אלו שיושבות בדיוק ממול באוטובוסים העירוניים, ומתעקשות להיות חצי-שלושת רבעי ערומות וממררות את החיים, אלו שבבסיס מתעקשות להיות חשופות בכח גם מתחת למדים, אלו שצועקות בלבוש מינימאלי ממסכי הענק ומפרסומות הרחוב.


לא כמה דתיות שלבושות צנוע.

לא רק אני יכולה להעיד..בטח עוד הרבה בנות דתיות יעידו על זה..אתם מסתכלים גם על ה"לא ערומות"

חשופה / צמודה/ בלה בלה.

נכון שזה נראה רע? נכון, זו הכללה עלובה והיא שווה בדיוק כמו מה שכתבת בראש השרשור.

עוד לא ראיתי אחד שלא העיף מבט..

לכל האלה שבתוכינו שמנסות לחקות את החילוניות........

לא שמעתי שלבנות יש איסור להסתכל על בנים..

בס"ד

אבל ברור שהרבה יותר בולט (בד"כ) זה החילוניות..

היא דברה על "התלבשות"

את הדיון הזה תעשו עם הרב או הרבנית בשיעור.
לא בפורום.
זה באמת לא שייך.
תחשבו על זה.

יש בזה מחלוקת הפוסקים. ואין בזה הכרעה ברורה למעשה. אך לפחות ברור ממחלוקת זו שיש עניין לא להסתכל על בנים מצד התכונה המשותפת (הן לבנים והן לבנות) כשמסתכלים ובוחנים ומודדים את הבן אדם על פי איך שנראה מבחוץ, שזו איננה השקפת היהדות. "אשה יראת השם היא תתהלל".

או באחר הפורומים, לא זוכר בדיוק.. והוחלט שכמו שלבנים יש יצק להסתכל, לבנות יש יצר להתלבש לא צנוע..
אז די לקשקש שאנחנו מררים את החיים בזה שבגללנו אתן צריכות להתלבש צנוע.. די!
המכתב הזה של הזאת שנפתרה, איפה זה היה?

בס"ד

מכתבה של רויטל. חזק מצמרר ומעורר.

אחיותיי היקרות..
אני כותבת אליכן ברגעי האחרונים, בשארית הכוחות שנותרו בי, אני כותבת
בדמעות ובדם ליבי השבור והמיוסר..
כן, אני, רויטל אברהם בת 19 עומדת לפני הסוף,
צעירה אבל השערים בפני נסגרים..
אני מרגישה כמו פרח יפה שסוגר את עלו..
גם אני כמותכן חלמתי רבות על הילדים שייוולדו לי,
הבעל שאחיה איתו, המקצוע שאעסוק ועודד..
אבל..אלוקים גזר אחרת, ו
היום אני יודעת שאם הייתי חיה את חיי אחרת זה לא היה קורה.
נולדתי למשפחה דתית במרכז הארץ..
מיום שעמדתי על דעתי ידעתי שאני ילדה פה..
מאז שהייתי ילדה בגן הייתי מאוד מושכת תשומת לב בתווי פני המיוחדים,
גדלתי בידיעה שנתברכתי ביופי נדיר,
ואני לא מגזימה, מנת היופי שקיבלתי היא משהו יוצא דופן במיוחד.
הוריי החכמים ניסו תמיד לגמד בעיניי את עצם היותי יפה והשתדלו להמשיך בסדר חיים תקינים ובלי התייחסות מיוחדת,
אבל אני שהייתי ילדה חכמה מאוד גדלתי וטיפחתי את היופי הזה יותר ויותר,
העידוד מצד החברה גרם לי להבין שביופי אפשר לקנות-חברות, מעמד וכבוד..
עשיתי את זה בכל דרך, למדתי להבין שיופי כמו שלי צריך לנצל.. דאגתי להיראות טוב, יותר מידי טוב.
אהבתי ללבוש בגדים צמודים שיבליטו את גופי. שערי הארוך, המיוחד היה תמיד גורם להתפלאות רבה וכך כל פרט במראי
החיצוני נמדד בתשומת לב רבה, איך אפשר לבלוט יותר, להיראות יותר.
במיוחד אהבתי לצאת בחצאית צרה וקמרה כשלרגלי מגף ארוך.
נהניתי לחוש איך מבטי האנשים נדבקים בי לרגעים ארוכים.. בעוונותיי זה עשה לי טוב!

