשבות מרובות (מה שנקרא בלעז- חפירות) זה חיובי, כי כן, באמת צריך לדעת מה את מחפשת, ומה את לא, זה ממש מחדד.

אבל זה עניין אחר, ובשביל זה לא צריך כ"כ גברים

וזה שגברים לא יודעים להשתפך זו מכה אחרת. אבל יש בזה צדדים נחמדים...

תמיד נותנים אנשים מאוד "אובייקטיבים" לבירור, כמו הרב שלו (שרוצה לעשות שם טוב לישיבה, ולכן כולם טובים)? החבר הכי טוב שלו ("הוא בחור טוב, צדיק, זורם פתוח"-אבל לא ענית על השאלה, הוא חברותי או לא???). ת'כלס, אי אפשר לברר הרבה מבחינת אישיות, אבל אפשר לברר מכיוון כללי, מה התפיסות הדתיות שלו למשל, או מה מקומו בישיבה מבחינת מעורבות חברתית. אני מבינה את אלו שמתרעמים על העניין, אבל בינינו-לא חבל? הוא/היא צריכים לבזבז זמן וכסף רק להגיע למקום, ולא תמיד הכסף הוא שלהם, אז ככה אפשר לחסוך השקעות מיותרות.

הוא איך הישיבה תיראה מזה...

ישיבניקים הם דווקא אנשים טובים, הם לא מחפשים להראות שהם טובים...

ולייק על התובנה שחידדת, בכללי.

היו לי ממש מקרים "מצחיקים" מבירורים דרך חברים.. 

*חבר שלא זכר אם יש לחברותא שלו -  משקפיים, זקן, פאות, איזה גובה הוא,מה מבנה הגוף, איזה כיפה,

רק אמר לי: "הוא נראה בסדר"- כאילו מעניין אותי מה הטעם שלו ביופי, וכאילו ביקשתי שינקוט דעה..

בסך הכל רציתי נתונים. הוא כנראה מעולם לא התבונן בו. העיקר שהוא חברותא שלו.

(גם בתיאור פנימי הוא הסתבך, ככה שלהגיד עליו שהוא מאוד "רוחני" זה לא מדוייק...)

הוא ראה שאני בהלם ומתעקשת לקבל תיאור חיצוני - 

ולא ידע איך לצאת מיזה- אז פשוט נתן לאשתו את הטלפון שתתאר לי. הזוי.

* חבר אחר שכנראה בדיוק חיפש עם מי לדבר,

על הדרך ניצל את ההזדמנות לשפוך בפניי את מאורעות חייו ומהווי נפשו.

* חבר אחר כנראה גיבש כמה תאוריות על עניין הדייטים או שרצה להתאמן עליי ב"שיעור מוסר",

דיי ניסה לעשות לי שטיפת מוח והקניית כלים, אילו רק היה יודע כמה אני יכולה ללמד אותו.. 

* חברים אחרים ניסו להעביר לי "פעולת בנ"ע" דרך הטלפון- על חשיבות השרות בצה"ל, על חשיבות של לימוד תורה ודחיית גיוס, על חשיבות לימוד תורה במסלול של הסדר ועל חשיבות לימוד תורה, צבא ועשיית תואר במקביל...

וקצת שכחו שאני כבר לא שישיסטית שעדיין במהלך גיבוש זהות ודרך.

והיו עוד כמה נוראיים יותר ונוראיים פחות שאחסוך ממכם......

אני לא מצליחה לקלוט איך אי אפשר לדעת לספר דברים על בנ"א שאתה מכיר

וק"ו אם הוא חבר טוב שלך?!

אני רואה אדם זר כמה דקות וכבר יכולה לספר עליו דברים, ולא רק חיצוניים.

יש כאלה שאומרים שזה  כשרון לדעת להגדיר אדם ולספר עליו בפירוט,

ואני ממש, אבל ממש חולקת!!!!

לדעתי, זה חוסר נתינת תשומת לב לאדם שמולך.

חוסר הקשבה, חוסר התעניינות, התבוננות פנימית ועמוקה.

