זה משהו שחשבתי עליו. מין תיאוריה כזאת. אתם יכולים לקרוא ולהגיד מה דעתכם על הרעיון?? תודה רבה!! =]
כל אדם חי מאה עשרים שנה.
מכיוון שבעולם ההוא אין כזה דבר זמן, הזמן הומצא בשבילינו, בשביל המוח הקטן שלנו שלא מסוגל לתפוס את האינסוף.
לנו יש שנים, שעות וכל מיני מדידות כאלו.
הזמן לכאורה, שאנו חיים בו, נמדד בשנים, אצל ריבונו של עולם אין זמן. אם יש שנה ויום אין אנו יכולים לדעת, אך גם אם יש, הם אינם נמדדים בכמות המכונה "זמן".
איננו נצליח לתפוס אפילו מליונית מהאינסוף העצום הזה, ולכן יש לנו זמן.
כל אדם חי עד שיסיים את תפקידו בעולם הזה. זה יכול לארוך מאה שנה, חצי שעה, או שלושים וחמש שנה.
מאה ועשרים שנה הם בעצם תרגום בשפה שהמוח מבין לחיים מלאים של בן-אדם. ברגע שאדם נפטר מן העולם הזה, ועובר לעולם שכולו טוב, הוא סיים את תפקידו כאן, וברגע שסיים את תפקידו, הוא חי חיים מלאים, וחיים מלאים משתווים למאה עשרים שנה. כך יוצא שכל אדם חי את מאה ועשרים שנותיו.
__________________________________________________________________________________
