סליחה על ההקשבה
אני על הקו לקרני שומרון, בדרך לבקר חבר. ת'אמת, אין לי ממש מה לעשות. שכחתי לקחת איתי ספר (קודש או חול, לא משנה.) והפלאפון שלי – הרוס לו המסך. אני מניח את הראש על החלון בנסיון נואש לישון.
"הלו, משה?" תחילתה של שיחה קולנית הורסת לי את הסיכויים הקטנים שעוד נשארו לי להירדם על השפיצים שליד החלונות הממוגנים באוטובוס המטונף הזה.
"כן, אני מצטערת שהפרעתי לך באמצע הסדר." אחת, נדמה לי בשנות העשרים המאוחרות. אי אפשר לישון במדינה הזאת? איך אומרים – It's a free country, לא?
"אה, אתה רק מתארגן לחתונה של מישהו מהשיעור?" הי, מצאתי! אני אקשיב לשיחה, ואנסה להשלים אותה! זה יהיה פיצוי הולם על חוסר השינה. נראה לי. מה? זה לא מוסרי וראוי? הי, היא התחילה!
"אני מאחלת לך שיהיה לך כיף." היא אומרת, "רק רציתי לדבר איתך על משהו." כן, מה שתרצי, רק בתנאי שלא תפריעי לבחור ההוא מאחורייך לישון...
"תראה." היא ממשיכה, מתעלמת מהמסרים הטלפתיים הסמויים שלי. "אתה יודע שהתחלתי לעבוד בתחילת השנה במועדנית, נכון?" בטח! "יופי, אז שמע מה מפריע לי. כל הילדים שמה ממש לא נימוסיים. ממש צריך לחנך אותם!" מה, באמת? "אני צריכה לומר להם לומר לי תודה כשאני מחלקת להם סוכריות. אני אומרת 'מי שלא אומר תודה, לא מקבל סוכריה'. ועוד לחשוב שבתחילת שנה הם קפצו עלי ושמחו לקראתי." ממפפף... הערכה עצמית גבוהה יש לך, מה?
"אולי זה לא התחום שלי?" צ'מעי ממני, מדריך אחראי, בוגר ומנוסה – אני מסכים איתך. איזו מין בחורה שעובדת בחינוך לא יודעת למה היא עובדת בזה?!
"טוב. אני אנסה." מה?! זה לא מה שאמרתי!
"חוץ מזה, יש לי בעיה עם התפילות." אוהו! מישהי פה משתפכת! רק עצה קטנה, לפעמים יש אנשים משועממים מאחורה שלא מצליחים לישון והם יכולים בטעות להקשיב לשיחה הפרטית הזו. מה את אומרת, אולי נשוחח במועד אחר?
"אני לא מצליחה לכוון טוב מספיק." מסתבר שזה לא מה שהוא ענה לה...
"כן, אני מנסה, אבל קשה לי כשאני מרגישה כאילו הקב"ה לא עונה לתפילות שלי... זה כאילו אני מתפללת סתם. אני יודעת שזה נשמע כמו כפירה, אבל אני לא מאמינה בכח של התפילה." זו בדיוק ההגדרה של כפירה, חמודה... חוץ מזה, נראה לך שזה 'אתפלל ותן לי'? הלוואי! הייתי מאוד שמח אם זה היה כך!
"חוץ מזה, בכלל, כל הדרך הזאת של המצוות לא מרגישה לי נכון. נו, אתה יודע למה אני מתכוונת. אני יודעת שזו הדרך הנכונה, אבל אני לא מרגישה כאילו אני יותר טובה כשאני הולכת בדרך הזאת. כאילו, מה היה רע באיך שהייתי קודם? הרי נהנתי יותר!" ת'אמת, עכשיו תפסת אותי לא מוכן. מה נראה לך, שאמונה זה רק ע"פ הרגש? חוץ מזה, כדאי ללכת בכלל לרב, עם שאלות כאלה.
"כן, אמרו לי שאני צריכה להתייעץ עם רב" יש! זה עבד! "אבל החברות שלי לא יודעות מה באמת עבר עלי. רק אתה יודע..." תודה על המחמאה...
"לא משנה, אני מעדיפה לדבר איתך. (שתיקה ארוכה, אני מנסה לנחש לאן זה פונה) מה, אתה לחוץ?" אני מנחש שזה קשור איכשהו לחתונה? "מה?! תחשוב שאם היו מציעים לך מישהי כמוני ואתה לא מכיר אותי, היית מסכים להתחתן איתה?" אבל הוא כן מכיר אותך, יא אהבלה! טוב, השיחה מקבלת תפנית מוזרה ומשעממת בהחלט, אז אני מעדיף לישון. חושך.
יורדים בקרנ"ש, אני מתלבט אם לומר לה שאני כותב הרבה ו-'אם אפשר לכתוב את זה?'. אני מחליט שבכל זאת אני לא אפרסם את זה איפשהו שהיא תראה. לשיפוטכם.
במקור, השיחה היתה מפורטת יותר וארוכה יותר. לנוחיותכם ולנוחיותי – הורדתי וערכתי קטעים נרחבים.
