אומן אחד, מוכשר ביותר, התבקש על ידי ראש העירייה לפסל פסל בצורת סוס ע"מ שיעמידו בכיכרה העיר, האומן נעתר לבקשתו בחיוב, תכנן, פיסל, יצק, חיבר, הדביק וצבע, והנה לאחר שנה של עבודה-סוס מפוסל לתפארת.

ביום המיוחל העמידו אנשי העיריה את הפסל בכירכר העיר, האומן נטל את שכרו בעד מלאכתו והתיישב על ספסל בסמוך לפסלו, ע"מ לראות את תגובות העוברים ושבים, משראה שאינם שמים את ליבם כלל אל הפסל נפלו פניו, עבר חברו ושאלו "למה נתעצבו פניך", ענה לו "ראה את הפסל שפיסלתי, שנה שלמה עמלתי עליו אך איש מהעוברים והשבים אינו נותן ליבו, אפילו להביט במלאכתי", חברו שמע את הדברים וענה "הפסל שפיסלת נעשה כ"כ בכישרון עד שהוא נרה כמו סוס אמיתי, ולכן אנשים לא מתפעלים ממנו, מה דעתך לסדוק סקר גדול ובולט במרכז גופו של פסל הסוס, כך ייראה הקהל שהסוס אינו אמיתי והוא יצירת אומנות." האומן הקשיב לעצת חבירות, לקח הפטיש והאיזמל ועשה סדק עבה לאורך כל גופו של הסוס, מסיים לסדוקו התיישב שנית בספסל, וראה איך הקהל הרב שהיה ברחוב, ראה שאין הסוס בעל חיים אמיתי אלא פסל, עיניהם כמעט שיצאו מחוריהים, הם כ"כ התפעלו.

כך גם אנו איננו שמים לב לטובו של הקב"ה עימנו, עד שהוא ממעיט בשפע שהוא מביא לעולם ואז אנו יודעים להעריך את המצב בדרך כלל, שבו הכול טוב.

איני זוכר את המקור, והניסוח הוא אישי שלי ולכן אני לא יודע עד כמה הוא מדוייק, מקווה שעזרתי

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....