יש איזה קטע שממש מפריע לי בימים האחרונים...
כמו שכבר אמרתי פעם או פעמיים, אני עושה שירות לאומי בגן של ילדים חינוך מיוחד. הגן מוגדר חילוני ואמנם יש גם ילדים דתיים מהבית אבל דתיים כזה לייט, אתם יודעים...
ויש ילד חב"דניק.
להורים שלו ממש קשה שהוא בגן חילוני, מצדם זו בושה אבל בגלל שהוא חנ"מ אין כ"כ ברירה והוא אצלנו.
ןהנה הבעיה:
לפני כמה ימים הוא הגיע עם קרחת ופאות. (נראה לי שזה דווקא לא מנהג של חב"ד אבל לא משנה...) פשוט כאב לי להסתכל עליו, הוא בכה כל היום, הילדים עשו לו ת'מוות,הוא לא השתתף בכלום, פשוט היה בדיכאון... ניסיתי להגיד לו שזה נורא יפה, ושהוא לא צריך להיעלב, אבל תאמינו לי שגם אני הייתי צריכה כוחות כדי ללטף לו את הראש בלי שזה ידחה אותי...
גם ככה יש לו אופי מאוד חלש,הוא מרגיש שהוא שונה, וילדים, מה לעשות, מזהים ומנצלים את זה (מעליבים אותו, זורקים את הכיפה לשרותים, לוקחים לו דברים...) ועכשיו הוא צריך גם את הקרחת הזאת על הראש...
אני ממש לא מזלזלת, אני מבינה שזה מנהג שבשבילם הוא חשוב, בטח כשזה אחד הדברים היחידים שעוד יש להם שליטה עליהם כשהילד שלהם בגן כזה, אבל לעזאזאל, תחשבו על הילד! הוא נפגע מזה מאוד, הוא לא נמצא בחברה שמבינה דברים כאלה, הוא לא מרגיש עם זה בנוח... זה באמת כזה נורא לחכות עם זה קצת למתי שהוא יהיה בסביבה של ילדים כמוהו? אולי כשגדולים זה נקרא להוריד את הרף וזה לא בסדר, אבל כאן מדובר בילד בן ארבע וחצי...
השאלה היא מה עושים, שווה איכשהו כן לדבר עם ההורים...? סתם ככה לא הייתי חושבת שכדאי להתערב, אבל זו באמת טובת הילד, ובאמת שממש כואב לי עליו...
)