כשמורותיי לתיכון קלטו את המצב וניסו לשנות

היה כבר מאוחר, נמשכתי בחבלי קסם למעגל הזה שנקרא-להראות, להתבלט.
זכרוני מילותיה של מורתי-
"רויטל, קיבלת מתנה נדירה, יופי מיוחד, זה הניסיון שלך.
שמרי עליו מכל משמר יבוא יום וכל היופי הזה ינתן לאדם המתאים".
הייתי מראה שהדברים חודרים לליבי אבל בעצם הם כלל לא נכנסו דרך אוזניי..
הייתי שיכורה מרדיפה אחרי עוד בגד בולט, ועוד מראה שחצן שיסובב את כולם.. היום אני
יודעת בוודאות שהכשלתי מאות ואולי אלפי אנשים בלבוש שלי..עשיתי זאת בהנאה אמיתית.
האיתות הראשון היה בערב אחד..עמדתי במטבח וטיגנתי חביתה, שערי הארוך היה אסוף וקצבותיו נגעו באש שמתחת למחבת.
בתוך שניות הפך שערי ללהבה של אש גדולה ואדמונית. שערי היפה נשרף, אבל אני ניצלתי.
זכורני איך שכבתי בבית החולים בוכה בהיסטריה מרוב צער על שערי השרוף ואבי יושב לצידי מנחם ומרגיע-
"רויטל, ה' עשה לנו נס ,יכולת כולך להישרף..
אנא,תביני זה לטובתך, תשתני והכול מאחורינו".

