אוקי, פורים השנה היה אחד החגים הכי משמעותיים שהיו לי בחיים,
אוקי, אני עכשיו אחרי אחת התקופות הכי קשות שהיו לי אי פעם בחיים, משברים מכל כיוון אפשרי בכ"כ הרבה נושאים...
פורים התחיל אצלי בהרגשה של בדידות, בכי...
את הפריקה הזאת כתבתי באמצע מסיבת פורים של הכתה, אתמול בלילה...
שוב, כמו פעם- אני שוב לבד, הבדידות חזקה כ"כ,
אבל עכשיו יש לי בלי סוף פצעים פתוחים, שבכל פעם שאני מרגישה את הבדידות- הם נפתחים מחדש ומעלים בלי סוף דמעות וכאב.
כי עכשיו, בניגוד לפעם- היו לי הרבה חברות, גם כשהרגשתי לבד בין בנות כתתי- היו לי הרבה חברות אחרות,
אבל עכשיו...|נאנחת| האמת, זו בהחלט אשמתי המצב הזה, אם הייתי חושבת קודם צעד קדימה- אולי היו לי חברות עכשיו.
זה מה שמכאיב לי יותר מהכל, לדעת שאני נמצאת במצב הזה באשמתי.
חברותי לכתה נחמדות ובאמת שהן מנסות לקרב אותי, אבל אני לא מסוגלת להתחיל לרקוד ריקודים פרועים עם מוזיקה בעייתית... זאת כ"כ לא אני וגם שאינני רוצה להרוס את נפשי העדינה ואת הרוחנית שלי.
מחשבה שכ"כ לא מתאימה לי עוברת בראשי, היא מגיעה מתוך הייאוש : אבל זה דורש ממני המון! אני לא מסוגלת כבר להרגיש לבד כ"כ ללא חברות!
אבל אז קול ממקום עמוק בתוכי צועק לי- לא! אל תפגעי ברוחניות ובעדינות שלך!
ואז אני מבינה שזו האמת, ונשארת לבד...
אוקי, 2 מבין המשברים שהיו לי- שמתבטאים בפריקה הזו הם המשבר החברתי והמשבר האמוני שהיו לי. [היה לי משבר נוסף- שהפכתי תוקפנית והעדינות שלי נעלמה...גם הוא מתבטא קצת בפריקה הזאת...]
אבל אחרי שחזרתי לבית- נזכרתי במשמעות הרוחנית של היום הזה, והחלטתי שתפילה לעולם לא מזיקה,
אז נכון, בחודש האחרון עברתי משבר אמוני חזק- אני לא אפרט... - אבל אולי עכשיו, בגלל שזה פורים אז הפעם זה יהיה שונה... אמצע הלילה, הכל שקט, יצאתי למרפסת , עמדתי שם חצי שעה שבה התפללתי ובכיתי בצורה כזאת שמעולם לא הצלחתי בעבר, עדיין הרגשתי בדיוק כמו קודם, אבל לא התייאשתי, היום בבוקר - לפני כל משלוחי המנות, לפני הכל...
הסתגרתי בחדר שלי במשך שעה שבה התפללתי ובכיתי הרבה יותר מאשר בלילה, מייד לאחר התפילה הזו הרגשתי הקלה, לאט לאט המשברים שעברתי הפכו לזיכרון מעומעם... חייכתי - הפעם חיוך אמיתי ולא מזוייף כמו החיוך שהיה לי עד עכשיו... שרתי בקול עם חיוך, הפסקתי לחשוב על המשברים.
פורים עבר ב"ה מעולה ובשמחה! =) לאחר הסעודה יצאתי למרפסת, ראיתי את השמים הבהירים,
כל הפרחים... והרגשתי שהתקופה הקשה מאחורי, הרגשתי כ"כ רגועה ושלווה, וגם העדינות שלי חזרה, והפעם הרבה יותר טוב מאיך שהיא הייתה בתחילה! כל המחשבות שהיו לי בעבר שהיו תוקפניות ומאיימות- נעלמו כלא היו!
נעשיתי כ"כ עדינה ורגועה! הרבה יותר טוב משהייתי לפני כל המשברים!
וגם, שעכשיו כבר לא כ"כ משמעותי שאין לי חברות, כי אני יודעת שה' מקשיב לי, ושהוא ידאג למה שהכי טוב בשבילי!
אני יודעת שבהמשך יהיו לי חברות, זה קצת מפריע לי שאין, אבל זה לא כ"כ קריטי וחסר כמו קודם, בגלל הקרבה שאני מרגישה עכשיו לה'
