שם, אמרתי / טוביה רובניר

לא לשתות את המים של המטוס!!

לא לאכול את התפוחי אדמה! הם עשויים מפלסטיק עם אבקה! (באמת, אחד שבר לי את הסכין..)

לא לאכול את החביתות של המטוס!

בקיצור, לא לאכול את האוכל של המטוס...

היה לי כאב בטן למשך 3 שעות אחר כך...

החוויות שם כ''כ מיוחדות מצד אחד, אבל גם רבות מצד שני.

כשתחזרו לארץ לא תזכרו את כל השבוע וחבל שחוויות חזקות ילכו לאיבוד.

חם צוואר, כובע גרב, גופייה טרמית, חותלות, גרביונים (אהמ.. לבנות), גרביים צבאיות, וכד' קררר

בס"ד

1. לרשום ביומן מסע!

2. לבקש מחברים/הורים/אנשים שאתה אוהד שיכתבו לך מכתב לטיסה. זה ממש כיף ומרגש לפתוח בטיסה ולקרוא.

3. הכי חשוב- לדעת שאין כזה דבר "עכשיו אני צריך להרגיש ככה וככה". לדעת לקבל כל רגש שאתה מרגיש, לדעת שזה בסדר ושגם אם אתה לא בוכה (בשביל בנים-מרגיש עצב כבד) באושוויץ לדוגמה- זה לא אומר שמשהו לא בסדר איתך!!!

4. להתכונן! לברר את הלו"ז של המסע ולקרוא על המקומות שאתם הולכים לנסוע אליהם! כבר למדת את היחידה בהסטוריה על השואה? אני מקווה שכן כי זה מאוד עוזר להבנה. אם אתה רוצה- לקרוא ספרים ולראות סרטים על השואה. לדבר עם סבא/סבתא ולברר אם יש קרובי משפחה שהיו שם, ולברר היטב את הסיפורים שלהם, כולל שמות של מקומות שבהם הם היו.

זה מסע חשוב, בהצלחה!

אל תבוא עם דמיונות וציפיות ענקיות ("כן, במחנה X בטח יהיה ממש קשה, וכואב, ואני ממש אתרגש שם...וכו'") אחרת אם המסע יהיה שונה ממה שחשבת ודמיינת שהוא יהיה - אתה תתבאס וזה יפריע לך לכל שאר המסע. לעומת זאת, אם תבוא בגישה של ראש פתוח, לקבל כל מה שהמסע הזה ייתן לך, מתוך רצון לדעת מה הוא ייתן לך - אתה תתחבר לזה יותר. 

דבר נוסף, וזה לא כ"כ תלוי בך אלא בקבוצה עצמה - תקבעו קבוצה של כמה אנשים שהם יהיו ב-'וועדת צילום', הווה אומר: מישהו עם וידאו, ואיזה 2-3 עם מצלמות סטילס, בסיום המסע הם יעלו את התמונות וכד', אבל זה יקטין מהלחץ של אנשים 'לצלם, לצלם, לצלם' כל דבר ובאמת יהיו פתוחים להקשבה. 

לכתוב יומן מסע, כמו שהציעו כבר למעלה, ואם אתה לא בנאדם של 'יומני היקר, אני מרגיש בלה-בלה-בלה', פשוט תכתוב מה היה כל יום (עדיף באוטובוס ובנסיעה, זוכרים יותר טוב ויש את המדריך שאפשר לשאול שאלות טכניות על עובדות ושמות של מקומות, שהם שוברים שיניים שם), שיהיה לך לפחות את המזכרת הזו ותוכל לדעת מה קרה בכל יום, ואיפה היית, ואז ממילא תזכר גם איך הרגשת ומה לקחת משם, או מה לא לקחת משם וכו'. 

ותהנה ממש! 

קודם כל- כל מה שאמרו..

 ממש כדי לכתוב יומן, אפילו רק של הייתי פה, ראיתי אתזה וכו' זה ממש טוב! וכדי כמה שיותר קרוב לזמן שזה קרה, לסכם את המדריך (אם אתה בקטע..) בנסיעה- קח בחשבון שלכתוב בנסיעה, כשאתה כל הזמן בתזוזה, זה לא הדבר הכי קל ונח, לכן כדי לקחת משהו קשוח לכתוב עליו (סכם אותי כזה..) ולנסות לכתוב גם אם זה לא כ"כ נח.. ולנצל את ההפסות של הנסיעה בלי דיבורים שצריך להקשיב, גם לכתוב.

ליצוב קבוצה טובה, קשר טוב בין כל חברי הקבוצה. זה יכול ממש לעזור לעבור את החוויות הקשות והמשמחות! שכל אחד ישים לב אם יש מישהו שצריך איזה עזרה, לפרוק למשהו מה שהוא מרגיש חיבוק (בעיקר לבנות.. ) וכו'.

תהנה ותנצל על צד הטוב ביותר!!

בס"ד

להביא כיסוי עיניים וכרית קטנה ונוחה לנסיעות!

בקושי ישנים בלילה והנסיעות ממש ארוכות.

1+1 שווה לנצל את הזמן ולישון בנסיעה (במיוחד שהאוטובוסים שם ממש נוחים ).

ציוד עיקרי:
תיק מזוודה / מזוודה
מיכל שתייה
חולצות טריקו קצרות
בגדים חמים (טרנינג)
מכנסי הליכה, רצוי דגמ"ח
גרבי הליכה טרמיים ורגילים
גופיות ומכנסי גטקס/טרמי
נעלי הליכה נוחות – רצוי מתאימות לשלג
כובע צמר/פליס
כפפות צמר/פליס
תיק כלי רחצה
שפתון נגד יובש
פנס
פאוץ למסמכים וכסף

ציוד חיוני:
תיק גב לסיור יומי
ביגוד טרמי
מגבת
עזרה ראשונה ושניה
נרות נשמה
סוללות נוספות
גפרורים
אוכל....מנה חמה וממתקים

ציוד רצוי:
מחממי אוזניים
מצלמה
טרמוס נירוסטה 0.5 ליטר
שקיות חימום

לבגדים, לאשפה וגם כדי לעטוף את הנעל כשהיא תרטב לך לגמרי...

ואם השלג גבוה, אל תתפתה לללכת בו יותר מדי. לך בשביל, תקפא פחות. (למרות שגם זו חוויה)

תתארגן עם תרמוס - יהיה לכם הרבה זמן באוטובוס לתה ומרק.

כפפות וכובע - חיוני!

ואם תרצה לומר "תודה" בפולין - אמור ז'אנקויה. (Jankuyeh - במלרע)

"שבת שלום" הם כבר יודעים. 

בנוגע לטלויזיות, טלפונים וכו' - תמיד תבררו אם אפשר. יש מלונות שגובים תשלום

רק על עצם השימוש (גם אם השיחה על חשבונכם).

תזהרו ברחובות, הרבה פעמים המדרכה מכוסה בקרח ויש סכנת החלקה.

בס"ד

ותהנו שם כולכם

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...