כשאתה לא יודע לספר על חבר שלך או מכר- אתה בעצם אומר שאתה חבר של חפץ!

כי אתה אפילו לא טורח לגלות את עולמו הנפשי, האמיתי!

ההסתייגות שלי היא- שזה לא רק בנים.

יש בנים מדהימים שכל כך מתבוננים בחברים שלהם!!

והם כ"כ בעלי עין טובה ורגישה לזולת!

ולעומתם יש לא מעט בנות שבכלל לא יודעות להסביר נורמלי על החברות שלהן,

ומסתבכות עם עצמן, כששואלים אותם.

לצערי מכירה מקרוב...

פשוט צריך לדעת להתבונן. לאהוב את הזולת.

יש לי חברים שאני באמת אוהב ובקשר טוב, אבל לתאר אותם מה לעשות קשה לי

תתאמן על זה.

זה מספיק חשוב!!!

כולם יכולים לפתח מודעות ויכולת תיאור נשמה.

צאו מיזה, זה לא כשרון מולד.

ואני לא אוהבת את החלוקה בין הגברים לנשים בנושא ואת האמירות:

"גברים פחות טובים בזה".

עדיאל רק שתדע, אם הייתי חברה שלך הייתי נעלבת

כי אני באמת מנסה רבות, זה מעסיק את המחשבה שלי.

(דווקא בגלל הנושא הזה של השידוכין...)

זה לא שהחברים לא חשובים לנו -

אלא שאנחנו חווים אותם בצורה שקשה לפרוט לפרוטות.

אם אין את האמון הבסיסי בו, אתם באמת חושבים שאפשר לצאת איתו?

בעניין הנקודתי והספציפי בסיפור הנ"ל:

באמת בעסה לא להצליח לשמוע מחבר טוב של בחור תיאור מועיל ולדלות מידע בסיסי וטוב.

בצורה העמוקה יותר:

זו ממש בעייתיות שאנחנו לא יודעים להתבונן ולהקשיב לזולת,

בלי קשר לבירורים לצורך דייטים.

בעיניי זה הרבה יותר מורכב-

כי מקס' לא מצליחים לברר דרך חבר אחד- אז משיגים חבר שני..

אבל להרשות לעצמנו לא לדעת מי הם חברנו זאת בעיה.

כי אם אנחנו לא יודעים לעשות להם שיקוף נכון, אנחנו לוקים בחוסר הקשבה.

זה נכון ואין ספק בכך שלפעמים מאוד קשה לברר על בחורים..

אבל לענ"ד, זה לא נכון להסיק מכך שמי שלא יודע לעשות שיקוף נכון, לוקה בחוסר הקשבה..

יש הרבה בחורים שהם באמת חברים טובים, אך לא ידעו לתרגם לך למעשה ולדיבור את מחשבתם והרגשתם ביחס לחבר..

וזה לא רק בעיה של בנים, יש גם בנות כאלה..

הרבה פעמים אנחנו יכולים לזהות דפוס התנהגות מסויים, אבל עד שעד שלא יקראו לילד בשמו באוזנינו, לא נדע להגיד ולהגדיר בדיוק מהו דפוס ההתנהגות הנ"ל..

לכן, כמו שכבר אמרו, צריך לדעת אצל מי לברר ויותר חשוב מזה- איך לברר!

באיזה צורה לשאול ת'שאלות כך שנשמע תשובות אמיתיות ואובייקטיביות..

ואפעם לא יזיק להשאיר קצת הפתעות לפגישות עצמן.. (כמובן שלא הפתעות בסיסיות..)

אחרי מבחני מועצה בעוד כשנה בלנ"ד 

רק תזכירי לי

ואם אתה לא יודע, אז או שתשתדל או שתגיד שאתה לא יודע ותביא לה מספר של חבר שידבר חופשי...

ובכל אופן אתה צריך כן להשתדל להגיד!!

שתתאר טוב... יש את האלה שמדברים חופשי אבל לא קשור.

יש את האלה שבכלל מנפחים - מכיר את ה"שדכן" הקלאסי מהבדיחות?...

אבל לא יודע...

