הספר הזה משבש לך את דרכי החשיבה ההסתקלות על העולם

איך שהוא מסתקל

(ולאו דווקא ספר מפחיד, פשוט כולם אמרו לי שהספר מפחיד, אז הכנתי את עצמי נפשית ובסוף התברר שזה ממש... לא. XD)

אני תוהה אם אני היחידה ששיקשקה מהספר 'המכשפות' של רואלד דאל? אני די בטוחה שאפילו לא גמרתי אותו..

מצד שני, קראתי אותו בסביבות כיתה ז', אם אני לא טועה. 

כעיקרון, קשה לי לפחד מספרים, אם כי אני זוכרת ש-'הארי פוטר והנסיך חצוי הדם' הפחיד אותי ממש, במיוחד כי קראתי את הקטע של המערה עם הידיים מתחת למים באמצע הלילה. 

הוא מספר על הרופא שהצליח להפריד את הטוב שלו מהגוף ונהיה רע מוחלט .

ולאחר מכן הוא "מתמכר " לזה ולא מצליח לחזור לעצמו עד שהוא מת בדמות המקוללת.

אבל אין ספק שתמונתו של דוריאן גריי הרבה יותר מוצלח.

הספר הרביעי ממש ממש הפחיד אותי XD
קראתי אותו בשלבים... נראה לי גמרתי אותו סופית רק בכיתה ד' בערך.

זה לא התיאורים המזעזעים, אלא הרעיון.

הרעיון שבאדם אחד עשויות לחיות בצותא שתי אישיות. והספר לא נועד לילדים בכלל!

הרעיון שלו הוא, שככל שאדם מגלם דמות מסוימת לאורך זמן, כך הוא הופך להיות היא, ולמעשה אין זאת דמות, אלא הוא עצמו

אצלנו ביהדות  אומרים, אחרי הפעולות נמשכים הלבבות, (גם בלי כוונה לשינוי...). אנחנו רגילים לרעיון.

אבל למי שלא רגיל, הרעיון הזה מאד מאד מפחיד.. מי שדוגל ב'אמונה בלב' לחוד, ובמעשים לחוד, כשהוא קורא ספר כזה, איך אדם שביסודו טוב, מוצא בעצמו לפתע כוחות רעים, 'דמות רוע' שהולכת ומשתלטת עליו... זה מחריד.

האמת שהספר החריד גם אותי...(קראתי אותו בגיל 13 בערך...)

לא חשבתי על זה בצורה הזו

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.