אבל אני לא שמעתי, היית אז בת 16 ותוך שנתיים גדל שערי והתייפה.. והמעשה,
האיתות נשכח מליבי לגמרי. תמיד הייתי אהובה בכיתה שאף פעם לא סבלתי בדידות או כאב.. כל מה שביקשתי ניתן לי מיד, כך ברתי את חיי.
בגיל 16,מטבע הדברים גדלתי והתייפיתי, לא יכולתי שלא להתאפר כי זה כבר הפך להיות חלק מימני באותה התקופה. הסתבכתי קצת יותר לעומק,
איני לא יכולה לפרט על זה קשה לי מאוד אבל תבינו...
שכחתי לספר, הייתה לי סבתא צדיקה שהייתי קשורה אליה מאוד.. היא מאוד כאבה את המצב הרוחני שלי והייתה מנסה בכל דרך לחזק אותי, היא הייתה נותנת לי כסף לקנות בגדים יותר צנועים אבל גם זה לא עזר..תקופה קצרה אח"כ כשהייתיבת 16 וחציי היא נפטרה.
בכיתי עליה נורא..היא הייתה חלק מהעולם שלי ולא הבנתי איך העולם יכול להמשיך להתקיים בלעדיה..
לאחר תקופה התאוששתי.
אני חייבת לציין שהמוות שלה גרם לי להתחזקות קלה אבל תוך כמה חודשים חזרתי למעשיי ואף הגברתי אותם.
ככל שהגיל התבגר כך נעשיתי יותר שחצנית ובולטת.
ובסוף הגיעה ההתראה השנייה..
באחד הלילות חלמתי על סבתא שלי היא ישבה על אבן ובכתה..
עמדתי לידה ושאלתי אותה-"סבתא, למה את בוכה?!"
היא הצביעה על ראשה ולא אמרה מילה. התעוררתי מזועזעת, ניסיתי להירגע והצלחתי.
מעשה זה פרח מזיכרוני עד מהרה וכך גם האיתות השני עבר בלי התייחסות
ואז זה הגיע..אמנם בהדרגה אבל בעקביות.
בהתחלה אלו היו כאבי ראש סטנדרטיים. אמא שלי אמרה שאני עייפה ולומדת קשה ושאקח לי מנוחה,
אבל הלב שלי הרגיש אחרת. כעבור חודש לא יכולתי לעמוד מרוב כאבי ראש.
היה ניראה לי שמשהו שם עומד להתפוצץ לרסיסים. הדרך למרפאה הייתה מלאת חששות וכך גם
הציפייה לתוצאות של הבדיקות המקיפות. כשישבנו אמא ואני בחדרו של הרופא,
הפנים שלו אמרו הכול.. "כזו בחורה יפה וכ"כ חולה"- פרצתי בבכי וביקשתי הסברים.
גם אמא בכתה. היינו חסרות אונים המציאות עלתה על כל דמיון...
אני נושאת גידול ממאיר בראש, המוות הוא עניין של זמן..
אני לא זוכרת איך הגענו הביתה באותו יום, אני זוכרת רק הרבה דמעות, כאב וחוסר אונים מוחלט.
לפתע נזכרתי בחלום, בסבתא הבוכה ומצביעה על ראשה.
אך, אולי אם הייתי מתייחסת לאיתותים הכול היה ניראה היום אחרת.. אבל אני המשכתי במעשיי בלי שום התייחסות..
ביום המחרת הלכנו לבית החולים, חלומות השחורים ביותר לא האמנתי שהטיפולים האלו כ"כ כואבים זה פשוט
מוות הרגשתי ששורפים לי את העצמות את הדם את כל מה שיש לי מבפנים..
אלוקים הטוב..אתה טוב ואני לא שמעתי לך, אבא איך התעלמתי מרחמייך הרבים?!
ההמשך עצוב וכואב נורא, קשה לי לכתוב אותו..
שערי היפה, המדהים נשר. תוך מס' חודשים אני נותרתי קירחת, חיוורת וחלשה.
כל רופא שטיפל בי ציין באוזניי שיש לי יופי נדיר וזה צבט לי את הלב. ה' נתן לי פיקדון יקר, יופי מיוחד, ואני השתמשתי בו הפוך- במקום לשמור עליו הפקרתי אותו...אלוקים!
אני היום בת 19 מיוסרת מהחיים, מלאה כאבים ימיי ספורים המחלה גוברת עליי אני רואה את המוות קרוב. אני רוצה שכל מה שהתייסרתי יהיה כפרה
על העוונות שלי.
אתן, אחיות שלי ,אנא מכן ,הלב שלי שבור וקרוע .תשמעו לדברי האחרונים.
שמרו על צניעותכן מכל משמר, מה יישאר לנו אח"כ, מה, יש דין ויש דיין הוא
רואה הכול ויודע הכול..והכול יבוא במשפט.
אנא מכן, תתחזקנה בצניעות בכל ניסיונות וזה
שווה אל תחכו לאיתותים.
אנא מכן, בשבילי.

הכרית ספוגה בדמעותיי אני כותבת בשארית הכוח שיש בי אלוקים, אני מבקשת,
תאמרנה שההתחזקות הזאת תהיה לרפואתי אני מתחננת, אני רוצה לחיות.
רויטל אברהם.
זה הכוח שלנו בנות ישראל.. הצניעות..!!
כמהה חשובה הצניעות..



רויטל נפטרה כמה זמן אחרי שכתבה את המכתב
והצוואה שהשאירה הייתה לפרסם את
המכתב שלה ברבים... יהי זכרה ברוך...

חלקן לא אמיתיות, וחלקן סתם להפחדה. יעילות בדיוק לשתי דקות.

אספתי תשיער שבוע שלם חחחח זה השפיע עליי לקצת זמן..אבל ברוך ה' אני משתדלת..!!

אם אנחנו מתלבשות צנוע אתם מסתכלים
אז עיקר הבעיה היא אצלכם

בס"ד

שכל אחד יעשה את מלאכתו והשתדלותו, ובעז"ה המצב ישתפר.