אני אישית, יש חברותות שלי שאתקשה לספר עליהם (למרות שעות רבות

של לימוד) - כי אני מכיר אותם רק ליד הסטנדר.

זה עוד כלום.

יש חברים ממש טובים שלי, שהשתחנ"שנו הרבה שעות ביחד, וההכרות איתם

ממש עיצבה את התודעה שלי במובנים מסויימים...

אני לא יכול לומר שאישיותם איננה משמעותית עבורי.

אני בהחלט יכול לחזות את תגובתם והתייחסותם להרבה מאוד מצבים.

אבל - גם כשאני מנסה, לעיתים רבות מדי אני נכשל לפרוט לפרוטות את המאפיינים

והאישיות שלהם. לעיתים זה גם נכשל כשאני משוחח איתם על שידוכין.

לא שאינני מכירם - אלא שאת ההכרות הזאת אינני יודע לתאר.

בא אליי בצורה כּוּליִית כזאת.

לשהות עם מישהו כ"כ הרבה זמן,

ולא למצוא בו "איזה מעט טוב" שאפשר לנסח במילים??

אין מצב.

ואני לא מדברת על פרטי פרטים בכל הנהגה ומחשבה.

אני מדברת על תאור נורמלי ולא : "הוא בחור טוב" וחוסר יכולת לפתח מעבר.

אבל תיאור נכון דורש אחריות, וכן כשרון להגדיר.

אמרתי מה שעלה לי מהתנסויותיי העיקשות...

אשמח מאוד לעצות!

(בשביל שיגידו לך שהוא "חסידי, שמח, חבר'מן, גבוה, ג'ינג'י" את לא צריכה

את החברים הכי טובים שלו... אלה גם תיאורים שלא באמת מועילים לך יותר

מדי...)

קודם כל, יפה שקנית את הלוקש של הבחור שלא זכר איך החברותא שלו נראה. 

הנה מה שכנראה באמת קרה:

אישתו מכירה מישהו והיא רצתה לעזור לו להתחתן. אז היא אמרה לבעלה שיציע לך וכדי שזה יהיה יותר אטקרטיבי, (או שאולי את לא מוכנה לקבל הצעות שהאדם שמציע לא מכיר באופן אישי, אני לא יודע) - הוא אמר לך שהוא החברותא שלו. 

אישתו אמרה לו שהוא נראה בסדר וזה בדיוק מה שהוא אמר לך. 

כשהתחלת לתחקר אותי - הוא פשוט העביר את הטלפון לאישתו, כי היא מכירה אותו ולא הוא. 

זו הגירסה היותר סבירה מאשר "הוא לא זכר איך נראה החברותא שלו..." 

ולגבי לספר על אדם אחר: כשאני מציע, אני לא מוכן לספר שום דבר שהוא לא אמת אובייקטיבית. 

למד בישיבה, כמה שנים, לומד לתואר מסוים, גובה וכו'.

אגב, אני גם לא מוכן שיספרו דברים עלי מעבר לדברים שהם בגדר עובדה.  

כל שאר הדברים הם דבר סובייקטיבים - והבחורה יכולה להתרשם בעצמה. 

אם אני לא מציע, אני לא עונה בכלל ובתור אחד שמתנגד לכל ענין הבירורים - אני לא מוכן לתת לזה יד. 

ממש לא כך היו הדברים..

חברה כלשהיא הציעה לי את בחור X והביאה לי את המס' של החברותא שלו כדי לברר עליו יותר,

כי היא לא ראתה אותו בשנתיים האחרונות..

אין לי מושג מיהו וגם בטח לא מכירה את אשתו.

אז כל מה שהמצאת פה- לא רלוונטי.

כי לא אשתו רצתה להציע וגם לא החברותא ההזויה שלו.

אלא חברה אחרת.

הוא החברותא שלו כבר תקופה מאוד ארוכה, וממש לא מאתמול.

כך שהחלט -זאת גרסה לא סבירה! כפי שכתבת!!!

ה' יעזור לחברוּת שלהם.

כשתגדל, תבין שצריך לברר.

כמובן, את הדברים הנכונים.

