אוקי, פורים השנה היה אחד החגים הכי משמעותיים שהיו לי בחיים,

אוקי, אני עכשיו אחרי אחת התקופות הכי קשות שהיו לי אי פעם בחיים, משברים מכל כיוון אפשרי בכ"כ הרבה נושאים...

פורים התחיל אצלי בהרגשה של בדידות, בכי...

את הפריקה הזאת כתבתי באמצע מסיבת פורים של הכתה, אתמול בלילה...

שוב, כמו פעם- אני שוב לבד, הבדידות חזקה כ"כ,

אבל עכשיו יש לי בלי סוף פצעים פתוחים, שבכל פעם שאני מרגישה את הבדידות- הם נפתחים מחדש ומעלים בלי סוף דמעות וכאב.

כי עכשיו, בניגוד לפעם- היו לי הרבה חברות, גם כשהרגשתי לבד בין בנות כתתי- היו לי הרבה חברות אחרות, 

אבל עכשיו...|נאנחת| האמת, זו בהחלט אשמתי המצב הזה, אם הייתי חושבת קודם צעד קדימה- אולי היו לי חברות עכשיו.

זה מה שמכאיב לי יותר מהכל, לדעת שאני נמצאת במצב הזה באשמתי.

חברותי לכתה נחמדות ובאמת שהן מנסות לקרב אותי, אבל אני לא מסוגלת להתחיל לרקוד ריקודים פרועים עם מוזיקה בעייתית... זאת כ"כ לא אני וגם שאינני רוצה להרוס את נפשי העדינה ואת הרוחנית שלי.

מחשבה שכ"כ לא מתאימה לי עוברת בראשי, היא מגיעה מתוך הייאוש : אבל זה דורש ממני המון! אני לא מסוגלת כבר להרגיש לבד כ"כ ללא חברות!

אבל אז קול ממקום עמוק בתוכי צועק לי- לא! אל תפגעי ברוחניות ובעדינות שלך!

ואז אני מבינה שזו האמת, ונשארת לבד...

אוקי, 2 מבין המשברים שהיו לי- שמתבטאים בפריקה הזו הם המשבר החברתי והמשבר האמוני שהיו לי. [היה לי משבר נוסף- שהפכתי תוקפנית והעדינות שלי נעלמה...גם הוא מתבטא קצת בפריקה הזאת...]

אבל אחרי שחזרתי לבית- נזכרתי במשמעות הרוחנית של היום הזה, והחלטתי שתפילה לעולם לא מזיקה,

אז נכון, בחודש האחרון עברתי משבר אמוני חזק- אני לא אפרט... - אבל אולי עכשיו, בגלל שזה פורים אז הפעם זה יהיה שונה... אמצע הלילה, הכל שקט, יצאתי למרפסת , עמדתי שם חצי שעה שבה התפללתי ובכיתי בצורה כזאת שמעולם לא הצלחתי בעבר, עדיין הרגשתי בדיוק כמו קודם, אבל לא התייאשתי, היום בבוקר - לפני כל משלוחי המנות, לפני הכל...

הסתגרתי בחדר שלי במשך שעה שבה התפללתי ובכיתי הרבה יותר מאשר בלילה, מייד לאחר התפילה הזו הרגשתי הקלה, לאט לאט המשברים שעברתי הפכו לזיכרון מעומעם... חייכתי - הפעם חיוך אמיתי ולא מזוייף כמו החיוך שהיה לי עד עכשיו... שרתי בקול עם חיוך, הפסקתי לחשוב על המשברים.

פורים עבר ב"ה מעולה ובשמחה! =) לאחר הסעודה יצאתי למרפסת, ראיתי את השמים הבהירים,

כל הפרחים... והרגשתי שהתקופה הקשה מאחורי, הרגשתי כ"כ רגועה ושלווה, וגם העדינות שלי חזרה, והפעם הרבה יותר טוב מאיך שהיא הייתה בתחילה! כל המחשבות שהיו לי בעבר שהיו תוקפניות ומאיימות- נעלמו כלא היו!

נעשיתי כ"כ עדינה ורגועה! הרבה יותר טוב משהייתי לפני כל המשברים!

וגם, שעכשיו כבר לא כ"כ משמעותי שאין לי חברות, כי אני יודעת שה' מקשיב לי, ושהוא ידאג למה שהכי טוב בשבילי!

אני יודעת שבהמשך יהיו לי חברות, זה קצת מפריע לי שאין, אבל זה לא כ"כ קריטי וחסר כמו קודם, בגלל הקרבה שאני מרגישה עכשיו לה'

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

תקציר:

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

סתם אני לא אבל משעמם פה רצח!!!!!!!!

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

אשמח לתגובות....

יש לי שאלה לכל החברה שהם בתנועת נוער.

ב"ה אני מדריכה בסניף בנ"ע עקיבא נפרד בעירי הנחמדת ובמקביל גם בחבב של הסניף המעורב... השאלה היא האם לעזוב את הסניף המעורב?

רוצה להוסיף שאם אני לא ילך לחבב סביר להניח שלא יהיה לי חברה אחרת...

תודה מראש לכל העונים ברכת ה' עליכם!

למה אפשר לחוש בדידות ברמה כמעט משתקת והאם זה אמיתי ומה אפשר לעשות עם זה?