הוא פשוט הלחיץ אותי...בוא נגיד שהוא פעל עלי טוב..יותר מידי טוב.ב"ה..

אפחד פה לא אמר שאתם ממררים לנו ת'חיים.......
אם כבר אנחנו ממררים לכם ת'חיים...
פשוט לפני שקונים בגד צריך לחשוב על זה מכל הכיוונים...
בעז"ה שנזכה לא להכשיל אותכם.........
שבוע-טוב!

וכל הכבוד!!

אבל היה פה פעם איזה דיון, וכל הבנות, "יאלה, למה אנחנו צריכות לסבול בגללכם.." "תתמודדו אתם עם היצרים שלכם.." ועוד כאלה..

אני מסכים שעיקר הבעייה היא אצל הבנים. אבל צריך לדייק, זו אינה בעייה. הגילוי של התופעה הזו יכול לצאת החוצה בצורה של בעייה. אבל התכונה, השורש, הפנים של ה"בעיה" הזו (לכאורה) נטוע בדחף שנטע בנו ה' שהטיל עלינו ולא עליכן להקים בית בישראל (מדרש חז"ל אומר שדרך בעל האבידה -האדם הראשון שנאבדה ממנו הצלע- לחזר- לחפש את אבידתו - היא האישה).
לכן, אין עניין שדחף זה יתבטל, כי אז יהא קושי ועיכוב בהקמת בתים בישראל, אלא לעדן ולנתב יצר זה למקומות הנכונים הטהורים והקדושים המוסיפים כבוד לבנות ישראל, כפי שראוי להן.

זה עוד דבר בו נבדלים עמ"י מהנוצרים....{להבדיל אלף אלפי הבדלות...}

בס"ד לק"י

א. תודה. לענ"ד כ"א צריך להשתפר בזה, מי יותר ומי פחות.

ב. תדעי לך שלפעמים אתן סתם חושבות את זה. לפעמים נראה לכן שבנים מסתכלים, אבל הם פשוט העבירו את המבט שלהם במקרה דרככן, והסתכלו והתרכזו במקום אחר וכו'.

ג. הארת אגב, גם לבנות לא תזיק שמירת העיניים...

ד. שמעתי השבת הסבר יפה, ששמירת העיניים זה לא רק עניין של ראיות אסורות וכו', אלא גם עניין של מהו מקומי בעולם. תנסו פעם ללכת ברחוב בעיר בלי להסתכל יותר מד' אמות שלכם. כשתנסו את זה אתם תרגישו פתאום שהשליטה שלכם במציאות שסביבכם ירדה פלאים (שליטה בדעת, כמובן). ע"י שמירת העיניים בד' אמות (עצה מה"נעם אלימלך" בצעטיל קטן שבתחילת ספרו) אדם קולט עד כמה ה' שולט פה במציאות, ולא מדמיין שיש לו הבנה ושליטה בקורה סביבו...

ובקשר לשמירת עיניים לבנות..לא תזיק נכון..אבל לא נראה לי שאסור

זה שלנו אין יצרים כמו של בנים זה לא אומר שאנחנו יכולות להרשות לעצמינו להסתכל איפה שבא לנו.....
לכל אחד כדאי להתחזק בזה....ואפילו עדיף...
שניזכה.....
שבוע-טוב!

שלום רב.
כל עוד את הולכת בצניעות, אנא, אל תייסרי את המצפון שלך שאת נהפכת על ידי מי שמסתכל עלייך למחטיאה. את בסדר גמור. מי שמסתכל הוא החוטא היחיד.
אני מבין שעדיין יש בזה חוסר נעימות אבל בכל זאת, אל תטרידי את עצמך במחשבה שאת מחטיאה. "אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא (=בניסיון להכשיל) את בריותיו (-את במקרה הזה)".
חזקי ואמצי ברוח הקדושה שבך.