זה נראה לי מאוד מוזר שהחברותא שלו לא יודע אם יש לו משקפיים וזקן. 

אני לא מאמין שיש אנשים כ"כ הזויים שלומדים עם בנאדם שנתיים ולא יודעים להגיד דברים כאלה, ככה שנראה לי שלא אמרו לך את כל האמת. 

אולי זה לא ה"תסריט" שעלה בדמיוני, אבל אני פשוט מכיר תסריטים כאלה באופן אישי... 

וסביר להניח שאני קצת יותר קשיש ממך, והדבר היחיד שלמדתי מנסיוני רב השנים, הוא שלברר פרטים טכניים ועובדתיים זה חשוב. 

התרשמות - אין מה לברר. (אם היא נחמדה ואם היא זורמת אם חברות שלה, מצחיקה וכיו"ב).

התרשמויות הן אינדיבידואליות. אדם אחד יחשוב שמישהו מצחיק ואחר יחשוב שהוא ילדותי ומפגר.

בעצם, גם למדתי, שאם אני נתקל בסיפור מוזר, כמו חבר שמציע לי משהו לא קשור ומעגל קצת את הפינות - אז כנראה שלאישתו יש חברה שהיא מנסה לסדר לה דייטים, גם במחיר של לספר סיפורים. 

וגם אם ההצעה מגיעה דרך מכרה אחרת. 

אני לא הייתי קונה את זה שחברותא של מישהו במשך שנתיים לא יודע אם לבחור יש משקפיים וזקן. אף אחד לא כזה הזוי!

הוא באמת לא ידע! (ומבחינתי, זה לא שהוא לא יכל לדעת, הוא בחר לא לדעת!).

כששאלתי על מראה חיצוני: 

הוא לא הצליח לתאר את הגובה, את מבנה הגוף, את גוון העור, את הכיפה, את סיפור הזקן והפאות,

פשוט אמר לי:

"אמממ.. לא יודע אם הוא יותר גבוה ממני או יותר נמוך, 

לא זוכר אם יש לו זקן, מבנה הגוף שלו בסדר (ואני תהיתי לעצמי- מזה בסדר בשבילו ומי אמר שהבסדר בשבילו זה גם בשבילי טוב?!)... "

שאלתי עוד כמה שאלות על אופי, דרך חיים והופעת התורה בחייו -וגם שם הוא מעט התקשה.

ולבסוף,

נפגשתי עם אותו בחור, על אף המשפט: "אמור לי מי הם חבריך (ההזויים) ואגיד לך מי אתה"

וגיליתי דברים אחרים ממה שהחבר ראה, מבחינת אישיות ומידות.

וגם מבחינה חיצונית: הבחור היה גבוה ורזה,

עם פאות ארוכות וזקן שלא היה נראה שצמח בשעות שלפני הפגישה, קצת (הרבה) לפני...

אבל אתה צודק,

בירור של נתונים, עובדות, וראייה אובייקטיבית- הרבה יותר אפקטיבי עבורי,

מאשר חוות דעת של חבר על מידה מסוימת ורצינות בלימוד התורה...

או שנפלת כאן על מקרה מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד חריג ועל בחור ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש מעופף - או שמישהו סיפר לך סיפור כדי שתצאי עם אותו בחור. 

גוון עור, גובה, מבנה גוף, כיפה  - אני עוד יכול לתאר תרחיש כלשהו שהוא לא ידע להגיד לך. (אם הם לומדים ביחד והוא תמיד מגיע כשהחברותא שלו כבר יושב וכו'... )

אבל משקפיים וזקן??? זה כבר ממש ממש מוגזם. 

איך הוא יכול היה לבחור שלא לדעת? איך היא זיהה אותו כשהוא בא ללמוד איתו חברותא? 

אני כתבתי את זה רק כי אני מכיר את זה מהצד שלי, שיש חבר ולאישתו יש חברה רווקה, אז החבר מספר שהוא מכיר אותה ומספר ניסים ונפלאות שאפשר להוסיף לתפילת עמידה בפורים. 

