א. ב"ה נראה שיש לך רצון - זה כבר מפתח!

ב. מציבים מטרות - יעני -

את צריכה ללמוד למבחן אבל לא מסוגלת לשבת.

תחליטי לדוגמא שעד שאת לא מסיימת 5 עמודים, את לא עושה מש'ו אחר. ואל תוותרי לעצמך (אל תוותר - הייה מנצח /עמיר בניון-געגוע)

ג. תשתדלי לעשות לו"ז מסודר - לקבוע שעה ולעמוד בה! תחשבי כאילו זה אוטובוס שאת חייבת להספיק אותו.

ולא לשים את המשימות באוויר 'אני צריכה לעשות כביסה' 'אני צריכה ללמוד למבחן' 'אני צריכה להכין ארוחת ערב'

16:00 - לומדת למבחן

17:00 - כביסה

18:00 - ארוחת ערב

והרבה הרבה אמונה, ואל תתיאשי, בע"ה לאט לאט תצליחי!

כל הכבוד!

מי שמעלי מדהימה, בעלת רצון אדיר!

אם אנחנו בדוגמא של משמעת עצמית בשביל לימוד למבחן - תשבי בחדר, תכבי את המחשב כדי שהוא לא יהיה נגיש, ושימי את הפלאפון במקום רחוק.
ככה את באמת ממוקדת בלימוד למבחן, ואין לך משו אחר שאת מתחילה להתעסק בו.

(אני לדוגמא לא עשיתי את זה היום, וכרגע אני מבטאת כאן את חוסר המשמעת העצמית שלי.)

בהצלחה כפרהD:

זה לא משו שאני צכה עכשיו לעשות. זה בכללי. יותר במחשבת. בבפנים.. אוף לוידעת להגיד. תתמודדו

משמעת עצמית בגדוללל.

ותודה למי שניסה לעזור לי (אני מרשה לעצמי נשיקה כי זה היה רק בנות.. חחח)

את צריכה לחשוב מה יעזור לך, ולעשות צעדים בשביל זה. (תסתכלי בדוגמאות)

זה קשה כשלא ממוקדים, אז ניקח שתי רעיונות אחרים חוץ מלימודים, אולי הם יעזרו -

דוגמא א' -

רוצה לקום בבוקר ולא מצליחה?

מה יעזור לך? אולי כמה שעונים מעוררים? אולי לשים שעון מעורר 30 דק' לפני הזמן בו את צריכה לקום?

לבקש מכל תושבי הבית שיעירו אותך באזור השעה X?  וכ'ו..

את מאוד עייפה ובכ"ז עושה מלא דברים אחרים?

תנסי לחשוב מה את יכולה לדחות ולא ממש דחוף.

ומה שכן דחוף - תעשי.

הרעיון זה גם לעשות סדרי עדיפיות.

בהצלחה!

זה לא משו כזה. זה משמעת מסוג שונה לגמרי.

לא להגיד שמשו אני צכה לעשות אז עצות איך באמת להגיד לעצמי ולעשות. 

אלא אני צכה עצותשאם אני יודעת שמשו הוא לא טוב ובכל זאת אני נמשכת אליו ועושה את זה איך אומרים לעצמי זה לא טוב!! ומפסיקים.

אוף לא יצאתי כ"כ מובנת.

[אני מקווה...]

יצר הרע!!! זה השורש של כל הבעיות האלה.

בד"כ החמור הזה לובש שמלה ורודה ומהממת, קורץ לך ומשוויץ ביופי השקרי שלו.

מה אפשר לעשות נגדו?

קודם כל- להאמין. להאמין. להאמין שאת מסוגלת לעמוד נגדו, להגיד לו "ביי, אני לא רוצה להקשיב לך, אתה מפריע לי לחיות חיים נורמליים ונכונים."

ללמוד- מסילת ישרים זה אחלה ספר בקטעים האלה... גם אם הוא לא מדבר בדיוק על מה שאת צריכה ועושה- איכשהו דרכו את מגיעה לאמת האמיתית ומוצאת דרכים להגיע אליה.

לעשות בתכל'ס- תקחי חברה, אחות, בדודה, אמא, ואת יכולה להחשיב אותי בתור חברה שלך במקרה הזה- ותגידי לה שברגע שהיא רואה אותך- שתגרום לך להפסיק.

[אני אקח דוגמא (מעפנה.. אבל זה אפילו בהזה...): אני ילדה שכוססת ציפרניים כל החיים. יום אחד נמאס לי- כי זה באמת לא טוב ולא יפה. אז פשוט עשיתי ישיבת חברות עם כל החברות שלי ואמרתי להן שכל פעם שהן רואות אותי כוססת- שיורידו לי כאפה, אבל וואחד כאפה. והן עשו את זה!!! ובזכות זה אני היום לא כוססת ציפרניים!!! אז... באמת- זה מזה עזר חברות בקטע הזה....]

בהצלחה נשמה !!!!

תמיד פה [וברחבי הישוב..] כדי לעזור

בכללי... יכול להיות מאד שהתמכרת למשהו בקטנה (אנחנו כל הזמן עושים את זה) ולכן זה פחות משמעת אלא יותר שלבי עבודה נראה לי. אני לא יודעת מה זה אז קשה לי לכוון אבל נגיד להתחיל לשאול את עצמי לפני זה "אני באמת חייבת את זה עכשיו?", להתחיל להפחית (להחליט על כמות מסויימת ביום) אויש זה ממש קשה לכתוב בלי דעת. מקווה שהועלתי במשו.

פחות שבמעשים. אני צכה ללמוד לשלוט על המחשבות שלי.

יש למישו דרך?

אוף בסוף תגידו לי שזה לא קשור למשמעת עצמית אבל לונורא. זה כן קצת קשור. וגם אם לא, שתיהם חשובים..

עצמית, בקשר הדוק למדי, כי אם תהיה לך שליטה על המחשבות-תהיה לך גם משמעת עצמית.

בשביל להשיג שליטה על המחשבות-את צריכה -

1-לשכנע את עצמך בשכנוע אמיתי ועמוק שהמחשבות שאת רוצה בהן-הן הנכונות, והמחשבות שאת לא רוצה בהן-מבוססות על שקר.

2-למצוא דרך להזכיר לעצמך את זה באופן די תדיר (אפשר בתפילה, אפשר סתם מידי פעם להזכיר לעצמך את זה, אפשר כל פעם שאת רואה שלא היתה לך משמעת עצמית-להיזכר בסיבה (דהיינו-בגורם השקרי)).

הערה:

אני לא נוהג לקחת אחריות על העצות שלי.

זה לא אומר שאני חושב שהעצות לא נכונות-אלא שאני מכיר במגבלות השכל שלי, ורוצה שגם מי שמקשיב לי יכיר בהן, לטובתו.

הם נכונות מאוד. אבל אני צכה להתרחק מהם. כי הם גורמות לי לדברים לא טובים.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...