אלא למען עצמן. לא למען הכבוד האישי שלהם שישמר גם בחולצה מעט יותר קצרה, ממש לא בכדי לעזור לבנים לשמור על העניים הנפזלות שלהם, הדרך בה בחורה מתלבשת, זה הקונפליקט על מה היא רוצה לשדר, איך היא רוצה שיקראו אותה חיצונית.
לכן, כול אחת צריכה לחשוב בעצמה, אם היא מעוניינת להציג את עצמה בתור בת ישראל או בתור איזו נערת תרבות המערב, אם בעניין שלה לשדר שמירת מצוות או הפרת כול הגבולות. ובאמת, אין בזה חוקיות ברורה, כי זה לא נושא שאפשר להכריע עליו בחדות, זה באמת הרבה יותר מורכב מכמה סנטימטרים בברך\בשרוול וכאלה.
ובת שתתלבש בצניעות למען הפוזה החברתית\"לא להיות מחטיאה.." |מגחך|\כדי שאמא שלה תהייה מרוצה- לעולם לא תרגיש שלמה עם עצמה, ומהאופן בו היא מוצגת, ולבסוף או שתוותר, ותלך בחוסר צניעות, או שתמשיך לשאת איתה תחושת החוסר שלמות מודחקת. כי בשביל מאבק של כול יום מול הארון, וכול יום לוותר על הג'ינס שפעם חרשת עליו, ועל החולצה שגורמת לאנשים להסתובב ברחוב, ולא ללבוש באופן שאת הכי אוהבת, זה באמת קשה. ובשביל להוציא את כול האנרגיה הזאת כול יום, ולבחור שוב ללכת עם הבגדים הרפויים והכהים (והמשנוזלים, והנקרעים..), זה קרב שצריך לו אספקת תחמושת רצינית- שבד"כ מניעים פוזאיסטים\מושפעים לא ישרדו אותו.

דני יונתן-כתבת יפה מאד..ממש אהבתי!!
חמסית-יש עניין שאישה תתלבש צנוע כדי לא להחטיא גברים..זה לא ממש נכון..את העניין הזה גם צריך לשקול..שהבגד לא יוציא להם תעיניים וכו'..אבל ברור שמעל הכל זה לעצמן...מה שהיא לובשת זה מה שהיא משדרת..

כמה שזה צודק! לפי דעתי (הניתנת לשינוי- מסר"ש) הרבה יותר נורא לראות בן מסתכל בלי בושה על בת שהולכת לא צנוע, מאשר בת שהולכת לא צנוע.
היום העליתי השערה לגברי החולצת מחזור של השכבה שלי שעדיף שהיא לא תהייה אדומה, בנות הסתכלו עליי כאילו נפלתי מהירח. מבינים? יש בנות ש פשוט לא מסוגלות להבין מה מושך בצבע זועק בחולצה, אם היא צנועה- וזו הבעיה!
אם אישה תבין עד כמה שהעניין של ללכת לא בצניעות יכול להזיק, היא לעולם לא הייתה עושה את זה.

ובהודעה הזו רציתי להבהיר משהו אבל כרגע נמלט מזכרוני מה הוא! |סובל מבעיות כרונית בשכל| |לוקח כדורי הרגעה ונירדם|

גם כן אחד שמתחיל עם בנות..
יאלהה תחפף מפה..

הוא מתחיל פה עם כל החברות שלי בפורום!! אז יאללהה.. נמאס!!

אישית - שאלות האם זה - הכינוי 'סבא גפטו!' זה אני. לא, באופן חד משמעי. זה לא אני. לא מישהו שאני שלחתי, לא מישהו שאני שולט עליו. ואותו אחד, עליך נאמר - שאלהים ישמור אותך אצלו!

די לחפור בזה. תהיו אמיתיים עם עצמכם. לא עם הסובב אתכם, לא עם הסביבה שלכם, ובלי שום 'סיבה נסתרת'.. . - חלאס.

אותך אנחנו מכירים מזמן..

סביב העשר שנים אחורה.