ובסוף, מסתבר שאין לו מושג מי הבחורה, ואת הדברים הכי בסיסיים הוא לא ידע להגיד לי. (אני מקווה שהוא לא ידע, ולא שהוא ידע ושיקר לי). 

וכשקראתי את הסיפור שלך, היה נשמע לי בערך ככה. 

צריך לדעת לשאול את האנשים הנכונים, ולא אלו שיגידו רק את הדברים הטובים ..

ולדעת איך לשאול, זאת אומרת שהוא חייב לענות לאחד הצדדים, לא שאלות של כן/לא, אל שאלות שחייב לענות במילים.

ותכלס לברר מה שבאמת חשוב לכם, קרי - דברים שפסלו את הקשרים הקודמים ובוודאות יפריעו לכם להגיע לקשר

הבא...

ואני אישית תמיד מרר בקצרה (יחסית) עם מי שמציע לי, ואם זה קשור אני מבקש ממישהו שאני סומך עליו שיבבר על הבחורה, והוא מברר אצל אנשים שהוא מכיר ולא טלפונים של חברים, שתמיד יגידו דברים טובים.

בהצלחה בבירורים

שאומרים לך תשובה כזאת לקונית ודי שגרתית ש'הוא כאן כמו כולם' וכו', זה מראה על שתי אפשרויות.

או שהוא לא מכיר אותו מספיק\בכלל.

או שהוא מתחמק מלמסור לך פרטים עליו, את הסיבה לכך אני משאיר לך.

1 -   בן כמה

2 -   מה זה אומר עליו

3 -   מה הוא מתכנן לעשות

4 -   למה

5 -   הוא לא חושב שזה חוצפה?!

6 -   מה מידת הנעליים שלו

7 -   הוא מתכנן ללמוד מה שהוא מתכנן בגלל המידה שלו בנעליים???

8 -   איך הוא נראה

9 -   אבא שלו מכוער?

10 - הוא מתפלל את כל  ה -4 תפילות ביום?

11 - הוא אוהב ששואלים אותו שאלות?...

12 - הוא מתכנן ללמוד תורה

13 - הוא לא חושב שזה נובע משחצנות הרצון הזה ללמוד תורה כשיתחתן??

14 - איזה 2 מידות טובות יש לו?

15 - יש לו רק 2 מידות טובות?!??!?!?!?!?!?!?!?!?!

--

חבר'ה, אל תפגעו, זה לא אישי.

קחו את הכל יותר בקלות.

קצת פחות שאלות. פחות כאב ראש (גם לבנות). פחות חפירות.

קחו את הכל יותר בקלות.

קחו את הכל יותר בקלות.

שנאמר - "קל, קל, קל"... (שם, שם, שם)

ערבי מזרוחניק... S=

נשמע שאת שואלת שאלות כלליות מדי וכך גם התשובות שאת מקבלת.

אני שואלת שאלות מאוד ממוקדות, ואף נותנת דוגמאות לאפשרויות תשובה.

לפעמים החבר מקדים את השאלות שלי ומתחיל לספר דברים טכניים. זה אחד הדברים שאני קובלת עליהם.

ספרו דברים משמעותיים, אישיותיים!

(מה זה מעניין אותי מה אבא שלו עושה בחיים ואיפה הוא למד ביסודי?!).

הם לא יודעים מה את רוצה לכן הם אומרים מידע כללי כדי שלא תעזבי את חבר שלהם בגללם

אבל לא עד כדי כך לא ברורה..

אפילו יותר מהרגיל.

תשאלי שאלות של כן ולא, אולי זה יהיה יותר קל

זכית להרבה תגובות, ולא טרחתי לקרוא את כולן... אז אולי הדברים כבר נאמרו.

המצב שאת מתארת מסתבר מאוד בהתחשב בזה שהחבר'ה מהישיבה הם פחות או יותר באותו ראש, נוסיף לזה את העובדה שהם מפחדים להגיד משהו שעלול להתפרש לא נכון ובכך להרוס לחבר שלהם...

אגב, אצל בנות המצב לא מזהיר בהרבה.

מה שאני ממליץ (ועושה במידת הצורך) זה לשאול שאלות ממוקדות יותר: 

לדוגמא, אם תשאלי "מהן שלושת התכונות הבולטות של הבחור?" במקום, "ספר לי על המידות שלו" יש יותר סיכוי שתשמעי משהו שבאמת מתאר את הבחור הספציפי הזה ולא תשובה גנרית שלא באמת עוזרת לך...

עוד אופציה זה לספר טיפה על עצמך או לספר מה משוב לך, ולשאול אם זה נשמע מתאים, (התשובה בד"כ תהיה חיובית)  ואז לשאול למה זה נשמע מתאים. כאן את צריכה לנסות לשים לב אם התשובה כנה ומלאה בדוגמאות, או שתכלס החבר מתאמץ להנפיץ משהו שיוריד אותך ממנו (בד"כ זה די בולט ומגומגם...)

ברור שכל הנ"ל לא תמיד נותן תמונה טובה של המציאות... אבל לדעתי כן ניתן להבין כיוונים כלליים.

אם לדוגמא את מאוד **** (לא הצלחתי לחשוב על דוגמא טובה) וחשוב לך שגם הוא יהיה מאוד ****. אז אם זה לא עלה כתכונה בולטת (בהנחה ש**** זה באמת משהו חשוב, ולא אוהבת וילונות כתומים) או דוגמא סבירה לכך שהוא אכן כזה, הייתי בודק יותר לעומק את הנקודה הזו לפני שהייתי מחזיר תשובה חיובית.

המון בהצלחה!

הייתה הצעה שנשמעה "חשודה" מבחינתי, שסתם דוחפים לי פגישה, אז התקשרתי לחבר שלו, ואמרתי לו-תגיד לי 3 דברים טובים על החבר שלך. במקרה החבר היה בעל של חברה, כלומר היינו ביחסים טובים, אז הוא קודם כל הגיב באופן שהבהיר לי שהוא בשוק שמציעים לי את הבחור הזה בכלל, ואחרי שהוא אמר מה שהוא אמר, הבנתי שזה לא מתאים לי, הסגנון שלו. הגיע הזמן שיפסיקו עם אמירות מתחמקות כמו למשל: יש לו מידות טובות..אני מחפשת בנאדם, ולא חצאית. תגיד ת'כלס מה האופי שלו. אם אתה לא יכול לומר, אתה פשוט לא חבר שלו.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

המטפחת עוזרת, אבל אני עדיין נראית כמו ילדה מחוצ'קנת לצערי.

גם בעלי שחוגג השבוע 28 נראה בכיף שיעור ג' או פחות. לפחות עם זקן יש גבול כמה נמוך אפשר לרדת עם הערכת הגיל. (כנראה שגם עם מטפחת? למרות שאולי המדובר באיזו כת שמחתנת קטינות, ואז שום דבר לא מחייב...)

אני לא חושבת שזו מחמאה להיות צעיר מידי, ולא מבינה את הרדיפה האינסופית הזו אחרי "אנטי אייג'ינג" וכל זה.

שמעתי שיש כאלו שרוצות להסתובב עם הבת שלהן בת ה15 ושאנשים יחשבו שהן אחיות. לי זה נשמע מפדח ומוזר.

כשאני אהיה בת 30, אין לי שום בעיה להראות בת 30. כנ"ל 40, 50 וכולי. לא מבינה גם את הפאדיחה לספר שאתה בגילאים האלו.

זה נראה כאילו תרבות הפרסומות (/המערב? לא יודעת איך לקרוא לזה) רוצה שכולן יראו כמו תלמידות קולג' בנות 22 שהולכות למסיבות כל היום. בגלל זה יש לחץ על נערות אפילו בגיל 13-14 להיראות סופר מטופחות ומאופרות, ועל מבוגרות בנות 40 לקנות את כל הקרמים והשטויות של הטיפוח המוגזם גם כן.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)

לק"י

אבל לא הייתי בונה על זה. זה לא פורום היכרויות מלכתחילה.

אשמח להכיר אישה דתיה מעל גיל 40.

אני בן 48 גרוש.

על השאר אפשר להתכתב